בני משפחה מטפלים

במהלך השנים משתנה מבנה המשפחה; בשלב מסוים בחיינו מתברר כי גם התפקידים שמילאנו משתנים, ואף מתחלפים; מצעירים הנשענים על הוריהם או על בני זוגם אנו הופכים לעמודי התווך, למקבלי ההחלטות ולמטפלים. כבר איננו מבקשים מההורים רשות להשתמש במכונית, אלא דורשים מהם להפסיק את נהיגתם; מי שניהל עבורנו את חשבון הבנק, זקוק פתאום לניהול כלכלי מצדנו; בן או בת הזוג שהיוו את מקור החוסן המשפחתי, הופכים תלותיים, ואנו מוצאים עצמנו מטפלים בהם. מעבר זה דרמטי מאד, אך כמעט ואיננו מדובר, ונותר כסוגיה משפחתית, או צף כתחושת תסכול בין חברים החולקים סיטואציה דומה. אי לכך החליט משרד הרווחה להקצות לנושא משאבים ולפתוח תכנית חדשה לבני משפחה מטפלים. במחלקה לשירותים חברתיים של המועצה עוסקות בנושא זה עו"ס כרמלה ברדוש, מנהלת המדור לזקן, ומיטל פרי קוצ'ר, שמנהלת את קהילה בקש"ר בעמותת ותיקי הגליל. יחד איתן שותפה מלאה עדי חזן, שמנהלת את היחידה לשלום הזקן, ומנהלת את התכנית למניעת התעללות והזנחת הזקנים

"עד כה נהוג היה להקדיש את מירב תשומת הלב לאוכלוסייה הבוגרת, המזדקנת", מסבירה כרמלה, "אבל לאחרונה התברר כי המטפלים עצמם משלמים מחיר פיזי ונפשי גדול על התפקיד שנפל בחלקם". העלייה בתוחלת החיים הובילה לעלייה בשיעור האוכלוסייה המזדקנת בחברה, העומד כיום על כ-11 אחוזים. הזקנים והזקנות הללו הם הורים ובני זוג, שבשלב מסוים נדרשו לטיפול רציף ועקבי בכל תחומי החיים. "הנושא הזה נוגע בכל שכבות האוכלוסייה", מבהירה עו"ס עדי חזן. "גם אם עדיין לא הגענו לשלב בו אנו מטפלים בבני משפחתינו, קרוב לוודאי שנעשה זאת בעתיד. תוחלת החיים המתמשכת יוצרת מצב חוצה דורות, ואנשים כבני 70 שיש להם נכדים משל עצמם, עדיין מטפלים בהוריהם המבוגרים. כשהסוגיה קשורה בבני זוג, מדובר בשכבת הגיל של בני ה 80-70, אם כי יש גם מקרים מסוימים בהם מחלות זקנה כמו פרקינסון ודמנציה עלולות להתגלות מוקדם יותר, בגילאי ה-60". על פי הסטטיסטיקה, מדגישה עדי, נשאר התחום הטיפולי נשי מאד, ואף שיש בנים ובעלים מסורים, אלו בעיקר בנות הזוג, הבנות ואפילו הכלות, שלוקחות על עצמן את התפקיד הטיפולי במשפחה.

ידע פרקטי ומענה רגשי יחסכו הרבה תסכולים

הצורך בסיוע ובתמיכה במעגל המטפלים הוביל את משרד הרווחה ליצור תכניות שמטרתן לחזק את בני המשפחה המטפלים, ולספק להם כלים רגשיים ומעשיים להתמודדות עם האתגרים שלפניהם. התפקיד הטיפולי דורש משאבים של כוחות, זמן וכסף, ו"דור הסנדוויץ'", שדואג במקביל גם לילדיו וגם להוריו, מוצא עצמו בעומס רגשי וגופני בעל השלכות על כל מעגלי החיים. "עולות שאלות מהותיות לגבי קשרים אישיים, שההתייחסות אליהם לא היתה כתובה מראש בחוזה הזוגי שלנו, או ההורי-ילדי לאורו גדלנו", מפרטת עדי; "באיזה שלב אני הופך להיות בן זוג מטפל? מתי ההורה שלי זקוק לי? איך זה משפיע על יחסיי עם אחיי, בן זוגי וילדיי? מי מקבל את ההחלטות? כיצד אני מתמודד עם הסוגיה הכלכלית לאור ההיעדרות ממקום העבודה? עד כמה מעורבת המסגרת הקיבוצית בעניין? בנוסף, עולים רגשות אשם, התמודדות עם אובדן ומוות, חוסר סבלנות ואינטנסיביות יומיומית שמטלטלת את המשפחה כולה. בגלל שלא נהוג עדיין 'לשים את הנושא על השולחן', נוטים רבים להמעיט במשקלו, ומנסים להסתדר בכוחות עצמם, כשלמעשה יש להם צורך רב בעזרה ובתמיכה. כשאנשים מקבלים ידע פרקטי לצד מענה רגשי, זה חוסך הרבה תסכולים, מאוורר ומייעל את המערכת".

