רק אני והשק"ש שלי

כהרגלו, הגיע הקיץ בסערה ומבלי להתחשב ברצף האירועים המטורלל והמסחרר שחווים אזרחי מדינת ישראל. רגל אחת יצאה מהממ"ד, הרגל השנייה כבר בדקה את טמפרטורת המים בבריכה, והחופש הגדול פרץ. בימים רחוקים ונורמליים זה היה זמן להורים להוריד קצת את הרגל מהגז ולילדים לעשות נטו כיף. אבל עכשיו המצב שונה, ופרדוקסלית, דווקא כעת נדרשים ההורים השחוקים לחדד עוד יותר את הפוקוס על צאצאיהם, בשל ריבוי האתגרים הנפשיים נוכח כל מה שאלו עברו ועוד עוברים.

פעילויות החופש הגדול מורכבות בגליל העליון מהקייטנה הקיבוצית ומפעילויות המחלקה לחינוך בלתי פורמלי; מרבית הפעילויות המועצתיות הן מסורתיות ומחולקות לשכבות: א'-ב', ג'-ד', ה'-ו', ז'-ח', ט'-י"ב. "גם בגלל שכמות הילדים יחסית גדולה כדי לרכז פעילות אזורית וגם כי פדגוגית, ילדי כיתות א'-ב' וילדי כיתות ה'-ו' לא תמיד רוצים את אותה הפעילות", מסביר אביעד דינור, מנהל המחלקה לחינוך הבלתי פורמלי. הוא עצמו מקיבוץ עמיר, אב לשלושה ועובד כבר 25 שנה במועצה. "לכל שכבה יש כמה פעילויות אזוריות בקיץ; לכיתות ט'-י"ב, למשל, יש בשבוע הבא את ה'מירוץ לעליון', אמורה להיות מסיבת קיץ – אחת התבטלה בגלל המלחמה עם איראן, ואמור להיות טורניר פיינטבול. לילדי ז'-ח' היה טיול באזור נחל הקיבוצים והגלבוע, ובשבוע הבא הם יוצאים ללונה פארק, שאליו יגיעו גם כיתות ה'-ו', ובסך הכול ייצאו לשם מעל אלף איש".

את חלקן של הפעילויות זוכרים בוודאי גם ההורים שמתאמצים להסתנכרן עימן כל שנה, כמו למשל נסיעה ל'בא-לגן' ביגור לכיתות א'-ב' וRD&D- ובישולי שטח, שהתקיים בעבר ביער ברעם והשנה ייערך בוואדי איילת השחר.

דינור עדיין עמל להשגת האישורים האחרונים לגולת הכותרת – המחנה הצופי השנתי של ה'-ו' שיתקיים במשך שלושה ימים בברעם, ואליו יגיעו גם חלק מילדי כיתות ד'. פרט לשלוש פעילויות מועצתיות לכל צמד שכבות, גם עוזרת המחלקה לקיבוצים לייצר פעילויות תת-אזוריות, כלומר מסבסדת שתי פעילויות משותפות של כמה קיבוצים שמתאגדים לטובת העניין. ועוד צפויות השנה לקראת סוף אוגוסט הצגות, למשל הצגת ילדים חדשה של אנסמבל 'ציפורלה'. "הייתה לי פנטזיה לקחת את כל הקיבוצים לפארק המים בשפיים", אומר אביעד. "השנה זה לא יצא לפועל, אבל זאת פנטזיה שתמומש".

אין ירידה בהשתתפות

תוכנית החופש השנה אינטנסיבית יותר מתוכניות של שנים קודמות "במובן שהיא מרובדת יותר", מסביר אביעד, "וגם בכך שאנחנו עוזרים יותר לקיבוצים עם הפעילויות הפנימיות שלהם, עם תקציבים נוספים שקיבלנו מהמדינה. ממש בקרוב נעביר לקיבוצים עוד כספים לסדנאות חוץ. המימוש מאוד תלוי בקיבוץ, הרוב מביאים סדנאות קנויות, למשל סדנת סושי לה'-ו', של מפעיל חיצוני. אמנם הכנו רשימה של רוב המפעילים מהאזור, כדי שהכסף יחזור לגליל, אבל לא הגבלנו את זה, רק המלצנו".

אתם מרגישים ירידה בהשתתפות עקב אירועי השנה וחצי האחרונות? ומה לגבי כוח אדם? קשה לגייס מדריכים?

