אחת התקופות המאתגרות בחיינו, ומן הסתם גם אחת המלחיצות ביותר, היא תקופת השירות הצבאי. בין אם אתם לקראת גיוס, או כבר משרתים בצה"ל, ובין אם אתם הורים לכאלו – אתם ודאי מתמודדים עם מציאות מורכבת ולא תמיד מובנת עד הסוף. החדשות הטובות הן שהיום יש לכם במי להיעזר: אורי שמש (59, סאסא), רכז קשרי חיילים, הוא הכתובת שלכם מטעם המועצה האזורית לגוף הגדול הזה, שנקרא 'צה"ל', בכל שאלה או נושא הקשורים לשירות ומצריכים התערבות או עזרה בסבך הביורוקרטיה הצבאית.
שמש הוא רכז הביטחון בקיבוצו זה כבר עשרים ושש שנים, ובעשור האחרון הוא גם משמש כאחראי על ליווי החיילים בסאסא, החל משלב טרום הגיוס ולכל אורך השירות הצבאי, כך שהספיק עד כה לצבור ניסיון רב בכל הקשור לשיבוצים בצבא ולטיפול בצרכים אישיים של חיילים, וליצור קשרים ענפים עם לשכות הגיוס וגורמי צה"ל, בכל הדרגים.
בקיצור האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון – אז אל תהססו!
רגע לפני שמתגייסים
כבר בכיתה י"א מתחיל התהליך. שמש נפגש עם התלמידים, או בשפה הצה"לית ה'מלש"בים' – מועמדים לשירות הביטחון, כדי לתמוך בהם ולסייע להם לפני הצו הראשון ובמהלכו, וכדי למנוע מהם תסכולים ומכשולים.
בשלב המיונים לצה"ל, מבהיר שמש, חשוב מאד להקפיד על שני עקרונות מרכזיים: האחד, טיפול מוקדם בכל בעיה שצצה, והשני – מעורבות ההורים. "בתחילת התהליך, עוד לפני השיבוץ, עדיין יש אפשרות להשפיע", הוא מסביר, "אולם ברגע שהצבא מחליט החלטה – כבר מסובך יותר לשנות אותה". המעורבות ההורית היא חוליה חשובה בשרשרת משום שההורים הם גורם מרכזי בהתנהלות הנער/ה מול הצבא. "רמת הידע של ההורים, יחד עם מידת הפניות הרגשית שלהם, או מנגד, מידת הלחץ שלהם לאור בעיות שעולות בשטח – משפיעה מאד על המלש"בים", אומר שמש; "מתברר שהרבה צעירים לא משתפים את הוריהם בהתלבטויותיהם לקראת השירות, וגם לא בתהליך הגיוס עצמו. מניסיוננו – הנערים והנערות חייבים בשלבים אלו את עזרתם ותמיכתם של ההורים, ואני ממליץ להורים של תלמידי כיתה י"א להיכנס לאתר באינטרנט שנקרא 'מתגייסים', ולעקוב יחד עם הילד אחר השלבים והמונחים הרלוונטיים לגיוס".
גם בשלב הזימונים למיונים צצות, לעתים, בעיות; "לפעמים לא מצליחים להגיע לזימון במועד, לפעמים רוצים תפקיד או יחידה מסוימים, ולא מקבלים אותם. מצב זה מלחיץ מיד את הילדים והוריהם, שאינם בקיאים במערכת, וחוששים מכל שינוי". במקרים אלו נכנס שמש לתמונה, ומנסה לכוון את הזימון לשביעות רצון המלש"ב/ית. במסגרת תפקידו שמש יכול גם, בקלות יחסית, לדחות תאריכי בדיקות רפואיות, זימונים ומיונים, וגם בנושאי התנדבות לצה"ל הוא הכתובת עבורכם. הוא נכון לסייע בכל בקשה ושאלה של המלש"ב, כשמטרת העל שלנגיד עיניו היא לקרב את המתגייס ככל שניתן אל התפקיד הרצוי והנכון לו. "אני רואה בכך רווח לכל הצדדים", הוא אומר, "שביעות הרצון של המלש"ב תוביל אותו לתפקוד איכותי במהלך השירות, והצבא יקבל חיילים וחיילות מלאי מוטיבציה".
ביחד, בלשכה
כדי לטפל במתגייסים באופן מסודר ואיכותי, יזם צה"ל את הפעלת 'יום גיוס אחוד', בו מגיעים ללשכת הגיוס במרוכז כל תלמידי שכבת י"א מבית ספר מסוים, מלווים בצוות החינוכי. ה'צו האחוד' משרת הן את לשכות הגיוס והן את המלש"בים: הגעת כל תלמידי המחזור באופן מאורגן ללשכה מעלה את הסיכוי לעלייה במספר המתגייסים; במקביל, זוכים הנערים והנערות לעזרה טכנית, חברתית ונפשית לאורך כל היום. יש לכך משמעות עמוקה, שכן תפקודם בצו הראשון יהיה זה שיחרוץ את גורלם בצבא.