לתכנית של משרד הרווחה הצטרפה גם מועצה אזורית הגליל העליון, וכך יצרה מחלקת הרווחה מסגרות סיוע למטפלים שמטרתן "להפוך אך המשא למסע"; מסגרות המשמשות כר לשיתוף אישי ולקבלת ידע בתחומים הנוגעים באוכלוסייה המזדקנת ומאפשרים עשייה מעצימה. "התפקיד שלנו בתכניות אלו", מדגישות עדי, כרמלה ומיטל, "הוא לשים את בני המשפחה במרכז. הידע שלנו בתחום הזקנה מאפשר הענקת מעטפת מיטבית למטפלים. אנחנו מציעות תהליך שנותן מידע, תוך חיבור לגופים רלוונטיים, ומסייע בהתארגנות ובהתנהלות המשפחתית עם הזקן". הסיוע ניתן בשלושה מעגלים עיקריים – המעגל הפרטני, הקבוצתי והקהילתי, כשבכל אחד מהם עוסקים בנושאים הרלוונטיים, כמיצוי זכויות, הנגשת ידע רפואי, סיוע בהליכים ביורוקרטיים, לגיטימציה להתלבטויות ולרגשות, העלאת מודעות בקהילות ובארגוני עבודה שמעסיקים את האוכלוסייה הזו, ותמיכה כוללת בכל המערך.

להפיג את חסמי הבושה

עד כה נפתחו בקיבוצים עצמם ארבע קבוצות של בני זוג מטפלים ושלוש קבוצות של בני משפחה. בעתיד מתוכננת הקמת קבוצה אזורית. המפגשים מונחים ע"י אנשי מקצוע – גריאטרים, מרפאים בעיסוק, מומחי זקנה, פיזיותרפיסטים, שמעניקים רצף ידע רגשי ותפקודי. בנוסף מתוכננת הוצאת חוברת שתכלול פירוט של זכויות אזוריות, ותיתן מענה להרבה סימני שאלה העולים לגבי אשפוז, מטפלים זרים, עניינים כספיים ועוד. "הכוונה היא לתת לגיטימציה לבקשת עזרה", מדגישה מיטל. "פעם לא היה נהוג לשלוח ילדים לטיפול פסיכולוגי, והיום זה עניין שבשגרה. כוונתנו להביא את הסיוע למטפלים בזקנים לאותו המעמד בדיוק – שלא יהיו בנושא חסמי בושה או מבוכה. בעתיד תתבסס גם מודעות השיח והלגיטימציה לצריכת עזרה בגיל השלישי. כמו שיש ימי חופש לטובת תמיכה בילדים, כך גם תתפתח חקיקה לטובת הזקנה".

לאוכלוסיית המטפלים מגיע צוות הרווחה בדרכים שונות – דרך עמותת בית ותיקי הגליל, דרך בעלי תפקידים, העברת מידע מפה לאוזן, ופנייה לרכזות הרווחה בקיבוצים, שיכולות לסייע לא רק לבנים שהוריהם בקיבוץ, כי אם גם לאלו שהוריהם חיים מחוצה לו. גם שירותים שפותחו עבור הזקנים, כיחידות טיפוליות וקהילה בקשר, עוזרות למטפלים עצמם. באופן זה יודעים בני המשפחה שבשעה שהם אינם נמצאים פיזית עם הוריהם – יש מישהו שמגיע ומספק מענה. עניין זה מספק למטפלים תחושת בטחון והרגשה שהם אינם מתמודדים עם המצב לבדם. מדובר בתכנית ייחודית שפותחה על ידי מחלקת הרווחה, יחד עם עמותת ותיקי הגליל, שמציעה טיפול רגשי לזקנים בקהילה, על ידי אנשי מקצוע שמתנדבים לשעת טיפול שבועית בבית הזקן. יש כאן נתינה לא מובנת מאליה מצד אנשי המקצוע, שפועלים מתוך תחושת שליחות גבוהה ויוצאים אל מחוץ לקליניקות ולבתי המטופלים. "בעבר היו העו"סיות נמצאות ימים שלמים בקיבוצים, נכנסות לבתי הזקנים, משוחחות איתם ומעודכנות בשלומם", מסבירה כרמלה את הכר לצמיחת התכנית; "מצב זה השתנה, אבל הצורך לשוחח קיים, ובעיית ההגעה ממקום למקום בגליל העליון נשארה על כנה. לכן עלה הרעיון להגיע אל הבתים הפרטיים, ולשלב בתכנית גם סטודנטים לעבודה סוציאלית בשנה השלישית ללימודיהם".