"אני לא רואה ירידה בהשתתפות. רוב ילדי העמק כבר חזרו עם המשפחות. אגב, גם במהלך המלחמה התקיימו פעילויות שזכו להרבה הרשמות. בהר, עם זאת, יש חזרה איטית יותר. למחנה נרשמו עד כה 520 ילדים, שזה אותו אחוז שנרשם מדי שנה. אבל כוח אדם זה בלגן גדול בשנתיים האחרונות, בכל הארץ, ובעיקר פה. מאוד קשה לגייס אנשים, הקיבוצים מגייסים אנשים רק לקיץ, שזה לא מומלץ, אבל אין ברירה. יש קיבוצים שעד עכשיו אין להם איך להפעיל את הקייטנה בגלל מחסור בכוח האדם. אין כמעט בכלל סטודנטים, בניגוד לשנים קודמות. סביב השבעה באוקטובר התגייסו הרבה קבוצות לעזור למועצה האזורית אשכול, הייתה מוטיבציה גבוהה שהתנקזה לאזור עוטף עזה, אבל אנחנו פחות הרגשנו את זה בצפון. עכשיו יש טפטופים. אז הקיבוצים מגייסים כוח אדם זמני ומנסים גם לשכנע חבר'ה מהקיבוצים עצמם להיכנס לחודשיים האלו, ומנסים להיעזר בארגונים ותנועות נוער. אנחנו פועלים להביא לפה חבר'ה בשנת שירות וארגוני נוער מספטמבר. הולכים להיות בגליל העליון כ- 200 נערים ונערות בשנת שירות, במקום 30; זה נשמע פשוט, אבל צריך לנהל ולהכין ולרכז את הדבר הזה. קיבוץ שרוצה בין 6-8 ש"שינים צריך לתחזק ולהוציא מעל 100 אלף שקל בשביל זה".

מהם בעיניכם האתגרים המרכזיים של הקיץ הזה, שהוא בוודאי לא קיץ רגיל?

"החבר'ה מכיתות ט' ומעלה, שהם בסוג של 'מסיבת סיום' ארוכה. חלק מההורים מותשים ושחוקים ויש יותר אנרכיה מחופש. מקומות בהם היה מדריך נוער שליווה אותם במשך שנתיים, הוא מבחינתם בוגר משמעותי והם ישתפו אותו, אבל לא תמיד יש את המענה הזה. אנחנו מנסים לייצר אותו, אבל זה ייקח זמן. יש קצת יותר התפרעויות ואלימות וזה יוצא בימים האלו, כי כל עוד יש מלחמה אנשים מחזיקים את עצמם, והאירועים הקשים קורים אחריה. אם התא המשפחתי אומר: 'די, תעזבו אותי, גם אני רוצה לנוח', זאת בעיה. אני לא שופט, אבל זה לא בריא. אנחנו רואים ילדים בגילאי ז'-י"א שהם המבוגר האחראי בבית ובאים אלינו ואומרים לנו: 'תקשיבו, ההורים שלי התפרקו'. יש משפחות שנקרעו, הרבה תאים משפחתיים שהיו מקור האשליה הגדולה של היציבות התפרקו. המפונים זה כמובן עניין. ויש משפחות שחזרו מתאילנד אחרי שנה, והן מצפות שתוך שנייה הכול יסתדר. ובינתיים עברו על הילדים שנשארו כאן הרבה אירועים, הקיבוץ הוא כבר לא אותו הקיבוץ שעזבו ולחבר ילד לקבוצה זה תמיד קשה. כהחלטה פדגוגית חינוכית אנחנו לא ממליצים להכניס ילדים ישר לקייטנות של החופש הגדול, אבל עכשיו כן רוצים לעשות את זה, כדי לחבר שוב את הקבוצות, וזה עושה בתוכן שמות".

סיירות הורים שיחזירו שליטה

דגש מושם  בבלתי פורמלי גם על תכנים של עיבוד רגשי, חוסן וחיזוק קהילתי. דינור מזכיר את הרשות לביטחון קהילתי ומרכז הורות במועצה – מחלקה מקבילה לשלו – בניהול שירי שדמי, ש"שמה על זה המון דגש ויש הרבה סדנאות. עשינו סדנאות הורה וילד שהיו מוצלחות, והיו מסעות 'ביג' הוותיקים – עליהם קיבלנו תגובות מעניינות מההורים. אנחנו עובדים על הפן הקבוצתי. בתפיסת עולמי, אם לילד יש קבוצה וחברים ושגרה, זה החוסן הכי גדול. אני אישית פחות חסיד של ריטריטים וטיפולים, אני חסיד של מסגרת שילד יגיע אליה בקביעות, ויהיה שם מבוגר שהוא יכול לדבר איתו, וחברים. ילד שהיה בקשר רציף עם החברים שלו לאורך המלחמה – מצבו הנפשי טוב יותר, גם אם הוא ישב כל השבוע בממ"ד. אנחנו מסונכרנים בעיקר עם שירי ואנחנו מחוברים למדי למנהלי החינוך בקיבוצים. אנחנו מסתובבים כמה שאפשר".

