שמעתי פעם בדיחה שאומרת: "מה המשפט הראשון שכתוב בספר הבישול של מרוקאית? – קודם כל תירגעי". כן, יותר מדי סטיגמות בבדיחה אחת, אבל בינינו, המשפט הזה יכול להתאים בכל רגע נתון לכל אחת ואחד שחיים במאה ה-21.
אנחנו חיים בתקופת זמן בה היינו מצפים לנוח רוב שעות היום ולא לעשות כמעט דבר – יש לנו קורת גג, שפע אוכל, מים זורמים בברזים, חשמל לתפעול מכשירים אשר חוסכים לנו הרבה מאוד זמן ואנרגיה, ועדיין – זוהי אחת התקופות הלחוצות ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית. רובנו נמצאים תחת לחץ רוב הזמן; ממהרים עם רשימת מטלות שאיננה מסתיימת לעולם – תמיד יש עוד משהו ברקע, עניינים מטרידים המעסיקים את המחשבה. כל אלו משפיעים על נשימה מואצת, דופק מהיר, שרירים תפוסים ותופעות אחרות.
הלחץ והסטרס שכולנו נתונים בהם נובעים מתקופות קדומות של האנושות, אלא שבעבר נבעה תחושת הלחץ מגורמים שאיימו על אותם קדמונים והצילו את חייהם, פשוטו כמשמעו. כשהאדם הקדמון נתקל בחיית טרף, למשל, הגוף שלו הגיב בסטרס – כל מערכות הגוף התגייסו להתמודדות דרך לוחמה או בריחה (או בעגה המקצועית: Fight or flight). באירוע הישרדותי של הגנה על החיים זורם הדם למערכות שחיוניות לאותו הרגע – מערכות השלד והשרירים, מערכת העצבים. אילו מערכות אינן חיוניות באותו רגע של סטרס? שיער, ציפורניים, עור, מערכת הרבייה, מערכת החיסון ומערכת העיכול.
נחזור אלינו. המאה ה-21. ברוך השם, רובנו לא סובלים מאיום ממשי על החיים ברמה היומיומית. אלא שהמוח לא עדכן גרסה; הוא פועל בדיוק כפי שפעל באותם זמנים קדומים: כשמשהו נתפס כמלחיץ מוזנקים כל החיילים לעמדות, הלב פועם במהירות כדי לשלוח תגבור דם לשרירים, לעצמות, למערכת העצבים. גם המוח עצמו עובר לפעילות חירום, מה שאומר שהוא אינו פועל עוד בצורה המיטבית כדי לקבל החלטות מעמיקות או להפעיל שיקול דעת, אלא מאינסטינקטים פשוטים.
מה נתפס כמאיים בחברה המערבית של ימינו? ובכן, מה לא? כשממהרים בבוקר לגן ובדיוק אז הילדה מחליטה לעשות שביתה ולא לצאת מהבית, הפקקים בדרך לעבודה, שיחה עם הבוס, אס.אם.אסים, עודף משימות, דד-ליין קרוב, איסוף של הילדים בזמן מהמסגרות, ריב עם בן/בת הזוג ועוד אינסוף דוגמאות יומיומיות. כל אחת מהן נתפסת במוח כאיום מוחשי על חיינו. וכשהסטרס הזה נחווה יום-יום, שעה-שעה, מערכת העצבים נשחקת והגוף מתחיל לדבר בדרכים שונות.
כדי שמערכות הגוף כולן יפעלו, נדרש לגוף רוגע. אצל נשים בגיל הפריון, למשל, הגוף מקבל בזמן סטרס מסר – 'לא בטוח כאן עכשיו', ולכן גם לא בטוח להרות, כי להריון ושמירה על תינוק נדרשת סביבה בטוחה. זוהי אחת הסיבות לכך שנשים בעת הזו מתקשות לעיתים להרות. אוסיף כאן שלא עוזר לומר "את צריכה להירגע", כי עצם האתגר בכניסה להריון מכניס מתח רב, ועצות מהסביבה לרוב אינן מסייעות ברגיעה. מה כן מסייע? תמיכה, אוזן קשבת, אמפתיה, אמונה וגם – שמנים אתריים. הם פועלים על המוח ומשם מגיעים לכל מערכות הגוף. הנה כמה מהשמנים שנחשבים מרגיעים:
לבנדר – השמן האתרי הנפוץ והמוכר ביותר. עשיר בחומר שנקרא 'לינלול' אשר מחטא ומרגיע, כשפעולת ההרגעה נעשית דרך מערכת הנשימה – הוא מעודד נשימה עמוקה ומסייע לפתוח את דרכי הנשימה.
ברגמוט – שמן אתרי שמופק מהדר בשם ברגמוט (שמו מוכר מתה הארל גריי, אליו מוסיפים את הברגמוט). הסיבה להוספתו לתה היא הסיבה שאני ממליצה עליו כאן – יש לו סגולות הרגעה והוא מעלה סרטונין, כלומר משפר את מצב הרוח. יש לשים לב שכשמורחים את הברגמוט על גבי העור (תמיד עם שמן בסיס) חשוב להימנע מחשיפה לאור השמש.
ארז – השמן האתרי של הארז מיוצר מקליפת הגזע ומהענפים הגדולים של העץ. מחבר לצ'קרת הבסיס, לאדמה, לקרקע וכן לאוויר ולאמונה. מסייע לחיזוק הציר הפנימי דרך חיזוק האדרנל והגברת היכולת להתמודד עם שינויים.
גרניום – מאזן לחץ דם, מאזן את קצב הלב ומאזן הורמונלית. לכן מתאים לשימוש גם ביום וגם בלילה, ולמעשה בכל רגע בו מרגישים צורך באיזון.
את השמנים האתריים אפשר לערבב לסינרגטיקה (תערובת היוצרת שלם הגדול מסך סכום מרכיביו), ואפשר לבחור לעבוד עם אחד בלבד. ניתן להריח אותם כשמרגישים צורך, ואפשר לטפטף במבער על אצטרובל או על מטפחת. אפשרות נוספת היא לערבב אותם עם שמן בסיס (כמו זרעי ענבים, שקדים, חוחובה ועוד) ולמרוח או לעסות את העור.
