"נכנסתי כדי להעצים את החינוך לא רק במלחמה, אלא בעיקר בשגרה"

אם להשתמש בדימויים ברוח התקופה, ענת כפרי ידעה שהיא נכנסת ל"שטח אש", ושתידרש לפרק הרבה "מוקשים" עם כניסתה לתפקיד מנהלת אגף החינוך במועצה. "עם זאת, ידעתי שאני נכנסת לתפקיד שמטרתו לתת פתרונות ולטפל בתחום הכי חשוב בעולם". בימים אלה נכנסת כפרי (דן) לנעליה הגדולות של קודמתה, ענת לוי, שמסיימת 14 שנים כמנהלת אגף חינוך, ושעדיין מלווה את כפרי בראשית צעדיה. כפרי בחרה בחינוך כדרך חיים עוד בהיותה סטודנטית, כאשר השלימה תואר ראשון בחינוך ובהוראת מדעים לכיתות א'-ו' במכללת אורנים. כאשר עברה לגליל בשנת 2004 שימשה כמדריכה במיג"ל, ובהמשך ניהלה את 'העמותה לקידום החינוך המדעי ביישובי אצבע הגליל'. בנוסף הייתה שותפה למיזוג העמותה עם 'המרכז האקדמי לנוער' בתל-חי. בשלב הבא ניהלה במשך 10 שנים את בית הספר 'עינת הגליל', שם נתנה דרור לחלומות החינוכיים והיצירתיים שלה ושל שותפיה לדרך – הצוות, ההורים והילדים.

את שנת הלימודים החולפת החלה כמנהלת 'התיכון הדמוקרטי כנף' (אליעד, דרום הגולן) אלא שהמלחמה, שערערה את אמות הסיפים בארץ כולה, גרמה גם לה לחשב מסלול מחדש. קיבוץ דן פונה לחיפה וכפרי נאלצה להתרגל לנסיעות ממושכות לרמת הגולן ולסגל שיטות ניהול מרחוק. בנוסף, בתחילת המלחמה היא הייתה שותפה לארגון מערכת החינוך של קיבוץ דן בתוך מלון 'דן כרמל' ובאזור חיפה, עניין שדרש ממנה אנרגיות עצומות ומעורבות רגשית גבוהה. כשהתקבלה לשמש כמנהלת אגף החינוך התלבטה מאד. "מצד אחד רק התחלתי תפקיד ב'כנף', ומצד שני הבנתי את המצוקה שהמלחמה הביאה איתה ורציתי לעזור במה שאוכל. זיהיתי שיש לפני אתגר גדול שאני רוצה להיות שותפה לו. גם ב'כנף' קיבלתי תגובות דואליות על החלטתי. מכיוון שהיינו בתחילת תהליכים עם הנוער, עלו באופן טבעי תחושות אכזבה ופספוס, אך לצידן היו גם גילויי הבנה, איחולי הצלחה וחיבוק".

כפרי החלה את החפיפה לתפקיד באפריל, תוך שהיא מתעקשת לסיים את השנה ב'כנף' בצורה מכובדת ומיטבית. ככל שנכנסה לעובי הקורה, הבינה עד כמה משמעותית האחריות שלקחה על עצמה. "ידעתי שאני נכנסת לתקופה של מצוקה במעגלים נרחבים, אבל לא שיערתי את עומקן של הסוגיות עימן אדרש להתמודד. בשלבי היכרותי עם התפקיד נוכחתי במענים החדשים שנוצרו למען המערכות השונות, כמו שתי משמרות לימודים בתיכונים, למידה יישובית בחלק מהקיבוצים, בניית מרכזים חדשים ועוד. עם זאת, עדיין קיים צורך עצום בארגון רחב של השטח וביצירת מסגרות יציבות יותר. אציין שהאתגר באזור קו העימות מתעצם בימי מלחמה, בין השאר בשל הקושי לגייס מורים ולעבוד עם צוותי הוראה שחווים בעצמם תחושות הישרדות יומיומיות".