יש עוד ערוצים שדרכם אתם עוזרים לילדים ולנוער שחוו פינוי או רגעים קשים להתמודד עם מה שעבר עליהם?

"לשם כך יש את מחלקת הרווחה, אבל אם ראינו קיבוץ שצריך לעשות בו סדנת בנים או סדנת בנות אז אנחנו עושים את זה. בקיבוצים שיש בהם משמעת רופפת של בני נוער, אנחנו מקימים סיירות הורים ומביאים סדנאות ונפגשים איתם ועוזרים להם להחזיר את השליטה ההורית".

מה תפקיד ההורים בתמיכה בפעילות הבלתי פורמלית בקיץ?

"קודם כל, לדעת שיש פעילות. היא מתפרסמת במקומי, בקיבוצים ובאתר המועצה. יש הרבה פרסום ובסוף הרבה אנשים אומרים שהם לא ידעו, אבל התפקיד הוא להיות על זה ולעזור לילד להבין אם הוא רוצה להיות חלק מהפעילות האזורית. בתוך הקיבוץ עצמו, זה דיון אם לילד ספציפית טוב או לא טוב ללכת לפעילות הבלתי פורמלית. אם אני כהורה רוצה לחסוך את הכסף ולהשאיר אותו בבית מעל גיל מסוים, לדעתי זה לא נכון אבל אני מבין את זה. אם יש הורה שלילד שלו אין אף חבר בשכבת הגיל שלו והוא לא רוצה ללכת, אז כמה להכריח אותו? אז בגלל שזה גם עולה כסף, ההורה יגיד לו: 'תבחר – או חוג רכיבה או בלתי פורמלי' שזה דבר נוראי מבחינתי, כי הבלתי פורמלי אמור להיות מכוון לכל הילדים ביישוב ויחסית לכלל הארץ הוא לא יקר מאוד, ואני חושב שהילדים צריכים את המסגרת הזאת בקיבוץ. וזה באמת מורכב, כי אם יש לי ילדה בבית ובמלחמה כל החברות שלה הן מקיבוצים אחרים והן פונו והיא לא רצתה ללכת לבלתי פורמלי, או שהיו מלחמות על כמה פעמים בשבוע היא הולכת, אז יהיה לה קשה יותר להשתלב במערכת אחרי האירוע".

ופה אתה רוצה להדגיש שאפשר לקבל סיוע כלכלי לטובת הקייטנה הקיבוצית.

"נכון. חשוב להגיד: משפחות שמתקשות יכולות לפנות למועצה והיא עוזרת. הן יכולות לפנות לקיבוצים והם יעזרו. הרבה פעמים המשפחות מתביישות להגיד שהן מתקשות, בקיבוצים יש כזה עניין של ריספקט, אבל אם אנשים מבקשים עזרה, בדרך כלל ירתמו לעזור".

לחינוך הבלתי פורמלי יש תפקיד בשיקום האזור?

"אין דרך לבנות קהילה חזקה אם אין לה הוויה פנימית, ואני חושב שהבלתי פורמלי, בהנחה שהוא עובד כמו שצריך, הוא אחד הכלים החשובים לכך. לא בכל הקיבוצים החינוך הבלתי פורמלי מעולה ויציב, אבל איפה שהוא יציב – גם הקיבוץ יחסית יציב, שזה קצת כמו 'שאלת הביצה והתרנגולת'".

אילו מסרים חשוב לך להעביר בקיץ הזה לילדים ולנוער?

"מעבר לקיץ – שימשיכו לאורך כל השנה להיות בקשר עם החברים והבוגרים שמשמעותיים עבורם ושיילמדו משהו שמעניין אותם. ולמבוגרים – שיהיה מי שיראה את הילד, ימחא לו כפיים על הצלחות ושתהיה לו במה במישור האישי והקבוצתי, ולתרגל את החיים עצמם. אני חושב שבמחנה מתרגלים את החיים עצמם. כשמבשלים ומנקים ומסדרים בבתי הילדים מתרגלים את החיים עצמם, והייתי שמח שיבחרו עם הילדים מה הם רוצים לעשות בקיץ ולא יעשו להם או במקומם. בקיץ יש יותר אופציות לעידוד עצמאות ולחוויות אינטימיות שמעמיקות את הקשר בין הילד לבין החברים שלו ובינו לבין למדריכים. אם הייתי מדריך והייתי יכול, הייתי פעם בשבוע-שבועיים מכניס לינת שטח ללילה אחד, גם אם זה על הדשא של המועדון – זה לא משנה.  ויש לי גם מסר לצוות החב"פ ולמדריכים – אני רוצה להודות להם על המאמץ והעבודה שלהם בפול גז לאורך כל השנה, ובחופשים – אפילו יותר.