שובם של המקלטים

מים רבים עברו תחת גשר הפקק מאז שילדה בגדות יצאה ממקלט וגילתה שהבית שלה – זה עם אבא ובובה ושסק – איננו. בימים ההם של חיים ממלחמה למלחמה, היו המקלטים ציר מרכזי שסביבו נעו חייהם של תושבי הקיבוצים בגליל העליון (ובשאר רחבי הארץ), כשכל מקלט היה ידוע על פי שיוכו הגיאוגרפי: המקלט של בית התינוקות, מקלט חדר האוכל, המקלט של הנעורים, ועוד שלל מקלטים שנבנו בין בתי המשק והיוו סמל לא רק לביטחון אלא גם לרוח ההתארגנות הקהילתית והמפגשים החברתיים.

אצל רובנו צרובים המקלטים בזיכרון הקולקטיבי הקיבוצי, וגם בזה האישי: "אני זוכרת את הריצה למקלט של הגן במלחמת יום הכיפורים", מתארת א', ילידת אחד מקיבוצי המועצה שהייתה אז בת 4. "אני זוכרת את המקלט הארוך והצר, את מיטות הקומותיים הצמודות לקיר, ואת זה שהייתי בלי אמא ואבא שלי". היום קשה אולי לדמיין את ימי הלינה המשותפת ואת העובדה שהילדים אכן נאלצו לישון במקלטים ללא הוריהם, אבל זה כבר לדיון אחר.

עם הזמן ועם שוך הקרבות (חשבנו שהמלחמות מאחורינו? אז חשבנו), קיבלו המקלטים גם שימושים אחרים לצד תפקידם המקורי כמחסה מפני הפצצות האויב – היו שהפכו למחסן הציוד של ועדת תרבות, חלקם שימשו כחדר התעמלות, חדר מוסיקה או אולפן וידיאו, אבל גולת הכותרת הייתה כמובן הפאב או הדיסקו המקומי (הילדה מגדות מהשיר ההוא? היא כנראה בילתה בנעוריה בפאב 'המפלט' המיתולוגי); ילדים בכל קיבוץ היו עושים 'גליצ'ות' על מדרון הבטון הלוהט, מטפסים על שכפ"צ אבני הבזלת, מציירים על הקירות, ובאופן כללי חיים ומשחקים סביב מה שהיה כל כך מובן מאליו אז – אם תהיה מלחמה אין מה לדאוג, יש לנו את המקלטים הכי בטוחים בעולם.

מאז עברו השנים, העולם התקדם, הטילים השתכללו, הלינה המשותפת כבר מזמן איננה, ולמקלטים ההם נולדו צאצאים מודרניים יותר, נגישים יותר וקולקטיביים פחות – הממ"דים! ומה עושה מי שלא זכה לגור בבית חדש או משופץ עם ממ"ד? ובכן, עם התרעה של 0 עד 30 שניות, כל שנותר הוא לעמוד במסדרון, בחדר המדרגות או מתחת לשולחן, ולקוות לטוב. ככה עברו עלינו השנה וחצי האחרונות –  עם הפגזות שלא משאירות לנו זמן לרוץ עד למקלט ובעצם מייתרות את קיומו.

אבל אז, כלומר עכשיו, הגיעה המלחמה עם איראן, ובשונה מהסיבוב הקודם, הפעם יש לנו מספיק זמן התארגנות ואפשרות להגיע למקום הכי מוגן שיש. אז נחשו מי עושה קאמבק? נכון, המקלט! ופתאום, עם הטילים הכבדים שנשלחים מאיראן, והחשש שגם הממ"ד הכי חדיש עלול להיפגע בפגיעה ישירה – המקלטים, שכבר הספיקו להתמלא בקורי עכביש ובריח טחב בן עשרות שנים – חזרו לעניינים! וכך פתאום, חזרו מקלטי הקיבוצים לארח את החביירים והחביירות, צעירים ומבוגרות, הורים ותינוקות, מזרנים ושמיכות, ויכוחים ושיחות, ובאופן כללי אווירת קולקטיב עם ניחוח של פעם.

יצאנו לבקר בשלושה מקיבוצי המועצה, ושאלנו את האנשים איך זה מרגיש לחדש את ימיו של המקלט כקדם. "זוהי שעתם היפה של המקלטים", אומרת טליה משלי (איילת השחר), "יש לנו קהילה יפה, יוזמות שכונתיות שהניבו מקלטים מטופחים ומזמינים, שכנות טובה ואפילו מקלטים עם קליטה!". באתר הקיבוץ פורסמו תמונות מחויכות מחוויית המקלטים הסוערת והסואנת, תחת הכותרת הכה רלוונטית – 'עם כלביא ירבץ ונמר עם גדי ישכון'. "בין מזרני פלציב לשעת חרום, לג'ימבורי, לכוס קפה ומפגש רב גילאי ואף רב לאומי", מוסיפה טליה, "הלב שלפני רגע כמעט יצא מהגוף מאימת הצפצופים, ההתרעות והאזעקות – התרחב ונרגע מעט".

גם ביראון חזרו למקלטים, בזמן שחברי הקיבוץ עוד חוזרים מגלות הפינוי. "בחמישי בלילה התעוררנו לאזעקה", משתף בעז ברדוש חבר הקיבוץ, "וכדרכנו הלכנו לחדר הביטחון הישן והלא כל כך בטוח, רק שאז התברר שיש הנחיות חדשות – חוזרים למקלט". עם בוקר נפתחו כל המקלטים ביראון, צוות כיתת הכוננות החל לחלק ציוד והציבור התבקש לנקות אותם כדי שיהיה נעים ונוח לשהות בהם. "באזעקה הראשונה היינו ארבעה אנשים מהשכונה", ברדוש מוסיף, "בשנייה כבר הצטרפה עוד משפחה ובשלישית כבר היינו כ-10 נוכחים במקלט. עם הזמן נוספו גם ממתקים, קומקום חשמלי, משחקי קופסא ועוד. אפילו עשינו חילופי תמונות בין המקלטים לראות מי המקלט הכי מאובזר והכי כייפי. עכשיו יצרנו לעצמנו התלבטות חדשה: האם עדיף שלא יהיו אזעקות ונישן בבית ללא הפרעה? או שיהיו ואז ניפגש כל השכונה ב-3 בבוקר לעוד מפגש חברתי".

בכפר בלום אף הגדילו לעשות והכריזו על תחרות המקלט השכונתי: כל שכונה יצאה לנקות, לארגן ולסדר את המקלט שלה, כששלוש שופטות רציניות הסתובבו בשטח, חילקו מיץ קר ומרווה, ובחנו את המקלטים היטב לפי מספר קטגוריות – המקלט הכי מסודר ונקי, המקלט עם האווירה הכי כיפית  והמקלט שהכי בא לך לישון בו. "החלטנו שאם כבר, אז שיהיה נעים ונקי", אומרת נירה אבין, מיוזמות התחרות. "היה שיתוף פעולה ורגע של עשייה משותפת בתוך כל המתח, היה מרגש לראות את הנוער בא לעזרת המבוגרים וכמובן שהיו פרסים למקלטים המנצחים".

נאחל לכולנו ימים שקטים בהם לא יהיה שימוש במקלטים (טוב נו, אולי רק אם יפתחו את הפאב).