בימי שגרה, אחראית מנהלת אגף חינוך במועצה על כ- 8,000 ילדים מגיל לידה ועד 18. תחת סמכותה פועלים המעונות, הגנים, שבעה בתי ספר יסודיים, חמישה תיכונים, מערכות החינוך הבלתי פורמלי, השפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) והחינוך המיוחד. זהו תפקיד רחב היקף שמצריך מתן מענה לילדים, לצוותי החינוך ולהורים לאורך כל ימות השנה – בלימודים ובחופשות כאחד. בתקופה זו של מלחמה, המעוררת בעיות סבוכות בכל תחום, כולל מערכת החינוך – רבה האחריות פי כמה.

כפרי עסוקה בלמידת התפקיד ובמיפוי מערכת החינוך האזורית מבחינת מרחבי הלמידה, צוות ההוראה והמצב הלימודי והרגשי של הילדים. "באופן עקרוני, המגמות לעזיבת אזור הגליל ולחזרה משתנות. הייתה תקופה של התרחקות והתמקמות ביישובים רחוקים מהגליל, כולל משפחות שטסו לחו"ל לכמה חודשים או יותר. עכשיו, עם סיום שנת הלימודים, יש תנועה של חלק מהמשפחות לעזוב את המלונות ולעבור לדירות, או אפילו לחזור ליישובים שלהן. אנו מזהים שהרצון לשוב הביתה מאד חזק. באופן פרקטי, טבלאות מצב האוכלוסייה שאנו מנהלים מתעדכנות כל הזמן, ברמה היומיומית. אנחנו רושמים את קיבוץ המקור, המיקום הנוכחי, ואת המחשבות של כל משפחה לגבי עתידה. הדינמיות הרבה בנושאים הללו משפיעה כמובן על בניית מערכת יציבה לשנה הבאה. רוב האנשים נמצאים בסטרס גבוה, ונעים בין יצירת שינוי מציאות עבור משפחתם לבין חוסר וודאות לגבי העתיד ומי אחראי עליו. המשפחות אינן בטוחות לגבי מקום מגוריהן והמיקום של הקהילה שלהן ומתוך כך נוצרת עמימות לגבי מספר הילדים בגן או בכיתות. עולות מהשטח שאלות לגבי הסעות, מגמות בתיכון, ומי יסייע לילד עם התקפי חרדה. כולם 'על הקצה', ויש ציפייה מהקהילות ומהמועצה לתת את התשובות".

מעבר למענה עבור היישובים המפונים עלה גם צורך דחוף לטפל בצרכים של "השמינייה", (יישובי קו העימות במרחק של כ- 5-9 ק"מ מהגבול שאינם מפונים) וגם בסוגיות הקשורות ל"שביעייה" (יישובי דרום העמק, שמצאו עצמם קולטים אוכלוסיות מיישובים שפונו). "תושבי השמינייה נמצאים בקושי יומיומי גדול", מחדדת כפרי; "עלינו לפעול מתוך הכרה באיום הביטחוני שהם נמצאים בו, האילוץ ללמוד במקלטים ובמבנים עם תקרת בטון, המחסור בא.נשי צוות, ובעיית התניידות מחוץ לקיבוץ ובתוכו. בשבועות האחרונים הגיעו לגליל מנהלת המחוז, הפיקוח וגם שר החינוך, שהגיע לפגישה עם מנהלי התיכוניים ועם נציגי ההורים. כולם הבינו את הדחיפות ביצירת מעטפת מערכתית ליישובים אלו, מבחינה לימודית, כספית והשגת כוח אדם". באשר ל"שביעייה" שקלטה משפחות, יש מעבר לנושא הלוגיסטי, הכולל מציאת מרחבי חינוך הולמים וצוותים מקצועיים להפעלתם, גם ריבוי של סוגיות אישיות, שלא תמיד ברור מי מטפל בהן – קיבוץ-האם? הקיבוץ הקולט? המועצה? "לכל משפחה יש את הסיפור שלה, ואנו חוששים שמורכבות זו תוביל לכך שיהיו משפחות או ילדים שיחושו שהם נופלים בין הכיסאות. כדי למנוע זאת, אנו בונים מנגנון שיאפשר קשר אישי וזמין בין התושבים לרשויות, ינגיש את המידע ויאפשר מתן מענה ספציפי לכל משפחה. מוקד המועצה פתוח 24/7, ואנו שואפים שהוא ייתן מענה פרטני לכל פונה בתוך 24 שעות. אנו במאמץ אדיר לפתוח את מערכות החינוך ב- 1.9 ולאפשר מסגרת מיטבית לכל ילד וילדה". 

