|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
לאחר המראה משדה התעופה הקטן שליד ראש פינה, פונה חרטום המטוס צפונה (כיוון 360°) וממשיך לאסוף גובה. תוך פחות מחמש דקות ניתן להבחין בצלליתו של קיבוץ יפתח ומאחוריו רואים גם את קו הגבול ואת הגבעות בלבנון. העלייה נמשכת מעמק החולה לעבר הרי נפתלי והנה כבר בתי הקיבוץ מתגלים מתחתיו. ללא עיכוב מכוון הצוות את פניו צפון-מערבה. יורדים לגובה 500 רגל מעל פני השטח, ובלי לחשוש מטילי החיזבאללה או מכטב"ם חוצים את קו הגבול. "הינה בְּלִ֫ידַא", מציין רס"ן במיל' עפר גביש, נווט חיל האוויר בדימוס, בפני לב פודביצקי, פצוע המלחמה הנוכחית היושב לצידו. פודביצקי, חניכו של עפר בטיסה, עונה לו בטון שקט: "שם, מאחורי הרכס הזה נפצעתי".
סיפור הטיסה שזה עתה קראתם התרחש למעשה במהלך טיסה מדומה שהתבצעה באמצעות סימולטור משוכלל ביותר הממוקם במחלקת השיקום בבית החולים 'שיבא' בתל השומר. החוויה דומה להפליא לטיסה ממשית, פרט לכך שאין בחילה בפניות החדות. דמיוננו לוקח אותנו לתמונת מטוס ענק וכבד אך למעשה הסימולטור מבוסס על ציוד בגודל של מחשב שולחני רגיל אך רב עוצמה, ושלושה מסכים גדולים שנותנים אווירה של תא טייס.
יש מוט היגוי, "סטיק" בשפה המקצועית, יש מצערת ושלל מחוונים (שבפי העם נקראים בטעות "שעונים"), ולחצני הפעלה למעצורי אוויר, מדפים, בלמי הסעה, הפעלת מבער אחורי וכל מה שצריך. רמקול סמוי מוסיף חווית רעש מנוע, המיית רוח, רחשי מכשיר קשר ודיבור של מגדל פיקוח.
סימולטור ככלי שיקומי
הסימולטור החדיש הזה נקרא על שמו ולכבודו של יוסי שוב, שנפטר לאחרונה. שוב היה דמות מוכרת בחיל האוויר, טייס אל-על ותיק ויו"ר איגוד הטייסים האזרחיים. חנוכת הסימולטור נערכה בתחילת דצמבר, ועפר גביש הינו אחד המתנדבים שמדריכים בו פצועי צה"ל בשלבי שיקום שונים. כל המתנדבים שירתו בעברם כאנשי צוות אוויר, טייסים או נווטים. עפר שייך לסוג השני.
הסימולטור הוקם ביוזמת סא"ל במיל' חנניה אגר (בן דגניה א'), בוגר קורס טיס מספר 69, שאף עפר נמנה עליו בזמנו. השניים הפכו לחברים כבר מהיום הראשון בגיבוש לחיל האוויר. כיום, חנניה בן ה-73 כבר אינו מטיס מטוסים בפועל אך תחום הסימולטורים אהוב עליו מאוד. מכיוון שמדובר בציוד שאינו מאוד יקר ושניתן להכניסו בקלות לכל בית, רכש חנניה סימולטור אישי וכבר צבר עליו אלפי שעות טיסה. בעקבות המלחמה ומספרם הרב של הנפגעים, העלה חנניה את הרעיון להיעזר בסימולטור באופן מקצועי, ככלי שיקומי. הרעיון העומד בבסיס המיזם הוא להעניק לפצועים גם חוויה וגם טיפול. חוויה של משחק מחשב משוכלל, אתגר טיסה מורכב ופעילות שהיא שילוב של עין-יד-מוח, שיש לה משמעות טיפולית.
למבצע גייס חנניה את עמותת חיל האוויר, שתרמה את המחשב האימתני ואת הציוד ההיקפי, סטיק, מצערת ושלושה מסכים גדולים. הוא הלהיב למשימה את ד"ר אמיתי זיו, מנהל ביה"ח השיקומי, טייס לשעבר גם הוא. "חנניה היה מדריך של ד"ר זיו בקורס טיס, ויו"ר העמותה היה המדריך שלי בקורס טיס", מציין עפר את המעגלים המשיקים; "לטובת המשימה גויסו קשרים אישיים ותחושת חברות ושליחות". האישורים הדרושים התקבלו ובנוסף הוקצה חדר שבתוך זמן קצר היה לבסיס הפעלה ושליטה.
