מוכרחים להמשיך לנגן

כאשר התבקש וינסטון צ'רצ'יל לקצץ בתקציבי האמנות והתרבות בבריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה, השתומם: "אז על מה נילחם?"; גם הסופר הסיני  זוכה פרס נובל לספרות גאו שינג'יאן התעקש כי "התרבות איננה בגדר מותרות – היא בגדר הכרח". לאורן של אמיתות אלו ממש פועל עתה גם תלם חורין, מנהל מרכז קלור לאומנויות הבמה באחת עשרה השנים האחרונות.

בילדותו למד חורין (41), בן איילת השחר, לנגן בקלרינט; תחילה בצריפים הישנים בכפר בלום ובהמשך במרכז קלור. משבגר, השלים תואר ראשון במוזיקה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. תלם הוא גם בוגר תוכנית 'מנדל' למנהיגות בשירות הציבורי בצפון, ועם רקע עשיר זה לקח על עצמו את המשימה המאתגרת להוביל את מרכז קלור אל השלב הבא. מאז כניסתו לניהול המרכז בשנת 2013 עברו מים רבים בירדן, וגם שינויים משמעותיים בהתנהלות המרכז עצמו. המקום, שהיה פעיל בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב לטובת לומדי המחול והמוזיקה, פתח בשנים האחרונות את שעריו לקהל רחב ורב-גילי: ותיקי הגליל לצד תלמידים מהתיכון ומהגן, כולם נהנים מתוכניות הלימוד וההעשרה במרכז וממוריו המקצועיים. מספר התלמידים והתלמידות במרכז זינק מ- 450 בשנה לכמעט 1,000; המבנה שלו שודרג ונוסף לו לובי גדול ואגף חדש הכולל אולם תיאטרון. למעשה, חל שינוי בתפיסה הכוללת שלו, והוא מוגדר היום כ'מרכז לאומנויות הבמה', כשלצד לימודי מחול ומוזיקה פועלות בו גם קבוצות תיאטרון, ונערכים בו מופעים, קונצרטים ואירועי תרבות משלל סוגים. "הצלחנו למנף את המקום באופן ניכר, כך שהפך להיות הומה ושוקק חיים; מרכז תרבות גלילי שנותן מענה לציבור רחב ומגוון. הוותיקים באו בבוקר, הצעירים מאוחר יותר, וכל הזמן נערכת פעילות קבועה ומתחלפת של הרצאות, מופעים ואירועי העשרה", מסביר תלם.

ההישגים הללו נקנו, מן הסתם, במאמץ רב. "תפעול המערכת העמוסה של המקום דרש מאיתנו חקר ומיומנות. בתחום כמו אומנות ישנו קושי גדול ללמד בשלט רחוק או בזום. יש לנו מספר תלמידים מכובד וסגל מורים שנבנה בהתאם לקהל מקבלי השירות. זכינו במאסטרים מסורים, שנותנים שיעורי מוזיקה פרטיים, או מלמדים קבוצות מחול באופן מקצועי. אלו תחומים הדורשים תקציבים גבוהים, שבדרך כלל אינם מסובסדים כראוי. כדי שכל זה יפעל באופן משומן, אנו עוסקים כל הזמן בגיוס משאבים ושיפור התנאים עבור הציבור הנכנס בשערנו".

■

בשבעה באוקטובר הוקפץ תלם לחמ"ל המועצה. בתחילה הופקד על הפעלת תוכנת החירום שלה ובהמשך קיבל על עצמו גם את ריכוז תחום גיוס המשאבים, כשבמקביל המשיך לנהל את מרכז קלור ולפעול במלוא המרץ כדי להשיב את המרכז לפעילות רציפה ככל האפשר. בזכות שיתוף פעולה של צוות המורים, גיבוי של מחלקות המועצה השונות, ובעיקר רצונם העז של התלמידים והתלמידות לחזור לשגרת יצירה ותרבות, עבד המרכז כהרגלו, כמעט, כבר בחודש נובמבר.

