מלכי הכיתה של גונן

לפני הכל, זה נכון שאתם כיתת הכוננות היחידה שיש לה טנק?

ברור. ולא סתם טנק, טנק סורי ממלחמת ששת הימים! אמנם הצריח שלו נמצא בגן הילדים והפעם האחרונה שהוא עבד הייתה בתקופה שהוא שימש כמיכלזון בצפצפות, אבל אנחנו עדיין מחלקת ההגנה היישובית היחידה בעמק שיש לה טנק משלה!

איזה עוד אמצעי לחימה בלתי שגרתיים אתם מסתירים?

את מתכוונת – חוץ מהלוחמים הכי יפים, הכי טובים והכי מוצלחים בגליל העליון? וברצינות, האמל"ח הכי טוב שלנו זה האנשים, יש לנו צוות רב-גילאי – מילדים אחרי צבא ועד לוחם מתנדב בן 72 – כולם באווירה טובה, נחושים לשמור על הבית.

יש גם לוחמות בצוות?

יש לנו לוחמת אחת, מג"בניקית שהשתחררה לא מזמן, שעושה כמו כולם את כל המשמרות וכל האימונים. אנחנו מאמינים בשוויון מגדרי. אגב, אמא שלה היא גם חלק מכיתת הכוננות, היא  החמ"ליסטית שלנו.

אז איך נראה סדר היום שלכם בימים אלו?

קודם כל, כולנו מגויסים בצו-8, ככה שאנחנו מתפקדים כחיילים לכל דבר. אנחנו מקדישים לפחות יום אחד בשבוע לתרגולות ביישוב, יום אחר למטווחים, ולא פחות חשוב – יש לנו יום שמוקדש להדרכות וסדנאות העשרה עם מרצים שאנחנו מביאים מבחוץ. לפעמים זה אנשי מקצוע מהמועצה ולפעמים מדריכים בנושאים קצת פחות מבצעיים כמו תזונה. בגדול אנחנו משקיעים מאוד בצוות שלנו.

ואם בענייני תזונה עסקינן, יש גם ימים שמוקדשים לחיזוק הבטן?

חיובי. יש לנו ערב אחד, בד"כ מוצ"ש, שמוקדש כולו לגיבוש. זה יכול להיות 'על האש' למשפחות, או סתם ארוחה של צוות הכיתה. מה שכן, בגלל שמדובר כבר על יותר ממאה ימים, מתחילים להרגיש את הקיצוצים, או כמו שאומר אחד הלוחמים שלנו – "התחלנו בבשר אדום ועברנו לכנפיים".

איך היחס אליכם בקיבוץ?

כולנו על מדים 24/7, מנסים לעשות מה שאפשר, לעזור בכל מה שצריך ולהשרות אווירת ביטחון על התושבים. באירועים שמתקיימים בקיבוץ מבקשים שנסתובב בשטח, אנחנו מלווים את הסעות התלמידים לבתי הספר ובאים לבקר בגנים שלנו שפועלים במקלטים עד שעות הצהריים. בזמן אזעקה אנחנו קופצים ישר לילדים שמאוד גאים ושמחים על נוכחותנו, בעיקר אלה שאבא שלהם לוחם, אפילו הוצאנו להם חולצות בהתאם.

חוששים מהסלמה שעלולה לאיים גם על יישובי אמצע ודרום העמק?

כרגע אנחנו חיילים לכל דבר, ואנחנו נערכים ומתאמנים בשביל להיות חזקים יותר וטובים יותר. לא עסוקים בפחד אלא יותר בהערכות ומוכנות לכל תרחיש.

כיתת הכוננות שלכם הייתה מגובשת גם לפני המלחמה?

לפני המלחמה היא לא ממש הייתה קיימת. התחלנו שני חברים בלבד ולאט לאט גדלנו. ההתגייסות הייתה מדהימה והיום אנחנו כבר צוות גדול ומגובש.

מה הייתם מאחלים לקיבוץ ליום שאחרי?

שיחזור להיות בדיוק כמו שהוא היה ב-6/10 ואפילו יותר – שההרחבה תתמלא, שיהיו עוד אנשים שיבואו לגור בגונן ושיצטרפו לכיתת הכוננות. ולתושבים אנחנו מאחלים שיחזיקו עוד קצת מעמד, שישתדלו לשמור כמה שיותר על השגרה, וביחד ננצח!

ואנחנו מאחלים להם, בשם כל תושבי המועצה, שרק ישמרו על עצמם.