מגוון, זה כל הקסם

את דרכו החינוכית החל בית הספר 'אנה פרנק' בשנות השישים של המאה הקודמת, "בהחלטה עקרונית שהתקבלה בשיחת הקיבוץ: ילדי סאסא ילמדו בתוך היישוב ולא מחוצה לו", מספר אורי לב (סאסא), מחנך ומורה להיסטוריה לשעבר. "כדי לעבות את שכבות הגיל, הוחלט לקבל מחזורי ילדים מעליית הנוער. אני נכנסתי לחנך בבית הספר ב-1983, והייתי שותף לחינוכן של 15 קבוצות תלמידים משולבות. זה היה פרויקט מוצלח שהרחיב את שורות הקיבוץ, כי כשילדי עליית הנוער בגרו, הם התקבלו לחברות בקיבוץ ותפסו עמדות מרכזיות בו".

מכיוון שגם בשנות ה-80 היה מספר התלמידים בכל שכבת גיל מצומצם, שכנעו אנשי סאסא את ברעם ויראון להצטרף לבית הספר. בתחילת שנות ה-90 נערך חישוב מסלול מחדש, והוחלט לעבור למתכונת לימודית של בחינות בגרות. "לאט-לאט הבינו כולם שזה היה צעד הכרחי", אומר אורי לב. "בנוסף, עברו קיבוצי ההר ללינה משפחתית, והמבנה החברתי שעטף את המסגרת לקבלת ילדי עליית הנוער התערער, עד שנאלצנו להפסיק קליטת תלמידים מבחוץ, והמפעל המוצלח הזה הסתיים". בשלב זה שוב נוצרה מצוקה בהיקף התלמידים, והוחלט להפוך את בית הספר למוסד חינוכי אזורי הפתוח ליישובי הסביבה. "חשוב לציין שאין כאן רק אילוצים גיאוגרפיים, אלא גם ערכים חברתיים, שהוגדרו במגילת אבן הפינה בעת ייסוד בית הספר", מדגיש אורי. "וילי צורן ז"ל, מייסד המקום, ראה זאת תמיד לנגד עיניו". בעשרים השנים האחרונות פועל בית הספר תחת הארגון החינוכי 'ברנקו-וייס', וממשיך לשמור על צביונו הפלורליסטי הייחודי.

■

זהר אופז-ליפסקי (איילת השחר) החלה ללמד בבית הספר לפני כ-18 שנה. "נכנסתי לכיתות בשנה הראשונה, ונחשפתי לעולמות שלא הכרתי", היא מספרת. "אמנם אני גרה בגליל כל חיי, אבל מעולם לא יצרתי קשר מעמיק עם תושבים מריחניה, מעלות או מושבי המועצה האזורית 'מרום הגליל'. מכיוון שהכיתה שלי הורכבה מתלמידים מיישובים מגוונים, מצאתי את עצמי עורכת ביקורי בית ולומדת לעומק את התרבות ממנה הם באו".

האתגרים במפגש התרבותי המאוד מגוון הזה לא איחרו לבוא. "כשאני מלמדת תנ"ך יושבים לפניי תלמידים מבית יהודי-מסורתי, תלמידה צ'רקסית או תלמיד ערבי מג'יש וקיבוצניקית מבית חילוני", ממשיכה אופז-ליפסקי. "העניין הראשון יכול להתעורר כבר בשאלה האם להגיד בכיתה 'אלוהים' או 'אלוקים', כשבמרחב נמצאים תלמידים שבכלל לא מבינים מה העניין הגדול. בסיפורי התורה יש נטייה להאניש את הישות האלוהית, דבר שאינו מובן כלל בתרבות הצ'רקסית, כי באסלאם אין בכלל האנשה של האלוהות, ובטח שנאסר לתאר את דמותו בציור או בפיסול. עם זאת, כשאנו לומדים על עקדת יצחק נערכת השוואה בין הסיפור המקראי לסיפור שמופיע בקוראן בעניין זה, כך שכל הזמן יש לפני אתגרים מעניינים ומרחיבי דעת".

