למה מתכווצת לי הבטן כשאני חושבת על 'יום האם'?

ראשיתו של 'יום האם' עוד ביוון העתיקה, שם נחגג כחגה של ריאה – אם כל האלים. המיתולוגיה מספרת כי בעלה של ריאה, הטיטאן קרונוס, פחד מאיבוד שלטונו לאחר שהתנבא כי יודח בידי בנו. כדי להימנע מהנבואה נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. כשנולד בנה השישי, זאוס, נתנה ריאה לבעלה אבן עטופה בד במקומו. קרונוס בלע את האבן וכך ניצל בנה, הגשים את הנבואה, הדיח את אביו והפך למלך האלים. החג נחוג במסגרת חגיגות האביב, ובהמשך עבר גם לרומי והתפשט לעולם הנוצרי.

אלפי שנים לאחר מכן, ב-1914, קבע נשיא ארה"ב וודרו וילסון את יום ראשון השני של חודש מאי כ'יום האם', בעקבות יוזמתה של אנה ג'רביס, שביקשה להנציח בכך את זכר אימה; במועד אחר מצוין בארה"ב גם יום האב. מדינות נוספות בעולם הלכו בעקבות ארה"ב וגם בהן מצוין יום האם, בחלקן גם יום האב.

בישראל צוין 'יום האם' בתחילה בשני מועדים שונים, בחיפה ובשאר הארץ; בירושלים ביקשו ב-1947 לאמץ את החג הנהוג במדינות שונות בעולם ולחגוג אותו כדי לעודד רכישת מתנות תוצרת הארץ. ב-1951, הוחלט בישיבת העיר חיפה על ציון יום האם מתוך רצון לרומם את מצב הרוח בעיר. רק שנים לאחר מכן נקבע שהיום ייחגג בתאריך אחד – ל' בשבט, יום פטירתה של הנרייטה סאלד. מי שהציעה לציין את יום האם בתאריך זה היא נחמה פרנקל (בידרמן), ילדה בת 11 מבאר שבע במכתב שכתבה לעיתון הילדים 'הארץ שלנו'. להפתעתה הרבה, הצעתה התקבלה. מאז, ולאור תמורות שחלו במבנה המשפחות ובתפקידים שממלא כל הורה בתוכן, מותג מחדש בשנות התשעים 'יום האם', ומעתה היה ל'יום המשפחה'.

היום, כשאני חושבת על 'יום האם', הבטן קצת מתכווצת.

אני מעלה בעיניי רוחי את תלמיד כיתה א' בבית ספרי ששני הוריו הנפלאים הם אבות גאים; אני גם נזכרת בתלמידה לשעבר שאימה נפטרה ואביה היה ההורה היחיד; וגם בזו שאימה לא בתמונה למרות שהיא בחיים ואביה מגדל אותה בגבורה תוך התמודדות עם קושי רגשי משמעותי כדי למלא את החסר; או בזה שאביו ואימו הביולוגיים נרקומנים ולא מתפקדים והוא גדל אצל סבו וסבתו הקשישים. אני מדמיינת את האיש שעובד איתי שמבקש לחסוך פרוטה לפרוטה כדי להיות אב גאה יחידני או בהורות משותפת. אני לא מכירה אישית, אך ברור לי שיש אבות שעברו התאמה מגדרית מנקבה לזכר ומגדלים את ילדיהם ככאלה.

מציאות חיינו שונה באופן מהותי מהמציאות שרווחה בילדותי. יש מבנים שונים של הורות: הורות יחידנית, הורות חד-מינית, הורות משותפת שבה יש שני אבות ואם וכמובן הורות במבנה המסורתי של אב ואם. לכולם יש מקום של כבוד במשימת חייהם: להיות הורים ולגדל משפחה. המעבר מ'יום האם' ל'יום המשפחה' סיפק לגיטימציה מוצדקת וחשובה לקיומן של משפחות מסוגים שונים והוציא אותן לאור, מבלי שיצטרכו עוד להצטדק, להתחבא או להתנצל.