מחלקת התיאטרון חזרה לעבוד באופן מצומצם, ואף העלתה מספר הפקות בחודשים האחרונים. בתחום המוזיקה יצר תלם קשר עם הקונסרבטוריון בעמק הירדן, שהסכים לקלוט את תלמידי אצבע הגליל המפונים לאזור טבריה והכינרת. "כדי למנוע זעזועים רבים מכפי שכבר התרחשו, נעזרנו במבנה שלהם, אך התלמידים המשיכו לפגוש את המורים שלנו, ולמדו עם הצוות המקצועי המוכר להם. בשיטה זו עבדנו כל השנה וכך נמשיך בשנה הבאה. אמנם היו מורים שיצאו למילואים או כאלו שפונו בעצמם ולכן לא יכלו להגיע ללמד, אך תמיד מצאנו פתרונות יצירתיים. כמו כן סידרנו מערכת הוראה מחודשת, וכל מורה לימד באופן המתאים לו ולתלמידיו בראש פינה או בעמק הירדן". גם תחום המחול במרכז חווה תנועתיות רבה, כשהאתגר המרכזי ניכר בעיקר בקרב התלמידות הצעירות בכיתות א'-ו'. תלם מזהה קשר ישיר בין השינויים שנערכו בבתי הספר היסודיים בעקבות הפינוי, לבין הירידה במספר התלמידות שהגיעו לשיעורי המחול. "בבתי הספר היסודיים נהוג להגיע לשיעורים במרכז פעם או פעמיים בשבוע בלבד," הוא מסביר, " הקשר של התלמידות הצעירות לקבוצת המחול שלהן עדיין לא מספיק חזק, ורמת המחויבות שלהן לנושא נמוכה מזו של הבנות הבוגרות יותר. בנוסף, עלו חששות רבים מצד ההורים, מה שגרם להם להימנע מלשלוח את הבנות לשיעורים, גם אם התקיימו בעמק הירדן או בראש פינה. אני בהחלט מבין את דאגתם. לתלמידות הבוגרות בכיתות ז'-י"ב יש שייכות גבוהה למקום והן מגלות עקשנות משל עצמן ומוטיבציה ללמידה בכל מצב. בחודשים הראשונים הצענו שיעורים גם באזור עמק הירדן וגם בכפר בלום, וכשהבנו שהתלמידות מעוניינות לחזור ולעבוד יחד כקבוצה מגובשת, התרכזו שיעורי המחול רק במרכז קלור עצמו. הגיעו אלינו בנות מיישובים שלא פונו, לצד בנות שהגיעו מאתרי הפינוי באזור טבריה. ההורים אמנם דאגו, אבל הבנות הצביעו ברגליים. היה להן חשוב לחזור לשגרה, וחלק נכבד מכך היה לחזור וללמוד בצפון. מספר משפחות אף חזרו לגור בגליל בעקבות רצון הבנות להתקרב לקלור. אנחנו מצידנו הענקנו להן את התנאים הנדרשים ולא ויתרנו גם על מופע סיום. מכיוון שאי אפשר היה להופיע בבית העם, העלינו את המופע תשע פעמים באגף החדש, ובכל פעם זכינו להתרגשות ולגאווה מחודשות".

