|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
בתום קונקשן ממושך, מעצבן, בנתב"ג של איסטנבול, עולים על טיסת 'טורקיש' לבוגוטה, בירת קולומביה.
המטוס גדוש צעירים. חזותם מזרחית-הודית-פקיסטנית-דובאית. לידי מתנחל אחד, עבדול חמיד, צעיר מלוב. דובר אנגלית. חסך דינר לדינר והוא בדרך לנסות מזלו במפעל לייצור מלט בפנמה. צעדיו הראשונים שם יהיו על תקן מתלמד ואח"כ, אינשאללה, 700 דולר לחודש. הרבה? מעט? תלוי.
אטלנטי לנצח. ארבעה סרטי עלילה, ויאללה, שייגמר כבר! נענות תפילותיי. הנה, למטה יבשת. הרים. ירוקים. קצה רכס האנדים, רכס ההרים הארוך בעולם. נהר מגדלנה חותר בהם לוחש קריאות עידוד. בוגוטה, בירת הגרפיטי קרבה. עוד רגע קט לסיום הסיוט.
בצאתנו מרוטים משהו את נמל התעופה בבוגוטה, מקדם את פנינו שלט כתוב בלשון התורה, אותיות מאירות עיניים, "רוני גדעון". בראשו מתנוסס הלוגו של Colombia, החברה המארגנת את טיולנו. אנחת רווחה. נגררים אחרי חוסה הנהג אל המכונית שתביאנו אל מצב אופקי. אך מדינה גדולה היא קולומביה, חמש טיסות פנימיות (ואחת נוספת – המהנה מכולן! – במרומי העיירה קוקורנה), עוד ישנעו אותנו מאזור למשנהו.
■
דווקא לשם? לקולומביה? לא מְפַחֵד?
לעוצמתו של מוניטין, מסתבר, השפעה נשרכת. כבר למעלה מעשרים שנים חלפו מיום בו הרגו את פבלו אמיליו אסקובר גוויריה, הבוס של 'קרטל מדג'ין', ועדיין מרחפת מעל קולומביה הסטיגמה, מדירה ממנה תיירים. סיפור הסחר בסמים סבוך, וגם בעצם ימי שהותנו מתרחשות היתקלויות הגובות קורבנות. הזד, ברון הסמים, היה פושע קולוסאלי. ראש וראשון לסוחרי הסמים. מי שרצח בלי חשבון (אף במו ידיו) והביא לחיסולם של שרים, שופטים, עיתונאים, פוליטיקאים ו- 109 נוסעי טיסה של חברת התעופה 'אוויאנקה'.
אלא שקולומביה היא לא זאת, היא גם פנינת טבע טרופית. סבך של יערות גשם ותעתוע קרני שמש שובי לב, שירת ציפורים, פריחת סחלבים, במבוק ועצים שאינם מצויים במקומותינו. לקשת הצבעים בקולומביה קשר הדוק עם שמחת חיים; זוהי פילוסופיית חיים. בדגלה שלושה פסי צבע אופקיים: עליון צהוב, על שום הזהב המצוי בה, כחול על שום הנהרות והימים העוטרים לה, ואדום לזכר הלוחמים שעל מגש דמם זכתה בעצמאותה. חזות הקולומביאנים רבגונית, ופני עברה משתקפים בחזותה: אינדיאנים, (אינדיג'ינוס), צאצאי עבדים מאפריקה, אשכנזים מאירופה, אלו שכפו עצמם באבק שריפה ותימרות אש, ויפים-יפות פרי הכלאתם של הנ"ל.