כשהכול היה גמור וחתום, פרסם חנניה קול קורא בין יוצאי חיל האוויר והזמין אותם להתנדב להפעיל את הסימולטור. הוא ביקש חמישים מתנדבים ותוך כמה שעות נאלץ לעצור את ההרשמה, כי כבר הגיע למאה שמות שרצו לתרום מזמנם ומניסיונם ופשוט לא היה יותר מקום.
אתגר ענק
עפר גביש נולד ב-1951 ונחשב לבכור בני קיבוץ יפתח, למרות שנולד שני (לפניו נולד יובל אלדר, שהוריו עזבו את הקיבוץ כשהיה בן שלוש; הוא עצמו נהרג במלחמת יום הכיפורים). הוריו של עפר, תמר וישעיהו גביש, היו שותפים להקמת הקיבוץ על ידי הפלמ"ח והיו הזוג הראשון שהתחתן ביפתח. כבן המקום, מצוי עפר בכל רזי הסביבה הגלילית. הוא מכיר נקודות טבע מיוחדות, יודע לספר סיפורים היסטוריים מרתקים ומשלב בכל אלו את כישרונו המוזיקלי בנגינה, שירה ומידע בלתי נגמר אודות השירים ומקורותיהם.
בנערותו לא בלט עפר במקצועות ריאליים וגם לא הרכיב טיסנים להנאתו, אך משקיבל זימון לחיל האוויר קפץ על האתגר בנחישות. "זה בהחלט היה צעד לא צפוי שהפתיע את סביבתי כבר אז, ומרים גבות גם היום", מעיד עפר בכנות. "אני יודע שאני לא מתאים ל'דגם המצוי' של חיל האוויר, ובאמת, לאחר תקופת השירות ההכרחית הראשונה השתחררתי. עם זאת, תקופת השירות בחיל האוויר השפיעה מאוד על התנהלותי בחיים בכל תחום. למשל, בעקבות השפה הארגונית המסודרת של חיל האוויר, אני נוהג לקחת איתי לכל הופעה ציוד כפול ליתר בטחון, מתוך מחשבה שלכל רכיב צריך להיות חלק חלופי".
במהלך המלחמה התנדב עפר הן כמוביל ציוד חיוני ברחבי הארץ והן כאמן שהופיע בפני מפונים, "אבל יוזמת ההתנדבות בסימולטורים השיקומיים נגעה בי במקום אישי יותר", הוא מספר. ההשתלבות במיזם לא הייתה פשוטה ודרשה גם מעפר הכשרה מיוחדת, אימונים ורכישת מיומנויות חדשות. "בשירות הצבאי הייתי נווט ולא טייס ולכן לא רק שהייתי צריך 'לגרד חלודה' של שנים, אלא גם למדתי מידע חדש לגמרי. לקחתי הרבה שעות הדרכה על עצמי עד שהעזתי לאמן מישהו אחר. זה באמת אתגר ענק. אני נהנה מההטסה, מההדרכה ומהשליחות".
לבקר את הפצועים והמשפחות השכולות
מפעל הפעלת הסימולטור השיקומי השתלב היטב ביוזמה קהילתית-חברתית שלקחה על עצמה קהילת יפתח. לפני כחצי שנה, בסוף אוקטובר 2024, נערך בבְּלִ֫ידַא ובעייתרון, שני כפרים לבנונים הצופים לקיבוץ, קרבות עקובים מדם. לוחמים מגדודים 8207 ו-5030 נהרגו וחלקם נפצעו בדרגות שונות. אחד מהלוחמים הוא בן יפתח שחי עם משפחתו בקיבוץ; שני לוחמים נוספים, הקשורים בעבותות משפחתיים לקיבוץ, השתתפו גם הם בקרב ויצאו ללא פגיעות גופניות. לתחושת חברי קהילת יפתח הגנו גדודים אלו על הבית והיו אבן משמעותית ביכולתם לחזור ולחיות בקיבוץ. קהילת יפתח לקחה על עצמה לבקר את הפצועים והמשפחות השכולות ויצאה בצוותים קטנים לכל בית כאוב ולכל מחלקה בבתי החולים השונים בארץ, על מנת להגיד תודה ולפעמים גם סליחה.
היוזמה הובילה להתרגשות רבה גם אצל המבקרים וגם אצל המארחים. שיחות מעניינות נרקמו, לבבות נפתחו, וגלים של הערכה וכבוד עברו מצד אל צד. ברוב המקרים הוחלפו מספרי טלפון ועלתה התקווה למפגש נעים ביפתח, בימים של רגיעה ויציבות ביטחונית.
