מלכי הכיתה של יפתח

קודם כל – מה שלומכם?

אנחנו בסך הכל בסדר, המשפחות שלנו בגינוסר ואנחנו פה, שומרים על הבית. יש לנו חברי כיתה שהתחילו כאן ועכשיו כבר נמצאים בעזה, ויש בני קיבוץ שלא גרים כאן בשגרה אבל גויסו אלינו בצו-8.

איך אתם שומרים על המורל?

נפגשים כל ערב, קצת מדברים, קצת צוחקים. בימי שישי עושים ארוחת ערב משותפת. אבל מי שבאמת מרים לנו את המורל זה אלעד אנגל, חבר הכיתה, שמעביר לנו ערבי בדיחות, חידות וקסמים, סוג של אומן אורח משלנו.

יש רגעים של פחד?

פחות פחד, יותר דאגה. למשל, הכטב"מ שנפל באזור בשבוע שעבר עבר לנו ממש מעל הראש. ברגע כזה אתה מבין שזה אמיתי, שזה לא רק התרעה מודיעינית, ואתה נכנס למצב של דריכות גבוהה.

מה ה'נשק הסודי' של הכיתה שלכם?

אצלנו השאלה הנכונה היא 'מי' הנשק הסודי, והתשובה היא חד משמעית ערן פז, שהגיע לא מזמן לקיבוץ והתגלה כאחת החוליות החשובות של הכיתה. הוא עושה סדר, מייצר נהלי עבודה ומרים את המקצועיות שלנו לרמה גבוהה. ובכלל ההתגייסות של כל חברי הכיתה היא מאוד מרשימה. עד עכשיו היו לנו מצבי חירום נקודתיים, כאלה של 'זבנג וגמרנו'. זו הפעם הראשונה שיש לנו מצב חירום כזה ארוך, ואתה מגלה שהחבר'ה רק רוצים לתת, לתרום, להיות אחד עבור השני, גם עבור התושבים שלנו בגינוסר, שאם חסר להם משהו חברי הכיתה יהפכו עולמות כדי להביא להם אותו. עוד 'נשק סודי' של הכיתה הוא הרבש"צ שלנו טל אדרעי, שעושה פה ימים כלילות. הוא זה שהבין את האירוע מהר מאוד ומיד תקתק אותנו לעמדות.

מה עושה לכם קצת טוב בימים אלה?

לצאת להתרעננות לראות את המשפחה, כי אחרי כל ביקור כזה אנחנו חוזרים עם אנרגיות גבוהות. ויש פה גם תושבים שתורמים לנו מכל טוב – למשל אדו מהמאפייה שתורם גם לנו וגם לחיילים לחמים וחלות בימי שישי, ואפילו הצליח לעלות ולהכין לנו פיצות. אנחנו יושבים יחד עם החיילים שנמצאים פה, חבר'ה כמונו שבאו לשמור עלינו, ויש בינינו חיבור מהיר וטבעי.

למה אתם הכי מתגעגעים?

מתגעגעים לשגרה, לשטויות של היומיום, לדברים המובנים מאליהם – לשים את הילדים בגן, ללכת לעבודה, לחזור הביתה לערב רגיל. פשוט שגרה.

מה הדבר הראשון שתעשו אחרי שהכל ייגמר?

בפן הפרטי אולי חופשה קטנה בחו"ל לנקות את הראש ולהיות במצב נטול דאגות. בפן הכללי תהיה לנו הרבה עבודה, בעיקר לנסות להחזיר את האמון במערכת ולחזור לחיות פה. ברור שלאור מה שקרה בדרום אנשים מהקיבוץ חוששים, וכל עוד המצב נשאר כשהיה הם לא ימהרו לחזור לכאן.

מה אתם מאחלים לקיבוץ שלכם ליום שאחרי?

שההרחבה תיבנה, שהקיבוץ יתפתח עסקית וכלכלית, ושיהיה כאן שקט ובטוח.

ואנחנו מאחלים להם, בשם כל תושבי המועצה, שרק ישמרו על עצמם.