דור הסנדוויץ'

לפני כשנתיים קמה בספונטניות בעמיעד אחת מקבוצות התמיכה המוצלחות באזור, כצורך שעלה מחברי הקיבוץ. נרי גסטר, שאמה נפטרה בגיל שיבה, ועולמו של אביה השתנה באופן משמעותי, מצאה כי רבים מבני גילה מתמודדים עם סוגיית הטיפול בהורים, אך חסרים את ארגז הכלים המתאים והמיטבי לכך. לאחר השתתפות בסדנה ניסיונית של עינת פורת-עמוס, החליטה נרי לכנס קבוצת תמיכה עמיעדית שתיתן מענה למורכבויות שמזמנת הסיטואציה: "עד מותה של אמי פעלו הוריי כיחידה עצמאית המתפקדת היטב. פתאום אבא נותר לבד, ולא הצליח להסתדר בלי זוגתו. הוא רצה להישאר ולגור בביתו שבעיר, ולמרות היותו צלול ובריא יחסית, התקשה לתפקד בעולם ללא אמא שלנו. מתוך כך עלו נושאים שלעולם לא נדרשנו להם עד כה – עניינים ביורוקרטיים, כספיים, רפואיים, התנהלות מול רשויות, מציאת עובדת זרה, התאמת הבית מבחינה בטיחותית, ואפילו דאגה לארוחות מסודרות, או הדילמה האם להתקין מצלמות בבית ההורה. במקביל החלה דינמיקה משפחתית בין האחים, לפיה קבענו את אופן חלוקת האחריות בינינו, כך שנשמור על כמה שיותר איזון בין העזרה לאבא לבין החיים המשפחתיים של כל אחד מאתנו". לאחר התייעצות עם חברות, עובדות סוציאליות במקצוען, ולאחר ששיתפה נרי את צוות המרפאה בעמיעד, הוחלט על הקמת קבוצה שתהיה מיועדת ללמידה ולשיתוף. הצוות, שהבין את הצורך בסדנה רחבה, יצר קשר עם עדי חזן ממחלקת הרווחה, והוכנה תכנית ראשונית. המיזם קיבל את השם – 'דור הסנדוויץ' – ארגז כלים לבני משפחה מטפלים', וזכה להיענות מפתיעה, כך שלמפגש ההיכרות הראשון הגיעו כעשרים איש. ד"ר גרוסמן, הגריאטר המחוזי, ליווה את הקבוצה לאורך פגישותיה. המשתתפים סיפרו על נושאים וחוויות הקשורות להוריהם, תוך שיקוף והתייחסות מקצועית מצידו של ד"ר גרוסמן. נערכו עשרה מפגשים שעסקו במגוון נושאים, כתפקוד המבוגרים, השתתפות במארג חייהם, תיאוריות ופסיכולוגיות הקשורות לזקנה, הדרך להיות Good Enough Child, זכויות, עובדים זרים, איך להתמודד מבלי להתמוטט ועוד. בכל מפגש התקיימה שעת הרצאה שלאחריה שיחה חופשית עם המרצה על נושאים אשר עלו בדבריו.

"אנשי המקצוע שהגיעו אלינו בהמלצת מחלקת הרווחה היו מעולים", מספרת נרי בסיפוק; "בהתחלה חששנו שאנשים מאותו היישוב יתקשו להיחשף ולספר על קשייהם, אבל בפועל היתה פתיחות מרגשת, וזכינו בקבלה אמתית ובייעוץ זה לזה. נוצרה קבוצת תמיכה בעלת קשר עמוק וטוב, שהיה לה כוח מעבר לסדנה. המשתתפים אף דיווחו על פעולות תוך משפחתיות שנערכו בעקבות הצעות שעלו בקבוצה". בתום הפסקה של כמה חודשים, נערכים בעמיעד לפרק ב' של הסדנה. בדיקה ראשונית העלתה צורך קיים של אנשים לשוב ולהיפגש, ואף להרחיב את מעגל הקבוצה התומכת. נבנתה סדנת המשך בת שבעה מפגשים, העוסקת בנושאים נוספים שנועדו להקל על המטפלים ולסייע להם בהמשך ההתמודדות היומיומית.