■
כשעה ומחציתה נסיעה מהעיר מדג'ין ניצב קוממיות 'סלע גואטפה', או 'פיידרה דל פניול'. הטיפוס אל פסגתו קשוח, כ-7 71מדרגות (לא ספרתי) תלולות. מראשו נגלה נוף מרהיב: ים של אגמים והרים ירוקים. סכר גדול יצר אותם. בקולומביה, אנו לומדים, ניתן להסב משאב טבע לרכוש פרטי. הנוסחה: חזון, כסף וקשרים במקומות המדויקים. כך במקרה של אותו סלע ממגנט, שכמו צנח משמיים וננעץ בכדור. מטפס הרים קולומביאני אמיץ העפיל אל פסגתו עוד טרם היות המדרגות. שם נבט בו רעיון, ממנו נבעה יוזמה שהפכה אתר תיירות, והיום מדרגות (בתשלום, איך לא) נוסקות אל פסגתו, בתי מלון ועסקים צומחים לרגליו. ובצד יושב, כנראה, איש וסופר שטרות.
■
סמוך לעיירה קוקורנה אנו עוצרים בשולי הכביש. במקום ממתינים לנו צעיר ונער על תקן סייען. אנו נרתמים עם הצעיר אל מצנח רחיפה. הסבר קצר, צעדי ריצה מעטים, מצנח נוסק לשמיים והנה אנחנו משייטים תלויים בין שמיים לארץ. לרגלינו, בין הרים ירוקים ומפלי מים שוצפים, מרוחה העיירה קוקורנה. אני, רק תנו לי שמיים ואני בעננים, אך בליבי נושא תפילה: שרק לא תישמט מידי המצלמה מתעדת האירוע. איזה כיף!
■
לוס סלטוס היא שמורת טבע מהיפות בחבל אנטיוכיה. כדי להגיע אל מפל סלטו דל באיי המקסים מעפילים אל רכס שבראשו חווה חקלאית. אבוקדו, קפה, תירס ועוד. עבודה קשה מאוד במדרונות התלולים. קלט החוואי את הפוטנציאל, מתח כבל מרכס אל רכס, 700 מ' לפחות. מתקן אומגה. סלל שביל אל המפל. התקין, חצב, יצק מדרגות, ומכאן זה שלו! ויוה לאיניציאטיבה, ותשלום בכניסה. איך לא?
■
קומונה 13 בעיר מדג'ין הייתה מהשכונות המסוכנת בעולם. סוחרי סמים, רוצחים ואנשי גרילה עשו בה כבשלהם. בסתיו 2002 טיהר צבא קולומביה בסיוע אמריקני את השכונה, והיום היא מוקד משיכה. ממגנטת תיירים, ולא בכדי: קירות רבים בה מעוטרים בציורי גרפיטי יפהפיים, בהם חזותו של הפושע הנערץ. לצד פשעיו, למדנו, תרם הנבל לרווחת תושבי השכונה. עובדה – במסע הלווייתו נשרכו אלפים אחר ארונו.
■
רפטינג אתגרי בנהר הקלדראס. עת אנו מיטלטלים בקיאק בין מפלים וסלעי מגור, שוזפות עיניי קבוצת עובדים במימיי הנהר, צמודים למתקן, מעין שולחן ומסוע עשויים פח.
"מחפשים זהב", מפרש מדריכנו.
"אפשר לעצור?" אני שואל-תובע. מטילים עוגן לגדת הנהר. בתוך שפע העפר השחור המועלה מקרקעית הנהר ונשטף בתעלת הפח זוהרות פיסות זעירות-דקיקות. ז ה ב ! המעשה, אנו לומדים, איננו חוקי. משאב מדינה. לשלטון החוק בקולומביה, כנראה, סדרי עדיפות שונים.
■
את כיכר בוטרו במדג'ין אין להחמיץ. דמותו הצנועה (גודל טבעי בדו-ממד), של הפסל הענק ניצבת בכניסה למוזיאון בשולי הכיכר. מאות תיירים תופסים פוזות בין היצירות הנפלאות הקוראות דרור לחמוקי מגדר נדיבים. בקרבת מקום ודווקא בפתחה של כנסייה חונות הפרוצות, מציעות מרכולתן בראש חוצות. נוכח עדשת ניידי ועיני המשתאות-משתהות, לאור יום קבל עם ועדה, בלי בושה ובלי חלק עליון, נחשף צמד יפה כלבנה, בר כחמה, איום כַּנִּדְגָּלוֹת.
