ב-1988 התפלגה מפלגת 'אגודת ישראל' החרדית, כאשר הפלג הליטאי פרש והקים את 'דגל התורה'. היום הם שוב יחד, כשתי מפלגות תחת מסגרת 'יהדות התורה'. איני יודע אם יש ביניהן אהבה גדולה, אך באותם הימים הייתה ביניהן שנאה גדולה. האותיות של 'דגל התורה' בבחירות 88' היו עץ. בפורים אותה שנה, בבתי הכנסת של הזרם החסידי, כשבקריאת המגילה נאמרה המילה "עץ" (בהקשר של העץ שהמן הכין כדי לתלות את מרדכי ולבסוף הוא עצמו נתלה עליו), הכל הרעישו ברעשנים, כמו באמירת "המן".
מעבר להומור היהודי, יש כאן עדות לכך שגם בעיניהם המן נראה סיפור רחוק, לא ממש רלוונטי, לא ממש מאיים.
השנה, לפני הקריאה במגילה (אני קורא מדי שנה את המגילה באורטל), אמליץ לציבור לומר בלב את השמות סינוואר או נסראללה כאשר הם מרעישים ברעשנים, כשיוזכר שמו של המן. בשבעה באוקטובר חווינו על בשרנו עד כמה המן אקטואלי.
מה קרה בשבעה באוקטובר? חווינו למה הכוונה בקריאות "פרי פלסטין". כאשר חבל ארץ קטן מ"פלסטין" היה "פרי" יום אחד, הבנו מה הכוונה ב"פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי". הכוונה שלהם היא כוונתו של המן: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד".
עלינו להיות מפוכחים, ולהבין מהם המאוויים של אויבינו, לא פחות מרצונו של המן. התודעה הזאת חייבת להנחות את צעדינו, ומתוך אותה הבנה, גם אחרי האסון הנורא בשבעה באוקטובר, והמחדל הנורא שקדם לו, אנחנו המנצחים במאבק הזה. שעה שהם עסוקים בקורבניות, בהתמכרות ל"פליטות" נצחית, במלחמה וטרור וסירוב להשלים עם קיומנו, אנו בנינו מדינה, שעם כל מגרעותיה ועל כל אתגריה ועל כל הדרוש תיקון – זו מדינה לתפארת. על המדינה הזו עלינו לשמור מכל משמר, ולהמשיך לפתח ולחזק אותה בכל התחומים. ויש לנו סיבות לגאווה.
נכון, ראשוני הציונות האמינו שעצם הקמת מדינה יהודית תשים קץ לאנטישמיות. הם טעו. האנטישמיות רק שינתה את פניה – היא מתמקדת בעיקר בהתנגדות לזכות ההגדרה של העם היהודי ובמלחמה נגד המדינה היהודית. לא בכדי הצלחתם בטבח עוררה את הדמיון של האנטישמים בכל העולם, ומדד האנטישמיות עלה באחת במאות אחוזים. אך במבט לאחור, הישגינו במאה וחמישים שנות ציונות אדירים, על אפם וחמתם. וישראל תלך ותשגשג על אפם וחמתם.
אני שומע את הקריאות לא לחגוג השנה את פורים, לבטל את העדלאידות. איך אפשר לאחל "פורים שמח", איך אפשר לשמוח כשאחינו חטופים וכד'. איני שותף להן. השבתת שמחת החג היא פרס לטרור וניצחון לטבח. המסר שלנו צריך להיות מסר האף-על-פי-כן. אף-על-פי-כן נחגוג ונשמח. נשמח על ישועת ישראל מדי המן. ונחגוג את ניצחון המפעל הציוני בארץ ישראל. בגולה, הישועה באה בדרכי השתדלנות. בארץ ישראל, במדינת ישראל, הישועה היא בהיאחזות במולדתנו, ובכוחנו להגן על המפעל הנפלא שיצרנו.
כן, מותר לאחל "פורים שמח".
