|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
סיפורו של דני מירן הוא במובנים רבים סיפורן של משפחות רבות בישראל; דני, אביו של עמרי מירן, שנחטף באכזריות מביתו בקיבוץ נחל עוז בשבעה באוקטובר לעיניהן של אשתו לישי ושתי בנותיו, נמצא כבר 11 חודשים בדרכים, נע ונד בין מקומות שונים, עושה כל שביכולתו כדי להשיב את בנו.
עמרי, בן 46, עבר לפני 12 שנים מיסוד המעלה לקיבוץ נחל עוז, שם הקים משפחה וגידל שתי בנות באווירה השלווה של הקיבוץ, עד אותו יום שחור בו פרצו המחבלים לביתם וחטפו אותו לעזה. מאז, השתנו חייו של דני מירן לבלי היכר. דני, תושב יסוד המעלה, מתמודד יום-יום עם חוסר הוודאות הבלתי נסבל ועם הכאב העצום הכרוך בידיעה שבנו מוחזק בשבי בתנאים בלתי נתפסים.
התקווה שאפפה את בני משפחת מירן כי יצליחו להשיב את עמרי בחיים, ספגה מכה קשה לאחר פרסום הידיעה המזעזעת על ששת החטופים שנרצחו באכזריות במנהרה ברפיח, אחרי שנכלאו שם חודשים ארוכים בתנאים בלתי אנושיים. "לפני שבוע התבשרנו בשורה נוראה, בשורת איוב […] כל השנה הזאת נאמר לנו שלחמאס משתלם להחזיק את החטופים בריאים ושלמים, ופתאום מגיעים שישה ארונות עם חטופים", משתף דני בראיון לרדיו קול הגליל העליון. "באותו לילה לא ישנתי", הוא מספר בכאב. "אני כל הזמן חושב האם הבן שלי יגיע גם כן בארון. המחשבה הזאת תמיד נמצאת שם". לצד המחשבות האיומות הללו הוא מדגיש את מחויבותו להיות חזק, "בשביל הבן שלי, בשביל הילדים האחרים שלי, בשביל הנכדות שלי. אין לי ברירה אחרת".
בהתקרב יום השנה לשבעה באוקטובר, מסרב מירן לקחת כל חלק בטקס הממלכתי המתוכנן, כל עוד המשימה החשובה מכל – השבת החטופים – לא הושלמה. "אנחנו עדיין בשבעה באוקטובר, עוד לא יצאנו משם. על איזה טקסים מדברים איתנו?", הוא תוהה. במקום אותם טקסים ריקים מתוכן הוא מציע מחווה לאומית סמלית ומאחדת: הורדת דגלי ישראל לחצי התורן בכל יישוב ויישוב ברחבי המדינה.
בריאיון שערך דני מירן עם אנג'לה ינטיאן הוא משתף, לצד הכאב הנורא, גם ברגעי האופטימיות והחסד שגילה לאורך הדרך המפרכת והאנשים הטובים שפגש, שתמכו ועזרו לו ברגעיו הקשים ביותר. "אני מגלה את עם ישראל היפה בכל יום מחדש".
להאזנה לריאיון המלא, לחצו כאן:
לתמיכה במטה משפחות החטופים והנעדרים, לחצו כאן:
