קפיצה נעימה!

האזינו לכתבה Getting your Trinity Audio player ready...

לו רק היה זה בידינו, היינו מן הסתם מדלגים על השנה הזאת, שבכל הפרמטרים כבר אפשר להכריז שהיא אחת הגרועות שידענו (מי מתגעגע לקורונה?). אבל יצא שדווקא זאת האחת היא שנה מעוברת בלוח העברי, וגם בלוח הגרגוריאני, בו היא כוללת את "יום הקפיצה". משמעות העניין הוא שהיום, אחרי שלוש שנים של ציפייה דרוכה (או לחלופין, אדישות גמורה), אנחנו מציינים שוב את התאריך הנדיר והמיוחד ביותר בלוח השנה: ה-29 בפברואר. אבל למה, בעצם, הוא צץ רק אחת לארבע שנים? לשם מה הוא נחוץ? ולמה דווקא בפברואר?

למעשה, התווסף התאריך הזה ללוח השנה מסיבות אסטרונומיות. משך הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש הוא לא בדיוק שנה, אלא קצת יותר מכך – בערך 365 ימים ורבע (ואם לדייק ממש אז 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-46 שניות). אם להיות קטנוניים ממש, אז נגלה לכם גם שמשך היממה איננו בדיוק 24 שעות כפי שחשבתם – זמן ההקפה האמיתי של כדור הארץ סביב צירו הוא רק 23 שעות, 56 דקות ו-4 שניות, מה שבמשך שנה מצטבר לכמעט שש שעות של זמן שנחמס!

החסרים והעודפים הללו אולי נראים לכם זניחים למדי, אבל בתוך 4 שנים מצטברות השעות, הדקות והשניות העודפות של השנה ליממה שלמה, ואם נשאיר את המצב כפי שהוא, מבלי לעשות מניפולציות כלשהן, נגיע לתוספת של כחודש שלם אחת ל-125 שנה. ולמה זאת בעיה? ובכן, זאת איננה בעיה אם מתחשק לכם לחגוג את חנוכה בבגד ים, או לשלוח את הילדים לקייטנה עם מטריות ומגפיים. ללא יום הקפיצה, ואם רק תמתינו בסבלנות, זה מן הסתם יקרה בתוך פלוס-מינוס 250 שנה.  

■

ודאי תתפלאו לגלות שבימים בהם שלטה בעולם האימפריה הרומית, הכיל לוח השנה שלהם 10 חודשים בלבד. ינואר ופברואר בכלל לא היו בתמונה, שכן הרומאים לא ממש ספרו (במלוא מובן המילה) את עונת החורף, בה לא ניתן היה לעבוד, גם להילחם לא ממש. רומולוס, מלכה הראשון של רומא, הקים את לוח השנה הרומי בסביבות שנת 738 לפנה"ס, וקבע ששנה תחל במרטיוס (שנקראת כיום מרץ), על שמו של אל המלחמה, ותמשך רק 10 חודשים. מתוסכל מאי-הסדירות של הלוח מול עונות השנה, החליט מלך רומא השני, נומה פומפיליוס, להתחיל לספור רשמית גם את חודשי החורף. כך נוספו יאנואריוס (ינואר) ופברואריוס (פברואר) בסוף השנה הקלנדרית, אם כי פברואר זכה משום מה למוניטין מפוקפק: היה זה החודש הקר ביותר שהמית הכי הרבה אנשים, ולכן הקצו לו הרומאים בתמימותם פחות ימים מלשאר חודשי השנה.

ועדיין, גם לאחר הוספת החודשיים הללו, היה לוח השנה הרומי, שכלל אז רק 355 ימים, לא ממש מאוזן. במסגרת מסעותיו של יוליוס קיסר למצרים, הוא גילה לוח שנה שהתבסס על השמש ומנה 365 ימים, וכשהוכתר לקיסר רומי הנהיג מעבר מהלוח הירחי הישן ללוח זה, שזכה לשם "הלוח היוליאני". בהמשך הוכנס באמצע חודש פברואר יום נוסף, מהסיבות שהוזכרו לעיל, ובמאה ה-16 קבע האפיפיור גריגוריוס השלושה-עשר שהיום הנוסף יצטרף אל לוח השנה אחת לארבע שנים, ב-29 לפברואר. לוח השנה שהנהיג מאז נקרא על שמו, "הלוח הגרגוריאני", והוא הלוח המקובל ביותר בעולם.

אבל למה קוראים ל-29 בפברואר “leap day”, או בתרגום לעברית – יום הקפיצה? זה מעט מבלבל, אז אנא, הישארו איתנו: כשה-1 בינואר נופל על יום שני בשנה לא מעוברת, הוא ייפול על יום שלישי בשנה הלא מעוברת שלאחריה; אבל בשנה מעוברת קופץ היום בשבוע שני ימים קדימה בשנה שלאחריו, ולכן אם ה-1 בינואר נפל על יום שני והשנה שלאחר מכן היא מעוברת, ידלג ה-1 בינואר הבא על יום שלישי ויחול ביום רביעי של השבוע.

■

הרעיון של חזרה על אירוע משמעותי מדי ארבע שנים הוא עניין מקובל למדי: האולימפיאדה, גמר אליפות אירופה בכדורגל, בימים כתיקונם – אפילו הבחירות לכנסת, נערכים אחת ל-4 שנים. ובכל זאת, מאז הופעתו לפני 2,000 שנה, זכה ה-29 בפברואר לאינספור מסורות, פולקלור ואמונות טפלות. הנה עוד כמה דברים שאולי לא ידעתם עליו:

1. ככלל אצבע, כל שנה רביעית היא שנה מעוברת, אבל בזה זה לא נגמר. שנה שמתחלקת ב-100, אבל לא ב-400, לא תהיה שנה מעוברת. הסיבה לכך היא שמשך השנה הוא מעט פחות מ- 365 ימים ורבע, וכדי לפצות על הפער הזה, החליט האפיפיור גרגוריוס ה-13 לוותר על שלושה ימים מעוברים מדי 400 שנה. הפערים הקלים המצטברים בהקשר זה ידרשו, אולי, חשיבה מחודשת בעוד כ-10,000 שנים. עד אז, אנחנו די מסודרים בעניין.

2. מבחינה סטטיסטית, היות וארבע שנים הן 1,460 ימים, ובהוספת יום אחד לשנה המעוברת הגענו ל- 1,461 יום, הסיכוי להיוולד ב-29 בפברואר הוא אחד ל-1,461. אבל למעשה, התדירות היא אפילו נמוכה מכך, בגלל אובדן שלוש השנים המעוברות מדי 400 שנה (ראו בסעיף המבלבל למעלה). ובכל מקרה, תינוקות נוטים להיוולד בתקופות מסוימות של השנה יותר מאשר באחרים, בשל מגוון גורמים, ואתם תוכלו מן הסתם לחשוב בעצמכם על כמה.

3. כנגד כל הסיכויים וחרף כל הסטטיסטיקות, על פי המדווח ברשת ילדה הנורווגית קארן הנדריקסון את שלושת ילדיה ב-29 בפברואר. זה קרה בשנים 1960, 64 ו-68. משפחת קיוח (Keogh) האירית רשומה בספר השיאים של גינס כמשפחה שמחזיקה בשיא של שלושה דורות רצופים שנולדו כולם בתאריך הזה.

4. נכון, יש מי שרואה בתאריך זה יום של מזל, אבל בסקוטלנד להיוולד ביום זה נחשב למזל רע, ממש כמו יום שישי ה-13. באיטליה מאמינים שנשים נוטות להיות בלתי יציבות בשנים אלה ולפיכך עליהן לדחות החלטות חשובות עד סוף השנה. הרוסים מאמינים ששנים מעוברות גורמות למוות ולמזג אוויר הרסני, והחקלאים הסקוטים רואים בשנים אלה שנים גרועות לגידולים. אם נבחן את ההיסטוריה האנושית, נמצא תימוכין לכאן ולכאן, כי ביום זה בשנת 1792 נולד המלחין האיטלקי הנודע ג'ואקינו אנטוניו רוסיני, וב-1960 הגיע לעולם המנטור והקואוצ'ר הנודע טוני רובינס, וכמה קשה לדמיין את העולם בלעדיו. מצד שני, באותו היום ממש, ב-1960, נולדו ריצ'רד רמירז, רוצח סדרתי אמריקאי נודע, ואיילין קרול וורנוס, הרוצחת הסדרתית שאת סיפורה מגולל הסרט 'מונסטר' משנת 2003, בכיכובה של היפה בנשים, שרליז ת'רון. רוצים עוד? אז נאחס אדיר נוסף של יום הקפיצה של 1960 מתגלם בדמותה של רעידת האדמה האגדית שהתרחשה באגאדיר, מרוקו, ושגרמה למותם ולפציעתם של אלפים רבים.

5. ביוון קובעת האמונה הטפלה שעדיף גם לא להתחתן בשנים מעוברות, ובעיקר לא ב-29 בפברואר.

6. ואם כבר חתונות: זה נשמע ודאי מעט אנכרוניסטי, אך השמועות אומרות שהנשים בסקנדינביה עדיין מנצלות את המסורת העתיקה הזו – להציע בתאריך זה נישואין לבני זוגן. האגדה מספרת שהתופעה החלה באירלנד, כשסיינט ברידג'ט התלוננה כי נשים נאלצות לחכות זמן רב להצעה ממחזריהן, וסגרה עם סיינט פטריק כי יורשה לנשים להציע נישואין ביום זה לבני זוגן. בסקוטלנד חוקק בעבר חוק על פיו סירוב להצעת נישואין ביום זה מבת הזוג יגרור קנס: 12 זוגות כפפות, שיצניעו את היעדרה המבייש של טבעת.  

7. החיה הרשמית של יום הקפיצה היא הצפרדע. למה? כי היא פשוט מזנקת (leaps). ואם התזונה שלכם לא מאוד בררנית, זהו גם המאכל הרשמי של היום.   

8. אם אתם משתכרים שכר קבוע, אז בשנה מעוברת תעבדו, כנראה, יום אחד בחינם. עובדה מטרידה זו גרמה ב-2008 למורה ממרילנד לצאת בקריאה לאנשים לשבות ביום הקפיצה מעבודתם. איכשהו לא ממש התרומם העניין.   

9. בניו יורק גם עלה רעיון להעביר את יום הקפיצה מה-29 בפברואר ל-31 ביוני, ולהפוך אותו לחג בינלאומי. גם הניסיון הזה, ודאי כבר הבנתם, כשל.

■

אם בכל זאת כך חולקו הקלפים שלכם, ונולדתם ב-29 בפברואר, אתם רשאים לראות בעצמכם חברים במועדון אקסקלוסיבי במיוחד, שמתכנס רק אחת לארבע שנים, אז נסו ליהנות מיתרונות העניין:

• אתם צעירים פי ארבע! אם נולדתם ב-29 בפברואר, אתם חוגגים יום הולדת "אמיתי" רק אחת לארבע שנים. אז כשאתם בני 40, אתם בעצם רק בני 10.

• אתם יכולים לחגוג כפול! מכיוון שיום ההולדת האמיתי שלכם מגיע רק פעם בארבע שנים, יש לכם את הבחירה, בשנים שאינן מעוברות, לחגוג ב-28 בפברואר או ב-1 במרץ. או יותר טוב, בשניהם.

• אתם יכולים לחגוג מוגזם! מכיוון שחגיגת יום ההולדת האמיתית שלכם מתרחשת רק פעם בארבע שנים, יש לכם את כל הסיבות שבעולם לחגוג גדול, יומרני ומוגזם – חגיגה שתיזכר לדורות, או לפחות עד יום ההולדת  הבא, זה שיגיע בעוד ארבע שנים.