בצו הראשון עוברים המלש"בים סדרת מבחנים אינטנסיבית, ומסיימים את רוב ההליכים הטכניים לקראת גיוסם. לכן מומלץ שכשלא מרגישים טוב, או שרויים תחת לחץ והתרגשות כבדים מדי – פשוט לצאת מהבחינה ולא לפגוע בסיכויי השיבוץ. שמש מספר לי על מקרה שכזה, "תלמיד מצטיין, אבל בבחינות הצו הראשון הוא כל כך התרגש, עד שתיפקד באופן נמוך שפגע בדירוג הקב"א שלו. במקרה זה הגשנו ערעור, וזו בדיוק הכוונה שלנו – לתמוך במלש"בים, כך שלא יפספסו הזדמנויות בגלל חוסר תשומת לב, פיזור נפשי או התרגשות".
ישנם גם מקרים אחרים: "ילד שמגיע ללשכת גיוס בלי הטפסים הרלוונטיים, ועלולים לעכב אותו ולפגוע בשיבוצו, כי לא תיפקד נכון בצו הראשון. אנחנו שם כדי לחפות על מקרים כאלה; או תלמיד ששכח טופס בדיקת רופא – במקום שיישלח לביתו, אפשרנו לו לעבור את כל השלבים בצו הראשון". גם הליווי של המחנכים יש בו כדי להרגיע ולהפיג מתחים ביום לחוץ שכזה. "נערה שחשבה שעומדים לקבוע לה פרופיל אשר לא יאפשר לה לשרת בתפקיד בו רצתה, פרצה בבכי, וסיפרה על הקשר האמיץ של משפחתה עם אותה יחידה. המורים הרגיעו, תמכו, שוחחו עם אנשי הלשכה, והדברים הובהרו ונרגעו. לשמחתנו, הקשר שלנו בלשכת הגיוס בטבריה הוא מדהים. הם נכונים לעזור כמעט בכל דבר. אני מברר את הרצונות של הנוער מול קצינת הקהילה בלשכת הגיוס, והיא מסייעת לנו לערוך את התיאום הרצוי".
אך בשיתוף הפעולה עם לשכות הגיוס לא די. גם לשיתוף הפעולה עם הגורמים בבתי הספר השפעה רבה על הצלחת הצו האחוד: מדובר בהקצאת יום לימודים לנסיעה ללשכת הגיוס, בליווי צוות חינוכי ובהסעה מיוחדת, ולא תמיד ששים מנהלי בתי הספר לשלוח את התלמידים ליום זה, שלכאורה גוזל שעות לימוד ומשאבים. גם כאן עושה אורי שימוש בניסיונו רב-השנים. "באחת הפעמים", הוא מספר, "שכנעתי את אחת ממנהלות בתי הספר בחשיבות העניין. מעבר לכך, גם דאגנו שהמועצה תקצה את האוטובוס. בסוף הצו האחוד של תלמידי אותו בית הספר, כתבה לי המנהלת הודעה מלאת תודה, על היום החשוב והמשמעותי שהם עברו".
כל בית ספר שמשתלב ב'צו האחוד' זוכה גם להקצאת חיילת לבית הספר, המגיעה אליו בקביעות אחת לשבוע לשם טיפול בנושאים טכניים וקבלת פניות מהנערים והנערות. שמש נמצא בקשר שוטף עם אותן חיילות, מתעדכן במצב המלש"בים, ומסייע בקידום עניינים ביעילות ובמהירות. בנוסף, נערכים בבתי הספר מפגשים עם גורמים מגוונים מהצבא, שמעמיקים בהסברים בתחומי גיוס ונושאים נוספים המעסיקים את המלש"בים. בהמשך ישנו רצון לערוך גם הכנה לימי סיירות, באמצעות חבר'ה שכבר עברו מסלול לחימה ויכולים לספק מידע מוקדם על תהליך הקבלה לסיירת, והשירות בה מבחינה פיזית ונפשית.
ומה לגבי המשרתים בשנת שירות? במקרים אלו עוסק הטיפול באפשרויות שיבוץ נוספות הנפתחות בעקבות הש"ש, בשינוי תאריך הגיוס, ואפילו בדאגה לתקופת חופש קצרה בין שנת השירות לצבא.
