בין אם הגעתם מהתחום ובין אם לא ממש, ודאי גונבה לאוזניכם השמועה על ה'חולה וואלי' – מיזם הפועל לקידום היזמות והזדמנויות התעסוקה בתחום ההייטק בגליל המזרחי; מה שאולי עוד לא ידעתם הוא שהעומדים מאחוריו הם שלושה חבר'ה צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שעושים ה-כ-ו-ל בהתנדבות.
ה'חולה ואלי', שהוקמה רשמית בספטמבר 2017, היא קהילה שנועדה לתת מענה מהשטח לכל איש טכנולוגי במרחב הגליל. הקהילה מהווה פלטפורמה לקידום מיזמים ותעסוקה בתחומים כהייטק, ביוטק, אגריטק ופודטק באזור, והיא נשענת על התנדבות של תושבי האזור, שהחליטו לקחת את עתידם בידיהם. בין השאר, מקיימת 'חולה ואלי' מפגשי קהילה סדירים בכדי לחשוף משאבי כוח אדם, מיזמים וצרכים; יוצרת חיבורים בין היזמים לבין עצמם; דואגת לליווי והדרכה למיזמים בידי "ותיקי תעשייה" מנוסים; משווקת את הגליל המזרחי לחברות במרכז ובחו"ל ועוד ועוד. רק שנה וקצת שהקהילה פועלת, אך כבר צברה לה כ-700 חברים, ורשימה ארוכה ומרשימה של הישגים. אבל איך הכול התחיל?
שלושה אמיגוס
ב-2014, אחרי שהשלים תואר בפסיכולוגיה במכללת תל-חי, קיבל יעַל לובן (33), שנולד, גדל ומתגורר בשאר-ישוב, הזדמנות להקים סטארט-אפ במסגרת מרכז היזמות שאך זה הוקם במכללה. "הבעיה היתה שלא ידעתי מה לעשות ולא היה מי שיעזור, לא בגיוס משקיעים ולא בהכוונה", מספר לובן; "מצאתי את עצמי נוסע שלוש פעמים בשבוע למרכז, מגיע ל-MEETUP (מפגש טכנולוגי, א.ג.) וחוזר בלילה הביתה. לשמחתי, הצלחתי לגייס עובדים ומשקיעים והקמתי את הסטארט-אפ – אפליקציה המאפשרת למצוא שותפים לספורט. עד 2016 הייתי כך, על הקו שבין המרכז לגליל, ובסוף אותה שנה הרגשתי שאני ניצב בצומת דרכים – או שאני עוזב למרכז ונותן למיזם סיכוי, או שאני נשאר בצפון והורג אותו". בנקודה זו החליט לובן לעשות משהו שעתיד להשפיע לא רק עליו, אלא על עשרות ואולי אף מאות אנשים – להקים את 'חולה ואלי'.
רצה המקרה ודווקא בצומת הקריטי הזה מצא לובן שני שותפים לדרך: אלמוג אנג'ל ואוהד הורנשטיין. אנג'ל (29), מחולון במקור, הוא סטודנט לתואר שני בתל-חי וחוקר במיגל. אנג'ל סייע ללובן בהפקת הכנס הראשון, מתוך רצון לחבר את האקדמיה והמחקר ליזמות, עולם אליו התוודע בעקבות השתתפותו בתחרות בינלאומית של הנדסה גנטית ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם. א.ג.), שם קטף את המקום הראשון עם מיזם בתחום הרפואה. לאחר התחרות פתח אנג'ל מיזם משלו בתחום הקוסמטיקה, ונתקל בקשיים הדומים לאלו שחווה יעַל, "עם ההבדלים המתבקשים בין הייטק לביוטק", מחדד אנג'ל; "בכל הקשור לשלבים הראשונים של הסטארט-אפ, יש קושי רב יותר בביוטק בהשוואה להייטק, הואיל ובעוד בהייטק אפשר ליזום רעיון בבית עם הלפטופ, אצלנו צריך ציוד ומעבדות וחומרים יקרים, וה-POC (הוכחת היתכנות, מימוש של רעיון או שיטה על מנת להדגים את היתכנותה, א.ג.) הראשוני הוא צוואר בקבוק רציני הרבה יותר. לכן יצרנו שיתוף פעולה עם מכללת תל-חי ועם מיגל, בכדי לעודד יזמות בקרב הסטודנטים למדעים. לאחרונה אף הושקה תכנית המעודדת סטודנטים לקחת את הכלים שהם רכשו בלימודים ולצאת למיזם בליווי מנטורים, כולל הון ראשוני (SEED) בגובה של עד 50,000 שקלים מקרן דוד פרידמן, כך שניתן יהיה לבדוק את ההיתכנות של הרעיון".
החבר הנוסף, אוהד הורנשטיין (35) הוא היחיד מבין השלושה שאינו מתגורר בצפון. הורנשטיין, בוגר יחידת ממר"ם ובעל תואר במנהל עסקים, מתגורר ביבנה ועובד בחברת ההיי-טק VIBER. לצפון הגיע לפני כשלוש שנים מסיבה פרוזאית למדי – להתחיל מסע על שביל ישראל בקיבוץ דן. "התאהבתי בצפון עד כדי כך שהתחלתי לתכנן לעבור לפה עם המשפחה", הוא מספר, "אולם אחרי שחקרתי והעמקתי קצת, הבנתי שיש בעיה בכל הקשור להזדמנויות עסקיות ולתעסוקה איכותית בצפון. מצד שני, האזור עדיין קסם לי מאד. אז נכון, אני משתכר באופן מכובד מאד במרכז, אבל ככל שהחיים נמשכים, המשפחה גדלה, וימי הרווקות בתל אביב הופכים לזיכרון רחוק, כך גם גדלות ההוצאות, ובכלל – המציאות מכה בפנים. אתה מוצא את עצמך עובד המון שעות ו'מבלה' המון זמן בפקקים, ובסופו של יום, כשבחנתי את חיי מהצד, לא הייתי שבע רצון".
אותם חוסר שביעות רצון וחיבה עמוקה לגליל הובילו את הורנשטיין להצטרף גם הוא אל המיזם, במסגרתו החליטו שלושת הצעירים לעבוד בשלושה ראשי חץ התואמים את כישוריהם: לובן ינהל את כלל הפעילות של 'חולה ואלי'; אנג'ל יקים ויהיה אחראי על יוזמת 'ביו-ואלי', שתאפשר חיבור של עולם המדע לעולם היזמות במישור התעסוקתי והיזמי, ותסייע בהקמת שלוחות פעילות של חברות ביוטק; הורנשטיין יקים וינהל את פרויקט 'גרעין שינוי', שמטרתו להביא קהילת מהגרים טכנולוגיים מהמרכז, יחד עם מעסיקים חדשים, ובכך לאפשר יצירת מקומות עבודה חדשים למקצועות ההייטק השונים.
חבר מביא חבר
"מצב תעשיית ההיי-טק בארץ השתנה בעקבות כניסתן של כמה ענקיות בינלאומיות, כגון פייסבוק, גוגל ואמזון, שהטיסו את שכר המהנדסים לשמיים", מסביר הורנשטיין את הרציונל שמאחורי 'גרעין שינוי'. "השורה התחתונה הפכה להיות שלענף ההייטק קשה לגייס אנשים איכותיים; אלו תהליכים שלוקחים זמן וצריך היה למצוא לכך פתרונות. פתרון אחד, שחברות לא מעטות נקטו בו על מנת להוזיל עלויות, הוא העברת הפעילות לחו"ל. אלו שרצו להישאר בארץ העבירו את מרכז הכובד של פעילותם למקומות כמו באר שבע ומודיעין. אף אחד לא ממש ספר את הגליל העליון. המטרה שלי, בראש ובראשונה, היא לעניין חברות היי-טק ולהביא אותן לגליל. זיהיתי שחברות שבוחנות את הגליל כאופציה, פוסלות אותו די מהר, משום שהן לא מזהות פה את ההתמקצעות, את הניסיון ואת המעטפת הנדרשת. רציתי להראות לחברות שבהחלט ניתן להתניע פעילות בגליל, גם על סמך כוח אדם שרבע או שליש ממנו יגויס מהמרכז, ועם הזמן, סביב הגרעין הזה, ניתן יהיה לצמוח ולקבל את כל מה שצריך. מטרה נוספת, כמובן, היא לגרום לאנשים שבאים מהמרכז להעתיק את מגוריהם לצפון, ולהשתלב גם בחיי הקהילה".
סוד גלוי הוא שאחת משיטות הגיוס האפקטיביות ביותר בהיי-טק היא 'חבר-מביא-חבר', במיוחד בכל הנוגע לשירות המשותף ביחידות הטכנולוגיה הצבאיות המובחרות. גם הורנשטיין אינו מהסס לעשות שימוש בנטוורקינג של ממר"ם. "יצרנו קשר עם חברה ועניינו אותה במעבר לגליל, כולל סיור בנקודות פוטנציאליות, ואז, באופן בלתי מפתיע, הגיעה השאלה לגבי כוח האדם המצוי באזור. לקחנו את דרישות הגיוס שלהם והעברנו אותן דרך הצינורות של 'חולה ואלי', ואני גם העברתי דרך הצינורות האישיים שלי, כלומר אנשי 8200 וממר"ם. אתה יודע כמה קו"ח קיבלתי תוך שבועיים? 40! זה מספר מדהים בסטנדרט של התעשייה. מתוכם בערך רבע היו מהמרכז. זה נתן לי אמת מידה, פחות או יותר, של יכולות הגיוס שלי ושל כל הפרויקט".
לא מספיק להרעיף הטבות – השינוי חייב לבוא מלמטה
אך מדוע על יזמים צעירים לבצע את תפקידה של המדינה בפיתוח הצפון? ואיפה הממשלה? "התגייסות המדינה היא כמובן מבורכת, אבל הגישה שלהם שונה", אומר אנג'ל. "הם רוצים לקחת חברות יחסית גדולות ומבוססות ולהביא אותן, כמו שהן, לצפון. זה כמו לעקור עץ גדול מהשורשים בסביבה הטבעית שלו, ולנסות לטעת אותו בכוח במקום אחר. לדעתנו קשה להצליח ככה. צריך קודם כל להכין את הקרקע כראוי ולהפוך אותה לפורייה, על מנת שהעץ יוכל ללבלב ולצמוח. הרעפת הטבות לבדה לא תוכל לעשות את העבודה. השינוי חייב לבוא מלמטה. חלק מהשינוי הוא הבאת אקדמיה, כלומר להפוך את מכללת תל-חי לאוניברסיטה, להעביר צפונה את מכון וולקני (לאחרונה המליצה ועדה שדנה בנושא להשאירו במרכז. א.ג.) וליצור אקו-סיסטם שמאפשר יזמות. קשה למצוא דוגמאות למקום עם אקו-סיסטם יזמי, שאין מאחוריו אוניברסיטה ומחקר".
"המטרה העיקרית שלנו, היא שיהיה אפשר לחיות פה ועדיין לממש פוטנציאל עסקי אמתי, ממש כמו במרכז", מזקק לובן את תמצית הרעיון המניע. "במאי בא אליי נציג של סטארט-אפ ואמר שהוא יכול לגייס כסף רק בתל-אביב או בסין. הבאנו לו לאירוע שלנו נציג של קרן הון סיכון, והיום הוא כבר אחרי גיוס של שלושה מיליון דולר. בעוד חודש הוא יקים בגן התעשייה תל-חי מיזם ביו-טכנולוגיה מרשים, לטעמי – הטוב ביותר שקם אי פעם בגליל המזרחי".
יש פה בכלל תשתיות מתאימות בשביל מימוש החזון הזה?
"התשתיות הבסיסיות קיימות. הבעיה היתה עם הקהילה, עם הכוח המניע מהשטח שיודע לדבר עם המנכ"לים ולהניע את המשקיעים, את הקרנות".
עם כל הכבוד, ויש הרבה ממנו, פרויקט שאפתני שכזה אי אפשר להרים לבד, ואמנם, לובן מציין לטובה את השותפים העיקריים שעזרו לכל אורך הדרך, ואפשרו לחברים אוטונומיה מלאה לעשות את מה שנדרש – עמותת 'לב בגליל', אשכול גליל מזרחי ומכללת תל-חי. "הרבה בזכותם, כבר בכנס הראשון – שהיה למעשה האירוע הראשון שהפקנו בחיינו – נכחו 200 איש. לאחריו יצרנו רשימת קשר גדולה, מה שאפשר לנו להמשיך ולהפיק כנסים גדולים בכל חודש". ועדיין, ללא אלמנט ההתנדבות, דבר לא יכול היה לצאת לפועל. "אנחנו נעזרים באנשים טובים ובגופים טובים. גייסנו 30 מתנדבים, וגם משתתפי הכנס – מאות אנשים – מגיעים כולם בהתנדבות. כשהנטל מתחלק על אנשים רבים, זה מוריד קצת מהעומס".
"אני לא רוצה להביא לפה את תל-אביב, אני רוצה להביא את העולם"
מבחינת הצלחות, יש לחבר'ה של 'חולה ואלי' במה להתגאות: למרות שהם פועלים פחות משנה וחצי, כבר צברו לא מעט הישגים, ביניהם ייזום 400 מפגשים פרטניים עם יזמים ואנשי היי-טק מהמרחב; ריכוז 100 משפחות של הייטקיסטים המעוניינים לעבור מהמרכז לגליל; קידום הקמת ארבעה מרכזי מו"פ טכנולוגיים; ניהול שלושה ערוצים דיגיטליים אזוריים, המאגדים מעל 700 חברי קהילה; איסוף 30 מיזמי סטארט-אפ במגוון תחומים; וכמובן, הפקת מפגשים חודשיים המחברים בין בעלי עניין מ-50 יישובים שונים, הגדול שבהם, בינואר החולף, בו נכחו לא פחות מ-800 איש.
מעבר לכל אלה, גאה לובן בהתפשטות המיזם לאזורים אחרים בצפון. "הצמיחה שלנו היתה אורגנית, בלי עיתונות ופרסומים נרחבים. מה שזה יצר, זה הד באזורים נוספים בגליל, וכך יצרנו קהילה דומה לשלנו במרום הגליל, בהובלת אודי דבוש, ובגליל המערבי והמרכזי בהובלת שרון גולדברט. גם עמוס מועלם מקים משהו דומה בכפר תבור. אבל ההתרחבות היא לא רק בגליל, וקהילת היי-טק מרתקת נבנית במקביל בגולן, בהובלת בני באוור, דודי כהן ושאול ברקוביץ'. אלו בעצם החדשות הכי טובות – אנחנו כבר לא לבד, והרעיון מתפשט בכל האזור. זה טוב, כי כשנכנסים כוחות חדשים, מגיעות גם הזדמנויות חדשות שלא ניתן היה לאתר קודם לכן".
אז מה השלב הבא? אחרי פתיחה מוחצת כל כך, למה מצפים היזמים הצעירים בשנים הבאות? להורנשטיין יש מסר חד וברור עבור חברות ההיי-טק מהמרכז: "יש אלטרנטיבות למרכז הארץ, יש פתרונות טובים שלא מצריכים להעביר את הפעילות לחו"ל, ואלו לא אמירות בעלמא, כבר הוכחנו את זה. אני קורא למנהלי החברות שרוצות לצמוח להיפגש אתנו ולהיווכח שיש כאן בגליל אופציות טובות יותר מקייב או טאלין בעבורם. גם אם פרומיל ממה שאנחנו מנסים לעשות ייצא לפועל, זה כבר יחולל שינוי משמעותי, ואני כמובן מקווה ומאמין שנצליח הרבה יותר מכך".
המסר של אנג'ל מתמקד בעיקר בדור הצעיר. "נכון, כרגע קל יותר במרכז, אבל כאן בגליל נושבות רוחות חדשות לצד 'חולה ואלי', שהחלו מאזנות את הפער – חללי העבודה המשותפים של הרשות לפיתוח הנגב והגליל (שהראשון בהם הוקם בצומת ווסט), הפעילות של תל-חי בתחומי האקדמיה והיזמות מזה ארבע שנים, מרכז כנרת לחדשנות ויזמות בתחום ה-AGRO-TECH, המאיצים הטכנולוגיים של הסוכנות לעסקים קטנים שהחלו לפעול בטבריה, עפולה, קריית שמונה וחצור בימים אלו – נוצרות הזדמנויות שצריך וכדאי לתפוס ולנצל אותן. יש בהחלט למה לצפות. מבחינה אישית, כמובן שאני רוצה להמשיך לגור בגליל ולעבוד בתחום שלי. עם כל הדיבור סביב הפודטק, שהוא דיבור מבורך, קצת שכחנו שיש כאן טכנולוגיות נוספות, כגון הביו-טק, וצריך להשקיע גם שם. ישנם בוגרים רבים של הפקולטה למדעים בתל-חי שישמחו להישאר בגליל ולעבוד בתחום שלהם".
"העתיד?" מסכם לובן בחיוך, "בעוד חמש שנים הייתי רוצה ש'חולה ואלי' תהיה מאורגנת כלכלית בעזרת עמותה, ושנסיים להקים גוף השקעות מקומי וגם נרחיב את הפעילות לתחומים נוספים ולאזורים נוספים. בעוד חמש שנים, אני רואה אותנו מחוברים לכל גן תעשייה, מביאים שתי חברות היי-טק בכל שנה, מסייעים לארבע סטארט-אפים לגייס כסף ומרימים כל חלל עבודה וכל מיזם לרמות הגבוהות ביותר. אני לא רוצה להביא לפה את תל-אביב, אני רוצה להביא את העולם. יש לנו את היכולות, אנחנו רק רוצים שהשטח יכיר אותנו ויצטרף. אה, וברמה האישית? אני רוצה לחזור להיות סטארטאפיסט".
צילום: באדיבות Hula Valley
פורסם לראשונה בגיליון 224 מיום 13 במרץ 2019