גם התמודדויות ייחודיות יותר צצות לאורך הדרך – כבר בשנה השנייה לעבודתה בבית הספר ניגשה אל זהר תלמידה צ'רקסית וביקשה ממנה לערוך טקס זיכרון למיליון וחצי נרצחי השואה הצ'רקסית שהתרחשה ב-1864 ע"י צבא רוסיה הצארית. "התלמידה הדגישה בפניי שהיא רוצה טקס מכובד, 'כמו אצלכם', עם קטעי קריאה ושירה, ולא משהו כלאחר יד שמסתפק בסממנים פולקלוריסטים. בהתחלה התקשינו למצוא חומרים תיעודיים, והתלבטנו מה מתאים לקרוא ולשיר. התמודדנו עם שכנוע התלמידים הצ'רקסיים לעלות על הבמה, ובמקביל תיווכנו לתלמידים האחרים את חשיבות הנושא". מאז כבר מתנהל הטקס 15 שנים ברציפות, ואין ילד בבית הספר שאינו מכיר את האירוע הטרגי הזה בהיסטוריה הצ'רקסית.

אתגרים חינוכיים עולים גם מול אוכלוסיות אחרות שמגיעות לבית הספר, כשלא לכולם מתאימה השקפת העולם החילונית-סוציאליסטית הרווחת במקום. "בשנה שעברה ערכנו מסע ברחבי המדינה, שהיווה תחליף למסע לפולין, מספרת אופז-ליפסקי. "בין השאר קבענו ביקור אצל התושבים הבדואים בנגב ושיחה עם אנשים שחיים בדרום תל אביב. בדף המידע להורים נכתב שנפגוש ב'אוכלוסייה השקופה בנגב ובתושבי החצר האחורית של תל אביב'. הניסוח הזה כשלעצמו עורר התנגדויות אצל חלק מההורים, ולצערי חלקם בחרו שלא להשתתף במסע".

■

שון זאיקין (תלמיד י"ב, מעלות) למד בבית ספר יהודי-חילוני כשהחליט להשביע את סקרנותו וללמוד במוסד שמשלב בין תלמידים מאוכלוסיות שונות. "מכיוון שרוב חבריי נשארו ללמוד ב'אורט מעלות', התחלתי לגבש מחדש את מעגל החברים שלי. גיליתי שלכל אחד מהתלמידים כאן יש תרבות אחרת וסלנג שונה ונדרשתי להתמצא בין כולם. מבחינתי זה לא מובן מאליו שבית ספר פתוח למגוון חברתי רחב ולא מתעסק רק בבגרויות. בסופו של דבר השתלבתי, וכיום אני מסתובב בחבורה שיש בה צ'רקסים, מושבניקים, דרוזים וקיבוצניקים", הוא מספר.

נרין חרשוק (תלמידת י"ב, ריחניה) כבר למדה בסאסא בבית הספר היסודי, וגישתה דומה לזו של שון. "למרות שיכולתי ללמוד בכפר או בצפת, ההורים שלי ואני בחרנו שאלמד תוך השתלבות עם עדות ועמים אחרים. כשעליתי לתיכון לא הרגשתי מיוחדת או שונה, כי בבית הספר יש הרבה צ'רקסים. הידיעה הבסיסית שמכירים ומכבדים אותנו הקלה על השתלבותי כאן. לתחושתי, רוב התלמידים מקבלים ומבינים את התרבות השמרנית שלנו, ולא מנסים להתגרות בנו על כך. הם יודעים להבדיל ביני לבין דרוזים או ערבים אחרים, ומציינים יחד איתנו את החגים שלנו".

■

אופז-ליפסקי מדברת בפתיחות רבה על מרקם היחסים הרגיש ב'אנה פרנק', ומציינת את המר לצד המתוק. היא מתארת בגאווה את הפעילויות המיוחדות הנערכות סביב עבודות השורשים בכיתות חטיבת הביניים, ואת ביקורי התלמידים במשפחות ביישובים השונים; מספרת על אירועי "חג החגים", הנערכים מדי דצמבר, לציון הכריסטמס, חג החנוכה והחגים המוסלמים, ומשתפת בדבר הפורום הבין-שכבתי, המאפשר דיון ושיח באשר לסוגיות חברתיות שמעסיקות את המרחב הבית ספרי. "השנה נצטרך להעלות בו גם את העניין הפוליטי", היא אומרת, "למרות החששות והרתיעה שהוא יוצר".

