נתחיל מהסוף: בנובמבר האחרון, על במת התיאטרון בבית הספר התיכון 'ברנקו וייס אנה פרנק' שבסאסא, העלו כמאה תלמידי כיתות י'-י"ב את המחזמר 'בלוז לחופש הגדול' שעיבד תום ווליניץ לסרט הקאלט משנת 87' של רנן שור ודורון נשר. תלמידי מגמת המשחק שיחקו, רקדו ושרו על הבמה, בעוד תזמורת תלמידי מגמת המוזיקה, שישבה למרגלותיה, ליוותה את המופע בעיבודים שונים לשיריו של שמוליק קראוס. בין צופי המחזמר, שזכה לתגובות נלהבות מהקהל, היה גם יואב צפיר, מכוכבי הסרט 'בלוז לחופש הגדול', ששיבח את ההפקה האיכותית והמושקעת.
רעיונות שנשארים בראש גם כשיוצאים מהאולם
מי מכם שמכיר, אולי אפילו בעל פה, את סרט הפולחן ואת האמירה הביקורתית שהביא עמו, יתהה אולי כיצד מתמודדים נערים ונערות בני דור ה-Z עם תכנים מסוג זה. הסרט והמחזה מביאים לקדמת הבמה חבורת נערות ונערים רגע לפני גיוסם לצה"ל, ומעלים שלל תהיות הנוגעות למלחמה, לגיוס לצבא ולהליכה כנגד הזרם. ארל'ה, אחת הדמויות הבולטות בעלילה, מרסס ברחובות תל אביב כתובות גרפיטי, ובהן "אין מלחמה צודקת", בעוד הוא וחבריו מתווכחים על עניינים כמוות, זעם כלפי המדינה וסרבנות מצפונית.
גם בקרב משתתפי המופע בסאסא, הרוב המכריע יתגייס בקרוב לצה"ל, ולכאורה כל הנושאים בהם עוסק המופע רלוונטיים מאד בעבורם; אלא שאין להתעלם מהשינויים העצומים שעברו מאז צאת הסרט על התרבות, השיח, אופי המרד ותחושת הקולקטיביות.
"רצינו מאד להדגיש את האקטיביזם", אומרת אירית רצ'בסקי, בימאית ומורת מגמת התיאטרון; "להגיד: בואו תעשו מעשה, יותר מאשר מסר שמאלני או ימני. לא רצינו להיכנס למקום הפוליטי אלא לדבר על התנגדות למלחמה, שהיא לגיטימית לגמרי כמסר כללי ומשותף. הנוער של היום בכלל לא מעורב פוליטית, והם התייחסו לזה פשוט כאל דמויות שצריך לחקור ולגלם. הפוליטיקה פחות מעסיקה אותם היום, והם פחות יודעים מה קורה. וזה לא רק בני נוער, זה כולם. העמדות נזילות יותר, לא נלחמים עבורן כמו שמוצג בסרט המקורי".
"בין מופע למופע, היה לי חשוב לשבת עם התלמידים ולשאול – אתם מבינים על מה זה מדבר? ממש מבינים?", מוסיפה רוני מרסלנד, כוריאוגרפית המופע. "ברור לנו שזו שפה אחרת משלהם היום, וכל הזמן אנחנו יורדים איתם לעוד רובד שלה, בשביל לוודא שהם באמת מבינים את המשמעות הגדולה של המחזה הזה".
ומבחינת התלמידים? הם דווקא מצאו קווי דמיון בין עלילת המופע למציאות חייהם. "יש בינינו ילדים עם אידיאולוגיות שונות", אומרת ניצן טל-בן ברק, אחת מזמרות המופע; "יש גם כאלו שתולים שלטים בבית ספר, מאמינים במה שהם עושים, והולכים עם האמת שלהם עד הסוף. כל אחד מוצא את הדרך בה זה מתקשר לחיים שלו באופן אישי. היו בינינו המון חילוקי דעות. היו שלא הסכימו עם המסר, ואמרו שזה נורא שמאלני. אני אישית מאד מסכימה עם המסר, אבל גם חושבת שהעיבוד שעשינו היה מתאים יותר לגילאים שלנו, שלא יפחיד מדי. הסרט עצמו הרבה יותר חזק".
בשל אופי התכנים ועוצמתם הרגשית, דאגה מערכת בית הספר גם למפגש בין שחקני שכבת י"ב להוריהם. "היה דיאלוג מאד משמעותי", מספרת מיה סלע, שבמופע גילמה את אחת הדמויות הראשיות, מרגו; "רק לאורך השיחה הבנתי כמה קשה גם להורים שהילד שלהם עומד לעזוב את הבית. עד עכשיו יכולתי לראות רק כמה זה קשה לנו, הילדים. וזה הכוח של תיאטרון ושל המחזה הספציפי הזה. הייתי גאה מאד להציג את האמירה הזו, זה נושא מאד רגיש ונוגע באנשים. הוא עורר שיח. הוא נשאר בראש גם אחרי שיוצאים מהאולם".
לכולם יש מקום לזהור על הבמה
'אנה פרנק' הוא בית ספר רב תרבותי ורב דתי, בו לומדים יהודים, מוסלמים, נוצרים וצ'רקסים, קיבוצניקים ומושבניקים מכל האזור. "חלק מהולדת רעיון יצירת מחזות הזמר, בהובלת אורלי גל, שניהלה את החטיבה העליונה עד לפני שלוש שנים", מספר דניאל קובנר, מנהל החטיבה העליונה, "היה למצוא פרויקט שיאחד בין כל המגוון הזה, ובאותה הזדמנות גם יחזק את המגמות – שהיו מאד קטנות, ויכניס משמעות, ערכים ולמידה אחרת". וכשהפקת הענק השנתית הזו מתרחשת במקביל להכנה לבגרויות ולשאר לחצים ועומסים בהם נתונים תלמידי כיתות י'-י"ב, נדרשת התגייסות אדירה של צוות המורים, שמצדו דואג להשלים את החסר, להתייצב בבית הספר בשעות משונות, ולתמוך רגשית בתלמידים בעתות משבר.
"אני רואה במחזמר בראש ובראשונה כלי חברתי וקהילתי", אומרת לימור ברקו, מורה לתיאטרון ובימאית שהובילה את ההפקות כבר מראשית דרכן. "זה כלי שמאפשר מפגש וחיבור בין תלמידים משכבות שונות וממקומות שונים. מדהים לראות תלמידים המתקשים לעתים בלימודים בכיתה מביאים את עצמם בדרך אחרת אל תהליך העבודה ואל הבמה, מפגינים יכולות ואיכויות רבות, וממש זוהרים על הבמה. העבודה על הבמה מעוררת קשיים לא פשוטים, אך גם מאפשרת התמודדות עם אתגרים והתגברות על המכשולים, ויצירה של תוצר אמנותי מרגש. לאורך השנים הקפדנו על בחירת הטקסט והנושא של המחזמר ככזה שאומר משהו גם עלינו כקהילה בפריפריה הגלילית, ומעלה שאלות או סוגיות על החברה בה אנו חיים. להבנתנו – לכולם יש מקום על הבמה, לכן אנו משתדלים לתת ייצוג לכל תלמיד ותלמיד בצורה שווה. משמח מאד לראות שהמחזמר אומץ לא רק על ידי קהילת בית ספר אלא על ידי קהילת ההר כולה, שלוקחים חלק במופעים מדי שנה".
פורסם לראשונה בגיליון 234 מיום 26 בפברואר 2020