עתה פועלים בנחישות כפרי וכל צוות אגף החינוך במועצה כדי ליצור מערכת חינוך יציבה ופעילה בשנת הלימודים הקרובה, חרף אינספור האתגרים. "אחרי הרבה שיחות עם צוותי החינוך, הורים וקהילות, הבנו שאחרי הפיזור הגדול יש רצון וצורך להתאחד ולחזור להיות יחד. בשיתוף עם משרד החינוך ומועצות שכנות, בכוונתנו ליצור מרחבי למידה שאוספים את תלמידי בתי הספר המקוריים יחד, גם במחיר של נסיעה של כשעה ממקום למקום", מסבירה כפרי את הרציונל המרכזי. "אחרי השנה המטלטלת הזו, הבנו שאחד הדברים שייצר ביטחון, יציבות ואופק חברתי פדגוגי ורגשי יהיה לייצר עוגנים במערכת החינוך. המטרה היא לחזור כמה שאפשר לבית ספר-האם, להיפגש עם החברים ועם הצוות המקורי שמכיר את הילדים. כך, בכל שלב בו תסתיים המלחמה, יוכלו הילדים להמשיך במסגרות הקיימת, ולא יאלצו לחוות מעברים נוספים".

כדי להגשים מטרות אלו, מוקמים עבור תלמידי הגליל העליון כמה בתי ספר חדשים לגמרי: באזור התעשייה צח"ר ייבנה מרחב לימודי שיקלוט את תלמידי 'הר וגיא', כך שיוכלו ללמוד במערכת רגילה ולא בשתי משמרות כפי שנאלצו ללמוד בחודשים האחרונים. בית הספר 'אנה פרנק' מתוכנן לקום בקיבוץ רביד, בצמוד לבית הספר 'דרור גליל'. לתלמידי 'עמק החולה' נבנה מתחם דרומי בבית הספר רמת כורזים, שישלים בתקופה זו את בסיס-האם בקיבוץ כפר בלום. עבור תלמידי המתחם החינוכי שבקיבוץ עמיר, 'עינות ירדן', 'עינת הגליל' ו'קידום נוער', נבנות מספר כיתות עורפיות באיילת השחר. לילדים שלמדו השנה בסובב כנרת, 'האון', 'סלינה', 'נוף גינוסר' (בעיקר מבתי הספר היסודיים 'עלי גבעה', 'הגומא' ו'פסגות') ייפתח מרחב למידה בתוך מוזיאון 'בית יגאל אלון' שבגינוסר. בבית הספר 'הגומא' יופעל גם סניף צפוני של בית ספר 'עלי גבעה', שבשאיפה יוכל לחזור בקרוב לכפר גלעדי. בדרום הכינרת ימשיך לפעול בית הספר 'נוף הרים', שיעבוד גם השנה עם סניף צפוני בצפת. בתי הספר החדשים יכללו מיגון הולם  בהתאם להנחיות העכשוויות. 

התקציבים למהלכים אלו מתקבלים מהמדינה, מהמועצה ומתרומות רבות של גופים שונים, מהארץ ומחו"ל. חלק מהתרומות עוברות הישר לקיבוצים וחלקן מסייע לייצר מענים נוספים, כפעילות בלתי פורמלית עשירה ומגוונת בקיץ.