לצד כל האירועים מרחיבי הנפש הללו, ישנם כמובן גם קשיים ותסכולים לא מעטים – למשל, חוסר היכולת להשפיע על משרד החינוך בהתאמת תוכנית הלימודים למגוון האוכלוסיות בבית הספר, העדר שעות נוספות ללימוד ערבית, או העדרה של יחידת לימוד העוסקת בהיסטוריית עמם של התלמידים הצ'רקסיים.

בתחילת שנת הלימודים החולפת גם חווה בית הספר אירוע מטריד במיוחד שאולי מתקשר לאווירה בחברה הישראלית בכלל: באחד מימי ספטמבר, במהלך שעות ההסעות ליישובים, התעורר מתח שהוביל במהרה לתגרה אלימה בין תלמידים מעלמה (מושב דתי לאומי, בא"י) והכפר הצ'רקסי ריחניה. אופז-ליפסקי מתארת אירוע בו נחסמה דרכו של האוטובוס, היו איומים והשלכת חפצים. "אנשים מבוגרים משני הצדדים היו מעורבים, גם באלימות וגם בניסיון להרגיע את המצב. האירוע הסלים לכדי מעצרים משטרתיים. מאד כאבה לנו ההבנה שחלק מהמעורבים באלימות היו  בוגרים שעברו את שנות התיכון אצלנו. זה היה משבר אמיתי. האירוע עצמו טופל מכל כיוון, הן מול אנשי ריחניה ומול אנשי עלמה והמועצה האזורית מרום גליל, הן בשיחות רבות עם התלמידים המעורבים, והן בליווי צמוד של התלמידות שהרגישו מאוימות למשך כמה שבועות".

מבחינת אורי שלומות, תלמיד י"ב מברעם, מדובר באירוע נקודתי שאינו משקף בשום אופן את ההתנהלות הכוללת בבית הספר. "בשום מקרה לא מדובר בכל בני אותו מושב או בכל תלמידי ריחניה, גם לא בכל בני הקיבוצים, אלא בסיטואציות בודדות שחלקן הגיעו לצערי לקיצוניות", הוא אומר. "לתחושתי, בחיי השגרה לא רק שאי אפשר להתחמק מחיבורים בין האוכלוסיות, ושלכל אחד ואחת מאיתנו יש קשרים חוצי יישובים ודת, אלא שהם נוצרים באופן מבורך". עוד חשוב לאורי לציין לטובה את התנהלות הצוות החינוכי, שאינו נרתע מהעלאת סוגיות רגישות, ובתקופה מתוחה זו במדינה אף עצר לא אחת את מהלך הלימודים השוטפים לטובת מעגלי שיח שעסקו במצב הפוליטי-חברתי. "היתרון שלנו כתלמידי 'אנה פרנק' הוא בידע שרכשנו אודות אנשים שונים בחברה הישראלית וההיכרות הקרובה עימם".

■

תהליך גיבוש הזהות האישית מאפיין כל אדם באשר הוא, והעיסוק בו מקבל משנה תוקף במיוחד בשנות ההתבגרות. תלמידי 'ברנקו וייס' בסאסא מתמודדים עם סוגיות אלו מתוך המציאות הבית ספרית המורכבת, ולא בשל חזון ערכי שהנהלה כלשהי מכתיבה. "המיקום הגיאוגרפי של בית הספר, שנותן מענה ליישובים מגוונים באותו אזור רישום, מוביל את כולנו להשתייך למעגלים שונים. אנו לא מתעלמים מיישובי המקור, ובהצגת י"ב צוחקים בריש גלי על 'הקיבוצניקים', על 'המושפעים' ועל 'הסאחים'", אומרת אופז-ליפסקי. "פינות העישון אינן אינטגרטיביות, וכל יישוב מתכנס עם עצמו להפסקת עישון נינוחה. יחד עם זאת נוצרים שילובים מעניינים ומרגשים בין התלמידים: הם עושים עבודות חקר לימודיות יחד, מבקרים אלו אצל אלו בשמחות ובאירועים עצובים, וכמובן שגם נוצרות חברויות ומערכות זוגיות, שלעיתים מסתיימות בשיברון לב. באמצע השנה אנו נוהגים להעלות בפני הקהל מחזמר מושקע מאד, ובשנה בה הצגנו את 'קזבלן' הייתה סולנית השיר 'כולנו יהודים' זמרת דרוזית. השנה הופענו עם 'אליפים' וחיברנו את הסוגיות שעלו במחזה להווי הבית ספרי".