אני שומעת קולות של אימהות שאומרות: "לקחו יום שהוקדש לאימא והפכו אותו ליום שהוא הכול חוץ מלטובת האימא, כי ברגע שזו חגיגה משפחתית, בדרך כלל כאב הראש וההתארגנות נופלים עלינו. אז מה עשינו בזה?". או במילים אחרות: "אני מסיימת את יום העבודה הרשמי שלי וחוזרת למשרה שנייה בבית שבה אני מבשלת, מכבסת, מסדרת, מכינה שיעורי בית, ארוחת ערב-מקלחות-השכבות וצונחת על מיטתי באפיסת כוחות עד ליום הבא". גם למשמע הקולות האלה קצת מתכווצת לי הבטן. משימת חיי היא המשפחה וההורות, אך אני מורכבת מעוד כל כך הרבה חלקים שלא תלויים בהיותי אם, ואני לא מעוניינת שמה שיגדיר אותי הוא דווקא החלק הזה במכלול שהוא אני. אני מאמינה שמה שהופך אותי לאדם שלם הוא היותי רשימה ארוכה של דברים שאימא הוא רק אחד מהם, גם אם הוא מדורג בפסגת הרשימה. אני סבורה שעבורנו, כנשים, התבוננות דרך הפריזמה של האימהות בלבד מצמצמת את תרומתנו המכרעת לעצמנו, לפני הכול, ולחברה.

בעבר התאפיינה המשפחה בחלוקת תפקידים ברורה: האב היה המפרנס וזה שייצג את המשפחה כלפי חוץ. האם הייתה אחראית לענייני "הפנים" בבית, על כל המשתמע מכך. תפקידי שר החוץ ושר האוצר היו בכירים מאלה של שרת הפנים, והחלוקה הייתה חלק מהמבנה ההיררכי של המשפחה. הילדים, אגב, היו במעמד הנמוך ביותר. כיום, במשפחות במבנה המסורתי, האב והאם שניהם עובדים ומתפתחים מקצועית ושניהם גם שותפים לגידול הילדים במובן היומיומי: מסיעים לגן, מקלחים, מקריאים סיפור לפני השינה ועוד. אני לא מעוניינת לתת מקום לתפיסה שאני האחראית הבלעדית לנעשה בבית לאחר שעות העבודה, שאני היחידה שצריכה לזכור שצריך חולצה לבנה לטקס, או לקנות מתנה ליום הולדת שהילדים מוזמנים אליו ובכלל להחזיק בראש את הרשימה הארוכה של המשימות שאנחנו צריכים לעשות כהורים. אני לא מעוניינת להיאחז בתפיסה שבלעדיי היקום המשפחתי יקרוס. זה מתיש וגם מרבה רגשות אשמה. משום כך, אני מוותרת בשמחה על יום האם. 

ברור לכול כי חלוקת תפקידים שוויונית ולא היררכית במשפחה אינה מתקיימת בכל המשפחות, וכי ישנם מגזרים שלמים שזו אינה מציאות החיים של המשפחות בהן. לכן עדיין נשמעים קולות לייחד את היום כ'יום האם' ולא כ'יום המשפחה'. אני סבורה שזו תפיסה מוטעית, כיוון שהיום הזה מראשיתו לא נועד להיות חלק ממאבק למען שוויון ערך או שוויון זכויות, בשונה מימים אחרים בלוח השנה (יום זכויות הילד, יום האישה, היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות ועוד). 'יום האם' מראשיתו נקבע כיום חג, לכן נכון וראוי שהחגיגה התרחבה וכוללת את כל בני המשפחה. חגיגת יום המשפחה מעלה על נס את הערכים של כבוד הדדי ושוויון ערך, ונותנת מקום של כבוד לכל בני המשפחה ולכל סוגי המשפחות. כך נכון וראוי יותר.

יום המשפחה שמח!