קום והתהלך בבית

"התחושה של החנק מקננת בי כבר תקופה ארוכה", אומר פלג ברקאי, בן קיבוץ דן וכיום תושב מחניים. "המקום הכי יפה בארץ, הבית שלנו, הגליל העליון, הפך מפנינת טבע ותיירות לאזור לחימה וכוננות מתמדת".

ברקאי (55), נשוי ואב לשלושה בנים, מוזיקאי בוגר 'רימון', מורה למוזיקה בבית הספר 'שחפים' וחלק מההרכב two for tea", מצא את עצמו עושה מהלימון לימונדה, ובמקרה הזה – מהטילים מילים – כי התסכול, מסתבר יש לו דרכים משלו לצאת החוצה. "חוסר האונים הולך וגובר בתקופה זו של החגים", הוא משתף, "בעיקר לאור העובדה שהילדים בבית והאפשרויות כל כך מוגבלות. אז כשהתסכול מתפרץ הוא לובש צורה של הומור מריר". במילות השירים מבטא ברקאי את הקושי בשורה של תחומים שמוכרים לכולנו – רומנטיקה, בילויים, טיולים, חוסר התכלית שבהצמדות לשגרה וחוסר האונים נוכח האיומים. "תחושת החנק וחוסר האונים תלווה אותנו כנראה עוד תקופה וכך גם הצער והדאגה לחטופיםּ ולנופלים", הוא מוסיף, "כך שלפחות ביצירה אני מוצא נחמה ושעשוע".

אז אם נשמע לכם פחות רלוונטי כרגע לשיר שירי חג ומועד סטנדרטיים, מוזמנים לאמץ את הגרסה של פלג למחרוזת שירים עממית של עוטף לבנון: