מלכי הכיתה של יראון

קודם כל, מה שלומכם שם למעלה?

אנחנו מרגישים בטוב בסך הכל, הרבה בזכות תמיכת המועצה שמלווה אותנו מלמטה.

מה אתם רואים מולכם על גבעות לבנון ואיך זה שונה ממה שראיתם שם עד תחילת המלחמה?

בעבר היינו רואים שם בתים עם חלונות, עכשיו אנחנו רואים בתים "שנוספו" להם פתחים באדיבות הטנקים של כוחותינו.

אם הייתם צריכים לבחור חיה שמייצגת אתכם, איזו חיה זו הייתה?

החיה שהיינו בוחרים היא דולפין והסיבה היא היכולת המופלאה של הדולפין להתאים את עצמו בחוכמה ותוך למידה למצב משתנה ולהתחבר אפילו לסביבת האדם. הדבר מקביל למצבנו העכשווי בו אנו למדים תוך כדי תנועה ומתאימים את עצמנו למצב הקיים.

מה הדבר הכי משמח שקרה לכם בזמן האחרון?

מה שהכי משמח אותנו הוא לא משהו מסוים שקרה, אלא באופן כללי זה שגילינו אחד את השני ולמדנו לראות את הטוב שבכל אחד מאיתנו.

איך האווירה בין חברי כיתת הכוננות ואיך אתם שומרים על המורל?

האווירה תלויה בכמות הבשר שנתרם לנו והמורל תלוי באיכות הבירה. וגם זה שאנחנו עושים קידוש בערב שישי כולם ביחד בהחלט מרים את מצב הרוח.

מה הייתם רוצים שידעו על כיתת הכוננות של יראון?

שאם היינו מחברים את האות הראשונה של כל שם מחברי כיתת הכוננות למשפט היינו מקבלים שיר של שלמה ארצי.

מה הדבר שאתם הכי מתגעגעים אליו?

מתגעגעים לשגרה ולרעשים הרגילים שלה – קולות הילדים וציוץ הציפורים בחצר הקיבוץ.

איזה סוד אסור שהאויב יידע עליכם?

שיש לנו את החייל הכי יפה בכיתות הכוננות ושמו ארז בן שלוש. כל השאר סודי בהחלט.

מה אתם מאחלים לקיבוץ ליום שאחרי?

שנדע לממש את שבחרנו בטרם המלחמה להפוך לקיבוץ מתחדש, ועל ידי כך שנצליח להחזיר את הבנים והבנות לביתנו, לראותם ממשיכים את מפעל חיינו במקום.

ואנחנו מאחלים להם, בשם כל תושבי המועצה, שרק ישמרו על עצמם.