כפרי מלאת תודה לענת לוי, שממשיכה לשמש כפרוייקטורית בליווי הקהילות לקראת שנה הבאה, ועוזרת נקודתית בכל מה שצריך. בחיוך רחב היא שולחת את הערכתה הרבה גם לכלל אנשי הצוות המקיפים אותה. "יש צוות מסור ומקצועי במועצה, כל אחד מומחה בתחומו. אלו א.נשים מוכשרים ובעלי ניסיון שאני יכולה להתייעץ איתם, בהתאם לסוגיות שעולות, אם זה תכנון המרחב הלימודי, נושאי ביטחון, תמיכה רגשית ועוד. הקמנו הרבה צוותים שפועלים לפי גילים עם מנהלי החינוך והקהילות, ואנו שואפים לעבור ממצב חירום לבניית חזון ארוך טווח".

כשכפרי מזכירה את הסביבה האנושית המקיפה אותה, היא מבקשת לציין במיוחד את המסירות של צוותי החינוך בבתי הספר ובכל קיבוצי המועצה. "למרות שגם אנשי החינוך היו נתונים בעצמם לסערות ולטרדות אישיות ומשפחתיות, והתמודדות עם מצבי לחץ במעגל הפרטי שלהם – ההתגייסות שלהם לטובת הילדים הייתה מרגשת. הצוותים, שפעמים רבות לא ישנו בלילה בעצמם, קמו בבוקר מתוך תחושה שהם ב'צו 8 מטעם העורף', וגילו חוסן בלתי רגיל. הם פעלו ביצירתיות, נתנו לילדים תחושת משמעות ושייכות, וסייעו בטוויית רקמה רגשית מחבקת ומיטבית". מתוך ההבנה שגם לצוות המקצועי ביותר עלולים להיגמר הכוחות, מפנה אגף החינוך בימים אלו משאבים לתמיכה רגשית ומקצועית גם לצוות החינוך, באופן קבוצתי ופרטני. "אני שואפת שכל מורה, גננת ומחנך ירגישו שרואים אותם ואת הצרכים שלהם, וגם הם זוכים לטיפול". כפרי מציינת לטובה גם את הנכונות של קהילות יציבות לקלוט ולארח את אלו שפונו מקיבוצן. "כל פתיחת לב כזו מרגשת אותי. קיבוצים שפותחים את בתי הילדים שלהם לטובת מפונים או מכניסים תלמידים חדשים לתוך המערכת הקיימת שלהם, ואפילו פותחים את הבריכה שלהם לטובת מי שלא יכול להתרחץ בבריכה בקיבוצו, כל המחוות הללו מסייעות לנו להרגיש חלק מקהילה גדולה וחזקה יותר, בעיקר בעתות משבר".

לסיכום, מהו המסר שלך להורי ולילדי הגליל העליון?

"קודם כל אני רוצה לחזק את תחושת האמון והביטחון של תושבי המועצה, הן באופן כללי והן באגף החינוך בפרט. אני רוצה שהתושבים ידעו שאנחנו עושים מאמצים גדולים לראות כל אחד ואחת ולחשוב על פתרונות עבורם, גם אם לא תמיד מצליחים. בחודשים האחרונים אנו עורכים פגישות ממוקדות, פנים אל פנים ו/או בזום, עם מנהלי החינוך, מנהלי הקהילות, הורים וצוותים. אלו מפגשים חשובים, שבהם עולות בעיות ולעיתים ניתנים פתרונות שההנהלות ביישובים צריכות לתווך לאנשיהן. נכנסתי לתפקיד מתוך מטרה להעצים את החינוך בגליל לא רק בימי מלחמה, אלא בעיקר בשגרה שתבוא עלינו לטובה. החלום שלי הוא להפנות משאבים לחיזוק המערכות שלנו ולפתיחת אפיקי חינוך נוספים. בכוונתי לא רק לחזור לנקודה בה עמדנו לפני המלחמה, אלא להתקדם הלאה, לעתיד טוב יותר. יש בי תקווה גדולה, לימים טובים יותר ולחינוך שנהיה גאים בו, בפנינה הזו שלנו בגליל".