■

מרכז קלור, שקירותיו בנויים מבטון עבה במיוחד, פועל לאור הנחיות פיקוד העורף ובשיתוף פעולה מלא עם מחלקת הביטחון של המועצה האזורית ועם כיתת הכוננות של כפר בלום. יש בו מספר מרחבים מוגנים, ובשעות הפעילות מהווים מנהלי המשמרת כתובת לכל בעיה שעולה. תלם מודע היטב לחששות ההורים, ויחד עם האמפתיה הגדולה לרגשותיהם הוא אינו שוכח לרגע את חשיבות הפעילות התרבותית לרווחתם הנפשית של התלמידות והתלמידים. "אני לא שר הביטחון או הרמטכ"ל ולא מנבא עתידות. איני יכול להבטיח שלא יקרה כלום אף פעם. הרי כולנו יודעים מהן הסכנות שיש באצבע הגליל. אני יודע לומר שבשנה האחרונה בה עבדנו תחת אש הפכנו להיות בהחלט מתורגלים וקשובים להתרעות. דבר נוסף שברור לי הוא שלנעול את הילדים בבית זה לא פתרון רצוי לאורך זמן. נכון שביטחון פיזי בא לפני הכול, אבל הביטחון הרגשי והנפשי חשובים גם הם, ולכן עלינו להמשיך ולתחזק אותם. כולנו, הורים ותלמידים כאחד, מודעים למקום המרכזי שיש  לקלור בחיי התלמידים והתלמידות שלנו. זהו עוגן משמעותי עבור הרבה ילדים שרואים בו את ביתם השני ולעיתים אפילו הראשון".

חרף הנאמנות והמסירות של התלמידים, נותן המצב הביטחוני את אותותיו. "הלב שלי כואב מהירידה במספר התלמידים שלנו ובהיקף הפרויקטים שתכננו השנה ולא יכלו לצאת לפועל. יש תחושת פספוס עצומה כשאני רואה שהמרכז לא ממומש. פרויקטים שעבדנו עליהם נעצרו, התזמורות נפגעו בגלל הרכבים שהפכו לחסרים, ונאלצנו לצמצם ולדחות חלומות שכבר עמדנו להגשים".

עם זאת, לא חסרו במחלקה, גם השנה, רגעים מרגשים. את הבולט שבהם חווה תלם כשהגיע עם הרכב מיוחד של עשרה תלמידי מחלקת המוזיקה לוונקובר. "הקנדים חשבו שהם מארגנים שבוע כיף לילדים מהצפון, ונדהמו לגלות את היכולות המוזיקליות המקצועיות שלהם," הוא מספר בגאווה. "החבורה הורכבה מתלמידים שפונו וכאלה שעדיין גרים בביתם. הגענו לקהילה היהודית בדיוק בתקופה הרגישה של חודש מאי, בה מציינים את ימי הזיכרון ויום העצמאות. ניגנו בפניהם שירים לועזיים וישראלים ואני הצטרפתי להרכב בנגינת קלרינט. ההופעות שלנו ריגשו את הקהל באופן יוצא דופן, ואני לא מתבייש לומר שזה הועיל גם למערכת גיוס הכספים שלנו".

■

בספטמבר הקרוב יסיים תלם את תפקידו במרכז קלור. עד אז, הוא עמל יחד עם הצוות המסור של המרכז על פתיחת שנת הלימודים הקרובה והמאתגרת. ההרשמה באתר האינטרנטי נפתחה למגוון שיעורי מוזיקה ומחול לתלמידים ולתלמידות מגיל גן עד י"ב, סדנאות וחוגים למבוגרים, וגם אירועי תרבות לכל הגילים. השנה יתחדש המרכז בפתיחת תזמורת למבוגרים בראש פינה, ובתחום התיאטרון תיפתח קבוצה צעירה וקבוצת אנסמבל לצעירים ולמבוגרים. עבור המפונים ימשיכו להתקיים לימודי נגינה באזור עמק הירדן.

הנהלת המרכז ערה, כמובן, לאי הבהירות הביטחונית השוררת כעת, ומתקשה להעריך את מספר התלמידים שיירשמו באופן סופי. תלם מעריך כי ספטמבר-אוקטובר יהיו חודשים של התארגנות. "למרות סימני השאלה, ברור לנו שהמרכז צריך להיות פתוח כמה שיותר. קלור נותן איכות חיים לתושבים שלא פונו, ומהווה אבן שואבת עבור תושבים שרוצים לחזור לצפון. כשיודעים שהתרבות הגלילית עדיין פועלת ופועמת, זה נותן עוד סיבה לשוב ולחיות בגליל". 

להצטרפות ולהרשמה לחוגים במרכז, היכנסו: https://www.hugim.org.il/Galil-Elion-Clore_2025.htm