הטלפון פתוח 24/7
מעודד בהחלט להיווכח שיש עם מי להתייעץ לאורך כל התהליך הסבוך הנקרא 'גיוס לצה"ל'. אבל מה קורה כשלחייל בשירות סדיר יש בעיה? "כשהורה או חייל פונים אלי", משיב שמש, אני מבקש פרטים מזהים כמו מספר אישי, יחידה וכו'. מיד אחר כך, אני מתקשר למפקד הגבוה שקשור לעניין. עם המפקדים הזוטרים בשטח כמעט ולא יוצרים קשר, כי הם רגילים 'למרוח את הבעיה'. התפקיד שלי מאפשר להורים להימנע מכל הבירוקרטיה הצבאית, וכשאני מציג את עצמי כנציג המועצה, ההתנהלות עניינית, והתשובות ניתנות לי במהירות". המשרה של שמש מוגבלת אמנם ליום בשבוע בלבד, "אבל הטלפון פתוח לכולם 24/7", הוא מצהיר, "כי מי שנמצא בבעיה בצבא, כל רגע נראה לו כמו נצח".
גם במקרים רפואיים מתערב שמש: חייל שנקבע לו ניתוח בבית חולים שלא היה מקובל על הוריו, קיבל סיוע והועבר לטיפול רופא אשר היה לרוחה של המשפחה. הורים אחרים התלוננו כי ביחידה בה משרת בנם לא מקבלים החיילים אוכל חם, אלא רק שימורים, והחיילים נאלצים לשלם מכספם כדי לקנות מצרכים ולהכין לעצמם ארוחה חמה. התערבותו של אורי אפשרה אספקה של אוכל חם יום בשבוע – אבל לא תם ונשלם. הנושא בטיפול עדיין.
במקרים בעלי רקע נפשי, נמצא אורי בקשר רציף עם מחלקת הרווחה במועצה, עובדה המאפשרת טיפול הוליסטי גם מהבחינה המשפטית. "בסופו של דבר אני לא פסיכולוג, ובכל מה שקשור לנפש – אסור לשחק", הוא אומר, ומספר על מקרה של חייל שברח מהצבא, והמשפחה ביקשה את התערבותו. "בתחילה היה קושי ליצור קשר עם הילד עצמו. בהמשך, נפגש עם החייל אדם מקצועי ממחלקת הרווחה במועצה, ותוך ליווי שלנו, נערכה חזרה למסלול הצבאי. הצבא, בהליכיו המקובלים, ערך משפט ובו גזר על החייל כניסה לכלא. יצרנו קשר עם הסגל הפיקודי, הסברנו את רגישות המצב, וגם זה נמנע. כרגע, החייל בצבא ומתפקד כראוי". הקשר עם הרווחה מסייע גם במקרים בהם החייל נמנע מלפנות לקב"ן. "העו"סיות שלנו יוצרות קשר ראשוני, בונות אמון, מוציאות חוות דעת ומעבירות למפקדה", מספר שמש. "מערכת הקשרים והחוטים הזו מהווה רשת תמיכה משמעותית שאין לכל אדם או משפחה בארץ. מאד חשוב להיות רגיש ולפעול בזמן הנכון, ואנחנו מקבלים תגובות נרגשות מההורים, ברמה של 'הצלת לנו את הילד'. עם זאת", הוא מבקש לסייג, "לא תמיד אנחנו מצליחים לפעול, או שמבקשים מהמשפחה לחכות מעט. גם אם מישהו שובץ לתפקיד אחר משהובטח לו – אולי במקום החדש הוא יתרגל ויהיה לו טוב".
באשר לנושא הטרדות מיניות, מעיד שמש כי הוא משמש בתפקיד רק מספר חודשים, אך עד כה לא נתקל בפניות מסוג זה. "להטרדות מיניות יש כיום אפס סבלנות", הוא אומר, "ונוהגים להרחיק מיד את הנפגע/ת מהאירוע. אולם בכל מקרה, אפשר ורצוי לפנות אלי".
לסיום מבקש שוב שמש להדגיש כי המסר שלו הוא לא לשמור בבטן, אלא מיד לפנות ולהתייעץ. "במקרים דחופים, גם באמצע הלילה", הוא אומר, "לא להסס! אני יודע למי לפנות, ואיך ומתי לחזור עם התשובות המתאימות. גם למפקדים אני מתקשר אם יש צורך. לא מרימים ידיים עד שמוצאים את הפתרון הראוי. הטיפול במקרים הפרטיים, הקשר עם ההורים, בתי הספר, הש"שנים, ועם לשכת הגיוס – בכולם הכוונה היא להביא לעלייה באחוזי הגיוס, ולשביעות רצון גבוהה יותר במהלך השירות. אנשים רוצים שהתקופה הזו תהיה משמעותית עבורם – ובזה אני יכול לעזור".
לפניות: אורי שמש, 054-2874061.
פורסם לראשונה בגיליון 224 מיום 13 במרץ 2019
