איך הכול התחיל?
"הכל התחיל כשהגעתי ללמוד בתל חי, ופגשתי אזור יפה עם טון פוטנציאל. ראיתי הזדמנויות, פחדתי לקחת אותן בהתחלה, עד שחברתי ליותם שחר, גל פרץ, בן גולן, איתמר רם, דימה רייזן ורוני גולומביק – וביחד הקמנו את 'פטיפון' ולאחר מכן 'בלאגן סשן'. לאט לאט עוד חבר'ה הצטרפו וחלק גם עזבו, אבל הצוות נשאר והוא פורץ את גבולות הצפון ואף את גבולות המדינה".
מה אתה הכי אוהב בתחום שלך?
"הכי אוהב והכי מפחד בו זמנית, זאת היצירה – ליצור יש מאין. אף אחד לא יודע איך זה ייצא, איך זה יהיה ומה החוויה שהקהל והקהילה יקבלו. אפשר להתערב אך בסוף יש דברים שלא תלויים בנו".
מה היה הרגע הקשה ביותר שלך מאז שהתחלת לעסוק במקצוע?
"בגדול הכי קשה זה להתמיד ביצירה, לא להיסחף למחוזות שונים ומפתים אלא להישאר בדרך שאתה מאמין שהיא נכונה לך ולמה שיצרת. אבל אם מדברים על רגע אחד קשה, אז זה עכשיו, כשאני עוזב את הצפון מבחירה, זו אחת ההחלטות היותר קשות שקיבלתי. קשה לעזוב בית, אבל אני מוכרח".
מה רוב האנשים לא יודעים עליך?
"שאני חווה כישלונות רבים ולרוב (אם אין נטפליקס בדרך), הולך לישון עם חרדות. לא קשות, אבל נורמליות, וצריך לנרמל את העניין הזה. אני כבר לא שם לב לכישלונות ולחרדות שלי כי הם תמיד היו ויהיו שם. פשוט לומדים כל פעם את האתגר הנוכחי ומתכוננים לאתגר הבא".
כילד, זוכר מה רצית להיות "כשתהיה גדול"?
"רציתי להיות לוכד פוקימונים, למען האמת, וגם כדורגלן מקצוען, שניהם לא כל כך הצליחו".
במבט לאחור, האם היית משנה משהו בדרך?
"הייתי רוצה להתחיל להתעסק בזה לפני, בתחום הוידאו וההפקות. מצד שני, אם לא הייתי חווה את מה שחוויתי, אולי לא היו לי את הכישורים שיש לי היום שתורמים רבות לתחום שאני נמצא בו".
תבחר – הפקות מוסיקה בגליל או בחו"ל?
"ממש השבוע סגרתי טיסה ללוס אנג'לס, כדי לחבור לאחי הגדול שמתגורר שם כבר כמה שנים. אנחנו הולכים לצלם כמה קליפים, ויש לי קליינטורה בארה"ב. המטרה שלי היא ליצור וללמוד שם כמה שיותר, וכל פעם לחזור עם ידע מחודש לארץ וליישם אותו גם פה. פשוט להיות בינלאומי, גם בעבודה וגם באופן אישי".
מה הערך המוסף שמייחד אותך מאנשים אחרים בתחום?
"אני חושב שאני פשוט טוב עם אנשים, אני תמיד מבקש ללמוד מכולם ולהבין את כולם. זה יתרון וגם חיסרון, אבל זה מה שגרם לי להבין שהכל זה בצוות, שאם אני בוחר ללכת לבד, אני אולי יכול להגיע מהר, אבל אם אבחר ללכת ביחד – אוכל להגיע רחוק".
במה אתה הכי גאה?
"קודם כל במיזמים שלנו, שעוד רגע מגיעים ל-200 קליפים לייב סשנז שקמו ממש כאן בצפון – אשכרה 150 אמנים הגיעו צפונה בזכות המיזמים האלו, וחלק מהם אפילו עברו לגור פה בזכות זה. ואני הכי גאה בזה ששום דבר ממה שהקמנו פה בגליל, הוא לא אינדיבידואלי, הכל ביחד למען היחד, מתוך רצון להצמיח משהו תרבותי, אמנותי ושונה פה בגליל. רצון לקהילה. תתארו לעצמכם שהילדים פה יגדלו על תרבות של מוזיקה – בעוד 10 שנים הכל ייראה אחרת".
מהו החלום הכי פרוע שלך?
"החלום של כולנו זה שטונה יגיע לעשות סשן באחת הפלטפורמות. החלום שלי זה שהמקום יהיה מכלול שלם של אמנות, מוזיקה וצילום, מכלול שלם לאמן, רקורד לייבל צפוני טהור".