"קשה לאנשים לגלות שלא הכול ורוד ביחסים המשפחתיים, ולחשוף את הקשיים הנובעים מכך", מסכמת נרי. "לכולנו יש עבודה, בני זוג וילדים, ומטלת התמיכה בהורה היא בעלת משמעות כלכלית, רגשית ומשפחתית. אלו סיטואציות חדשות, שההכשרה אליהן והחשיפה למידע הופכת אותן לפשוטות יותר. צריך לדעת איך לא לקחת הכול על עצמך, אלא לחלק סמכויות ואף לשתף את המעגל הרחב יותר במשפחה בנתינת העזרה. השייכות לקבוצה תומכת מובילה להבנה שעוד אנשים מתמודדים עם אותן סוגיות, וזה מאפשר הורדת לחצים ותפקוד מיטבי יותר. אני חייבת לציין לטובה את ההתגייסות המשמעותית של צוות המרפאה וצוות גיל הזהב בעמיעד. הסיוע שלהם בהקמת הקבוצה ותחזוקה לאורך המפגשים השפיע על תפקודה האיכותי. עדי חזן ליוותה אותנו במהלך המפגשים, ולמעשה היינו הפיילוט לתכנית האזורית שהוקמה בהמשך. המסר העיקרי שלי לדור הסנדוויץ' הוא שזו תקופת חיים חדשה, ואין צורך להיות בה לבד! תתעניינו, תלמדו, תשתפו, תבקשו עזרה. זו לא בושה. הקבוצה נותנת כוח וידע, שמסייעים למטפלים להתמודד עם המצב באופן מיטבי, ומציגה את המצב מזוויות חיוביות יותר".

אין ישועה כהרף עין, יש משענת ותמיכה

נשות צוות מחלקת הרווחה מדגישות בהסכמה מלאה כי בקיבוצי הגליל העליון יש עשייה רב-דורית מבורכת. בנוסף, קיים שיתוף פעולה פורה וטוב בין מחלקת הרווחה ועמותת בית ותיקי הגליל, כך שמתאפשרות הזדמנויות חדשות והוצאת רעיונות לפועל. "אנחנו צריכות לחשוב מחוץ לקופסא ולערוך חיבורים מיוחדים בין אנשים", חושפת כרמלה פן ייחודי בעבודת הצוות: "למשל, באחד מימי העיון שקיימנו הזמנתי את מנהל משאבי האנוש של המועצה, כי המטפלים נאלצים להיעדר הרבה מהעבודה. השאיפה היא שרופאי המשפחה, ואפילו בנקאים שנוכחים – כי בני משפחה נוספים הצטרפו לחשבון הבנק של הזקן כאפוטרופסים – ייצרו את החיבור איתנו, ובכך ירחיבו את מעגלי התמיכה של המטפלים".

לצד הרצון העז לסייע למטפלים ככל האפשר, יש לזכור שאין קיצורי דרך בעניין: "לפעמים המשפחות נמצאות במצב קשה, ומחכות לגאולה", משתפות העו"סיות. "באפשרותנו להעניק תמיכה משמעותית, אבל לא ישועה כהרף עין או אבקת קסם. אין בידינו חבילת ימי חופש ייחודית למטפלים, או פטור מהתפקיד החדש שנפל בחלקם. אנחנו פורשות מידע רב ותמיכה רגשית, שמאפשרים למטפלים לתפקד באופן המיטבי בתנאים המורכבים הקיימים". נשות הצוות חוזרות ומדגישות את נחיצות תכניות הסיוע, את הלגיטימציה לבקשת העזרה, ואת דלתה הפתוחה של מחלקת הרווחה. "אנחנו כאן גם בשגרה לייעוץ בסוגיות יומיומיות", מבהירה מיטל; "לא צריך להגיע למצבי קיצון או למשבר כדי שנהיה כתובת". "זוהי סיטואציה שמשפיעה על כל תחומי ומעגלי החיים, וניתן לראות בה הזדמנות למודלינג עבור הדורות הצעירים", מוסיפה כרמלה. "הנכדים יכולים להיות שותפים בתהליך, ולזכות בדוגמא מהוריהם לגבי אופי הטיפול בבני המשפחה המבוגרים". "התכניות מאד מעצימות את אוכלוסיית המטפלים", מסכמת עדי. "הכניסה לתפקיד המטפל ראויה להערכה ומעידה על עוצמות, נכונות ואחריות. בכל מקרה, אנחנו כאן למענכם".

פורסם לראשונה בגיליון 235, 1 באפריל 2020.