הודות לשנות עבודתה הרבות בבית הספר, יודעת אופז-ליפסקי לזהות תהליכים שנמצאים במגמת התקדמות, לעומת כאלו שעדיין טעונים שיפור. "מגמת מוזיקה, למשל, נשענת על תלמידים שיודעים לקרוא תווים. מכאן נובע שתלמידים רבים שבקיאים במוזיקה מסורתית שנלמדה בחיק המשפחה אינם שייכים למגמה, וקטעי הנגינה שנשמעים בה הם מאד 'אשכנזים'. מצד שני, יש שינוי באוכלוסייה שמעוניינת במגמת התיאטרון. בשנים הראשונות היא כללה קיבוצניקים בלבד, וכיום יש בה תלמידים מגוונים, כולל בנים צ'רקסיים שהתמודדו עם תרבות שאיננה מעודדת מוחצנות ועמידה מול קהל. גם לאחר שנות בית הספר אנו רואים יותר תלמידות לא יהודיות שבוחרות לגשת לשירות לאומי. מכל עבודה, הצגה או פרויקט שנעשים בשיתוף פעולה בין תלמידים שונים זה מזה, כל הצדדים מרוויחים. השנה העלו בשיעור היסטוריה תלמיד ממושב עלמה ותלמיד מקיבוץ ברעם דיאלוג שעסק בהומוסקסואלים באושוויץ. מה צריך יותר מזה? הילדים יודעים שרואים אותם ושהם אהובים. הסוד הוא לא להתבצר בעמדת המוצא אלא להכיר זה את זה, ליצור מפגשים בגובה העיניים, לצאת לפעילויות חברתיות ולהתמודד יחד עם סוגיות לא פשוטות, אך חשובות. אמנם לא נעשה עדיין מחקר על בוגרי בית הספר ותפישותיהם הערכיות, אבל אני בקשר עם תלמידים שאומרים במפורש שהם מודים על קשת האנשים הרחבה איתה נפגשו מגיל צעיר, על כך שלא חיו בבועה, ושעם כל הקושי במפגש עם השונה – הם מאד מעריכים את הכלים המעשיים לחיים אותם קיבלו בשנות בית הספר".  

■

אורי שלומות מזדהה מאוד עם דברים אלו. הוא אמנם אינו מתכחש לנטייה הטבעית של בני ובנות הנוער להישאר בקבוצת השייכות הראשונית שלהם, והמתיחויות הקיימות בין האוכלוסיות השונות נהירות לו גם הן. עם זאת הוא רואה כזכות את שנותיו בבית ספר שייחודיותו טמונה באוכלוסיית התלמידים המגוונת בו. "במגמת התיאטרון אליה אני משתייך לומדים תלמידים מכל מוצא ורקע, וכשאנו מעלים מחזמר תלת-שכבתי, שיתוף הפעולה בינינו פורה ומרגש", הוא מספר.

את תלמיד י"ב אורי חלפלה (עלמה) שלחה משפחתו הדתית ללמוד בבית הספר היסודי 'חמד' במירון, ובחטיבת הביניים 'אמי"ת חצור'. בהתבגרותו ביקש למצוא לעצמו מסגרת לימודית אחרת, בעקבות חברים שלמדו בסאסא. "הסברתי להורים שאני לא רוצה להמשיך בבית הספר הדתי. הם אמנם הביעו חשש, אבל הבהרתי להם שהערכים שלמדתי במשפחה מספיק חזקים ואינם מושפעים ממקום הלימודים שלי, כך שאמשיך לכבד את הדת גם אם אלמד בבית ספר קיבוצי".

חרף נחישותו להשתלב ב'אנה פרנק', עבר אורי תהליך הסתגלות ממושך, שנבע מהפערים בהתנהלות היומיומית מבית הספר שהכיר. "בבית הספר הדתי המורים מרוחקים מהתלמידים והדיבור אליהם מאד רשמי, בעוד בסאסא יש קשר ישיר יותר. ב'אמי"ת חצור' מתייחסים בחומרה לכל אירוע ומיד מענישים, מזמנים את ההורים או משעים. בסאסא יש יותר הבנה לתלמידים, וקודם כל מבררים את פרטי האירוע". אורי גם הופתע מהמגוון הרב של התלמידים בבית הספר. "למרות שהייתי מוכן לזה מראש, עדיין היה לי מוזר לראות כל כך הרבה אנשים שונים במקום כל כך קטן". הוא מגדיר עצמו כנער חברותי במיוחד, שהצליח ליצור קשרים קרובים עם תלמידים מכל האוכלוסיות בבית הספר, אך במבט כולל יש לו גם ביקורת: "בפועל, האינטגרציה לא כל כך מצליחה, ורוב התלמידים נשארים עם מי שהכירו מהבית. החבר'ה של ריחניה מתכנסים בינם לבין עצמם, וגם למושבניקים ולקיבוצניקים יש את המעגלים שלהם. גם כשיש פרויקטים לימודיים או חברתיים מיוחדים והמורים רוצים לערבב בינינו – במידה ואין שיתוף פעולה מצד התלמיד זה לא עובד. בנוסף, לא עושים מספיק כדי לגשר על הפער בין הקיבוצניקים למושבניקים. מפריע לי ש-90 אחוז מתעודות ההצטיינות הולכות לתלמידים מהקיבוצים. אם מתברר שלמושבניקים קשה יותר, צריך לתמוך בהם כדי שיגיעו להזדמנויות בהן יוכלו להוכיח את עצמם. למשל, אם יורידו את סף ההצטיינות ל-85 במקום 90,  יותר תלמידים יזכו בתעודה שתחזק את הבטחון שלהם".

גם אורי חלפלה מכיר מקרוב את האירוע הקשה שהתרחש בתחילת השנה בעלמה; לטענתו זוהי תוצאה של מתיחות מתמשכת בהסעה, שלא טופלה בזמן. מבחינתו, גם באוטובוס יכולים לעלות מאבקים על טריטוריה, וכשאין הבנה בנושא – המצב מדרדר לאלימות. עם זאת, הוא שלם עם בחירתו ללמוד ב'אנה פרנק' ומברך על יתרונות המקום. "זה בית ספר שחושף אותך להרבה דעות ואנשים. אנחנו מתווכחים ומדברים על נושאים בצורה מכובדת, ולא ישר צועקים כמו פוליטיקאים. נכון שתמיד יש תלמידים שמקובעים בעמדותיהם ומסרבים להקשיב לאחרים, אבל יש יותר תלמידים שלמדו לראות את הצד השני ולהבין אותו. אני משער שזה לא קורה בכל מקום, ופה היתרון של 'אנה פרנק'".

תלמידת י"ב נועה צמח (מושב אביבים) מדגישה גם היא את חשיבות מעגלי השיח ושעות החינוך בהן עוסקים בסוגיות בוערות. "שיטה זו ומגוון התלמידים כאן מובילים אותנו להסתדר אחד עם השני ולקבל גם אנשים שאנחנו לא רגילים אליהם. כמו בכל מקום, גם אצלנו יש התנגשויות, ולפעמים הוויכוחים מושפעים מיישוב המוצא שלך ומהדעות של הוריך. בנוסף, אי אפשר להתעלם מהמתיחות שעולה בגלל המצב במדינה. לכל אחד יש דעה וחשוב לו להגיד אותה, אז לעיתים נגררים לצעקות ויש אי נעימות בכיתה. אני חושבת שגם המחנכים צריכים לשים לב שהם לא מחצינים את דעותיהם באופן בוטה כלפי התלמידים ולא שופטים אותם". נועה מציינת לטובה את טיולי בית הספר וימי הגיבוש החברתיים שמעמיקים את ההיכרות והקירבה בין התלמידים, ופותחים בפניהם עולמות חדשים. "'מסע ישראלי' היה חוויה מיוחדת ומרגשת. נפגשנו עם אנשים שבחיים לא הכרנו. קשה לי להבין את מי שבחר לא להגיע, הם ממש הפסידו".

נרין חרשוק מציינת לטובה את מסע י"ב, במסגרתו ביקרו התלמידים בכפר כמא להכרת התרבות הצ'רקסית. מבחינתה, ההתייחסות הבית ספרית ליום הזיכרון לחללי השואה הצ'רקסית מעניקה לבני עמה מקום של כבוד, וגישת הצוות החינוכי יוצרת תחושת מוגנות ובטחון לתלמידים, במקרים קלים כבחמורים. "גם כשהיו התבטאויות פרובוקטיביות, הן נגדעו מיד ע"י המורים. נכון שהאירוע הקשה בתחילת השנה מאד ערער את המצב, ובעקבותיו הרגשנו מופרדים ונבדלים משאר התלמידים, אבל עדיין המורים רצו להעניק לנו תחושת שייכות. אני מבינה שהיה להם קושי לתמוך רק בצד אחד, ושניסיונות הגישור לא בהכרח צלחו, אבל בעיקר הודגש בפנינו שהחיים המשותפים שלנו נמשכים ויש להיזהר מהכללות – כי לא כל מי שמעלמה או מריחניה הוא עבריין". נרין סבורה גם היא כי זהו מקרה יחיד שאינו מעיד על התפוררות הערכים הבית ספרית. "הפוקוס צריך להתמקד בזה שבבית הספר התלמידים מקבלים הזדמנות להיות מעורבים עם חברות שונות, דבר שפותח סיטואציות חדשות. אני יוצאת מפה עם חברים לחיים מכל קשת האוכלוסיות; קיבלתי כאן כלים טובים יותר לצאת לעולם – כלים של השתלבות והיכרות עם השונה וגישה פתוחה יותר לאנשים בכלל. אני מודעת לכך שכמו בכל מקום, יש אנשים שנמצאים יותר עם מי שהם מכירים מילדות, וזה טבעי. עדיין – הניסיון המירבי נעשה ביומיום, ויוצר חברויות מרגשות". "אני יוצא מבית הספר אדם בעל ידע נרחב לגבי אוכלוסיות אחרות, פתוח ומכיר מגוון רב יותר של אנשים", מסכם גם שון, ונועה מוסיפה: "מבחינתי חשוב להיות בן אדם וכך גם להסתכל על הזולת. אני בוחרת את החברים שלי לפי האופי ולא לפי מקום מגוריהם או דתם. זכיתי ללמוד בבית ספר שמלמד לחיות בסביבה מגוונת ומזמן היכרות וחברות גם עם מי שאינו כמוני".

■

המנהל הנכנס של 'אנה פרנק', דודו מואטי (כפר תבור), מודע היטב לאתגר הכביר העומד בפניו, ובתחילה, כך הוא מציין, יעסוק בלימוד ובהבנת צרכי הקהילה והתלמידים. "לבית הספר הישגים חינוכיים רבים ויפים אותם ברצוני להמשיך ולפתח, כמו זכיית בית הספר בתגמול דיפרנציאלי (תגמול שמעניק משרד החינוך בגין הצטיינות בתחום הערכי, החברתי והלימודי. 'אנה פרנק' זכה בו זו השנה השנייה ברציפות. בא"י). במקביל אני בוחן מה אוכל לתרום ולקדם במקום שחרט על דגלו את הרעיון הרב-תרבותי. בכוונתי להעמיק את ההיכרות בין האוכלוסיות שמרכיבות את בית הספר, לאפשר לכל אחת מהן לבטא את ייחודיותה ולשלב בתוך תוכנית הלימודים היכרות אמיתית עם המורשות השונות. בית הספר הוא סוכן לפיתוח מיומנויות חיים והשאיפה היא להעניק לתלמידים כלים חברתיים שישרתו אותם בהתנהלותם בעולם. מיומנויות כמו פתרון קונפליקטים, עמידה מול קהל, דרכים להבעת רעיון תוך הענקת מקום לאחרים להביע את דעתם – כל אלו מתקשרים באופן ישיר למארג הרב-תרבותי. אפעל במשותף עם הצוות החינוכי והתלמידים עצמם, כדי להצליח ולהגשים זאת".