עפר גביש היה באחד מצוותי הביקור הללו וכך הגיע לביה"ח "שיבא" והכיר את לב פודביצקי ודסה קפאלה, שנפצעו בקרבות. "החלטתי לרתום למשימה את הסימולטור שאני מתנדב בו, והזמנתי את שני הלוחמים הצעירים לטיסת היכרות", מספר עפר בהתרגשות; "ממש במקרה פגשתי בעת הביקור ידיד ותיק ממטולה שסיפר לי שבמחלקה מטופלת גם בתו דנה, שנפצעה קשה מפצמ"ר. עם השלושה הללו ביצעתי עד עתה את טיסות ההיכרות ובקרוב ניפגש לטיסות המשך".
חזרה למקום הפציעה
עפר מסביר כי לפני כל טיסה בוחרים סוג מטוס, שעת טיסה, מזג אוויר ויעד אליו טסים. המחשב מצויד בצילומי אוויר מעולים של כל כדור הארץ, וכך התאפשר לחזור עם שלושת "פרחי הטייס" למקום פציעתם. לחזרה הזו אל מקום הפגיעה יש גם משמעות טיפולית, כמובן.
אחרי ה"ביקור" הזה בחרו הטייסים יעדים רחוקים יותר.
"עם דנה, למשל, טסנו לבקר את משפחתה שיצאה לחופשת סקי באלפים הצרפתים. היא סיפרה לי שכל שנה יוצאת המשפחה לצרפת ובגלל פציעתה לא יכלה להצטרף השנה. ’אז בואי נטוס אליהם‘ הצעתי, ותוך דקות ראינו את בתי הכפר המושלגים, אותם הכירה מחופשותיהם הקודמות. לב בחר לטוס למקום שנמצא בחדשות ושאי אפשר להגיע אליו בדרך אחרת, וכך פלשנו באין מפריע לשטחם של החות'ים בתימן. אני אישית, באחת מ'טיסות' ההכשרה שלי, הקפתי מקרוב את פסל החירות בניו יורק, ואחר עברתי (בזהירות) מתחת לגשר הזהב בסן פרנסיסקו. מסתבר שהביטוי 'השמים הם הגבול' נכון גם כאן".
להוביל מטוס מתחת לגשר הזהב
המתאמנים הצעירים ניגשים לחוויה בהתלהבות.
"מבחינה טכנית הם הרבה יותר טובים ממני", מספר עפר; "כולם כבר מתורגלים במשחקי מחשב מילדותם והאוריינטציה שלהם מכוונת לכך. המיומנות הבסיסית שלהם מאפשרת להם לעשות משימות מורכבות בקלות יחסית. למשל, למרות שבשיעורים הראשונים איננו נוהגים לתרגל נחיתות כי הן דורשות יותר מיומנויות, עדיין אחד הפצועים ערך נחיתה מרשימה כבר במפגש הראשון אל מול עיניי הנדהמות. בסימולטור שהותקן במחלקת ילדים הצליחה נערה בת 12 להוביל מטוס מתחת לגשר הזהב בלי לגעת במים, ללא פגע או נזק למטוס. מעבר לריגוש שנוצר ב'צעצוע המשוכלל' יש חשיבות ומשמעות רבה להדמיית החזרה למקום הפציעה. כשהם מתבוננים מגבוה על הנקודה בה נפגעו במלחמה – זה מרגש אותם מאוד, ואחרי כל תרגול הם תמיד מבקשים לשוב לעוד טיסה".
משמח לגלות שהמבצע יוצא הדופן הזה התרחב במהרה. בימים אלה מקימים חברים מהקורס של עפר סימולטור באחד מיישובי העוטף וכן בחמישה אתרים של 'בית הלוחם'. מספר הפצועים הנעזרים בסימולטורים משתנה באופן דינמי בהתאם למצבם הרפואי, לניתוחים שעליהם לעבור, או להבדיל, לתזמון בו הם משוחררים לביתם. "אם עד עכשיו הייתה לי הזדמנות לתרום למאמץ המלחמתי-חברתי כנהג המוביל בגדים, נעליים וסנדוויצ'ים ללוחמים ובהמשך תרמתי בצד המוזיקלי והופעתי בפני מפונים, במיזם הזה אני מצליח לעשות משהו ייחודי שמעטים יכולים לקחת בו חלק. פעילות שאני נהנה ממנה, שגם מחזירה אותי לאווירת הטייסת בה שירתי לפני כ-50 שנה", מסכם עפר בסיפוק וגאווה.
** פורסם לראשונה ב'זמן קיבוץ' ב-5 בפברואר 2025 **
