איך הכול התחיל?
"לפני כעשור התחלתי ללמד פלמנקו בתיאטרון 'מראה' בקריית שמונה ובמקומות אחרים בגליל, וליצור אירועים חברתיים אומנותיים. הקבוצה שלנו הייתה מיוחדת מאוד, משפחה אמיתית, שנתנה הרבה השראה ויצרה את השורשים של 'פלמנקו בגליל'. האומנות שיצרנו ביקשה בית, ואחרי כמה שנות חיפוש בלתי מתפשרות בכל האזור, נמצא המרחב שהיום קוראים לו 'הסלון של לונה' בקיבוץ עמיר".
מה את הכי אוהבת ב'סלון'?
"את המפגשים עם הא-נשים בגליל, את האינטימיות, את הריפוי שנוצר מתוך התכנים, ואת זה ש'הסלון' משמש בית לאומנות קהילתית, למיזמים חברתיים ולחיבורים שנוצרים מתוך הקהילה שלנו על בסיס יומיומי".
מה היה הרגע הקשה ביותר שלך מאז הקמת 'הסלון'?
"בניית המרחב הייתה לא פשוטה בהתחלה – לייצר שם למקום, לגרום לקהל להגיע לאירועים, ובעיקר לבנות הכול מאפס, ללא הון התחלתי או תמיכה כלכלית אחרת. הקושי גם הורגש במהלך הקורונה ולאחריה, עם עליית מחירים חדה בכל תחום, מבלי לתת לעסקים זמן להתאושש. אבל למרות שהיה מאוד קשה ומייאש, יצאתי מחוזקת, מלאת עשייה, יצירה, ועם יכולת להתמודד עם כל האתגרים".
מה רוב האנשים לא יודעים עלייך?
"שלא למדתי בבית ספר. אין לי 12 שנות לימוד ואין לי תעודת בגרות. את כל מה שאני יודעת למדתי מאנשים שבחרתי כמורים בדרך, והדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה ללמוד, להתעשר בידע".
כילדה, זוכרת מה רצית להיות "כשתהיי גדולה"?
"מגיל חמש ועד היום אני רוקדת. לא תכננתי להיות רקדנית אבל תמיד הרגשתי שזה בלתי אפשרי עבורי לחיות אחרת. בגיל הנעורים הייתי מנויה לחוברת 'מסע אחר' ומאוד רציתי לטייל ולצלם תרבויות מכל העולם, לחיות קרוב לטבע ולאנשים".
במבט לאחור, האם היית משנה משהו בתהליך הקמת 'הסלון'?
"זו שאלה פילוסופית על שינוי בדיעבד. בגדול אני לומדת מהדרך, ובטח שעם ההבנות של היום אני רואה שיכולתי לדייק את עצמי יותר ברגעים ובבחירות, אבל אני משלימה עם חווית ההווה ופחות חושבת על העבר".
תבחרי – 'הסלון של לונה' בעמיר, או בפלורנטין בתל אביב?
"בשבילי הבחירה היא יותר בין ספרד לישראל. אדמת אנדלוסיה היא האמא הגדולה שלי, גרתי שם חמש שנים והלב שלי נמצא שם. גם פלורנטין היא בית בשבילי, למדתי שם, רקדתי בלהקה, ובים של תל אביב אני מרגישה הכי בבית. ועדיין, הגליל והאנשים כאן הם בחירה מודעת ורצון לחיות חיים מחוברים לטבע, לנחל הקדוש שיש לנו שממלא אותנו באהבה, ולאינטימיות הקרובה בין האנשים. הקמת הסלון דווקא כאן היא לתת מעצמי במקום שאני אוהבת".
מהו הערך המוסף שמייחד את העסק שלך מאחרים?
"התכנים של הסלון מלאים בריפוי. שילוב של חוכמה תודעתית ותנועה פיזית – כל מה שיוצר חיות ותחושה של חיבור וקירבה ללב. המרחב מתעסק גם בתקשורת בין המינים, כמו הרצאות על מיניות קשובה, ולימוד פלמנקו שמעורר תשוקת חיים מעצימת נפשות. יש בסלון מדי שבוע מעגלי שיח, תנועה, מוסיקה, אומנות, יש הקשבה לנשימה ולעדינות, ובקיצור – אנחנו מצרך מיוחד וחשוב".
במה את הכי גאה?
"בתלמידות שלי, במורים שמלמדים בסלון, במשפחה התומכת שלי ובבן הזוג שלי שנותן לי הכול".
מה החלום הכי פרוע שלך?
"חלום לתחושתי הוא מרחב ליצירת חיים שקשור לחוויה פשוטה ואנושית. אני מאחלת לנו פשוט להמשיך ליצור ביחד".