■
גואטפה, עיירה הממוקמת על לשונות יבשה הזוחלות אל אגם מים, היא המייצגת המובהקת של כל צבעי הקשת. כמוה כחנות ממתקים. טול מעקה, מרפסת, אריח או משקוף ולקק. שנים רבות משקיעים בה לשימור תולדותיה. אלמנטים יפהפיים מעטרים את בתי העיר. יפי עבודות הגרפיטי אינו יודע שובע. הלוואי ומעט מזה היה לנחלת נערי נ. נח. נחמ. נחמן המזהמים בארצנו כל חלקה טובה.
■
קרטחנה (קרטהנה, להגייתם) היא עיר נמל לחופי הים הקריבי. יעד תיירותי מרכזי. חופים לבנים, איים אקזוטיים, אתרים היסטוריים וחיי לילה תוססים. מנהטן קטנה. יער של מגדלים לבנים דוקרים שמי תכלת. גם כאן צהובות המוניות, רק מעט זעירות יותר.
את פנינו מקבלת אוולין מדריכתנו לעת שהותנו במקום. בשל ממדיה יוצאי הדופן בשמלתה השחורה נובע הכינוי הבלתי נמנע, 'לוויתן הקריביים'. צמד מנועי 'סוזוקי' שואגים מטיסים את סירתנו בדרכנו אל האי סאן מרטין, לצפות במופע ימי: צבים, ציפורים ודולפינים.
אוולין תופסת צד בסירה. רון ואנוכי מקפידים להיצמד אל ההוא שמנגד. שקנאים, שחפים, אנפות ופריגטות מלווים את משטנו. חניון יבשתי של סירות צמוד אל מימי המפרץ. אלו משרתות את השטים אל האיים הסמוכים.
בדרך סרים אל מבצר סן פליפה דה בראג'ס, מרכז היסטורי יפהפה, אתר מוכרז מורשת עולמית, שריד לימי שלטון ספרד.
■
מינקה היא עיירה קטנה למרגלות הסיירה. קרובה לעיר סנטה מרתה. ממנה מטפסת דרך עפר הררית ובצמחיה לשוליה חבוי מפל אזול. מטיילים נקבצים סביבו. כמונו עוצרים לטבול בבריכה שיצר. מקיר סמוך עוקרים חופן עפר אדמדם, טובלים במים לעשותו חימר למשוח על גופם. התמזגות בטבע. זה הקטע. להתנחל על סלע, להתעלף במדיטציה.
בקצה הדרך נחה אכסניית סיירה מינקה. מרוחקים מעט זה מזה ניצבות בקתות. ערסל מתוח לצד כל אחת. הנוף הנפרש מכל מרפסת עוצר נשימה. שם, בין הבקתות על מרפסת ה"רספשן" אנו שומעים לראשונה (גם לאחרונה), במהלך טיולנו, צעירות וצעירים ישראלים החורשים את דרון-אנריקה בטיול שלאחר צבא.
הצעירים, בנות כבנים, איך לא, חייבים גלישה באומגה. דרוכים הם וקשובים להסבריו של הרננדו המשלח. זה מפרט ומדגים, שלב אחר שלב, את הכללים. לבסוף, לאחר פרידה, "אסטה לואגו", הוא גולש להמחשת הנלמד. שניות ספורות לאחר מכן הוא מרפה מאחיזת ידיו במתקן ומתהפך. כשראשו אל התהום ורגליו עקודות אל כבל אבטחה הוא סובב כבורג במורד הגיא. תעלול מדליק. "לוקו גרנדה" (משוגע גדול), מפטיר בחיוך שותפו לשילוח. בעקבותיו גולשים הצעירים. כך, כמתבקש, גם אנו.
זמננו אוזל. שלושה שבועות נטולות חדשות מארץ רוגשת חרדות טובים לגוף ולנשמה.
אסטה לואגו, קולומביה!
