במאי אחרון נערכה חפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות על גדת נחל עיון, ממש מול מבנה מכללת תל-חי, רק ממזרח, עמוק בשטחי מטעי האפרסק של כפר יובל. בין שורות האפרסקים, סנטימטרים ספורים מתחת לפני השטח, מצאנו כפר לא מוכר או ממופה מאיפשהו בתקופה העות'מאנית: בתים, קירות, טאבונים, וכמות אדירה של קרמיקה דרום לבנונית צבעונית מבית היוצר 'ראשייה אל פוחאר', שממוקמת פה ליד, בצד ב' של הר דב. בית היוצר הדרום לבנוני עדיין עובד ומוכר גם היום כלי חרס ששומרים על הסגנון המקורי של ארבע מאות השנים האחרונות. בעבר הם היו מוכרים ומפיצים את הכלים שייצרו בכל רחבי הגליל העליון, סוג של איקאה מקומית של פעם.
יחד עם כל אותם שברי כלי חרס עתיקים, מצאנו בחפירה גם שברי צמידים עשויי זכוכית וכמות מקטרות חרס מכובדת ביותר. סיימנו עם יחס טוב של 7 מקטרות לכל מטבע שמצאנו, ואנחנו משום מה ממש אוהבים מקטרות. מטבעות יש בכל כיס, וזה עובר מצד לצד בקטע די אגבי ומעצבן (לפחות לאחד הצדדים), אבל מקטרת זה אישי וטקסי, אז כשמוצאים מקטרת (לרוב מחרס, למרות שיש גם מאבן. אבל זה ממש נדיר), יש סוג של חיבור אנושי די נחמד. כל מקטרת שמצאנו קצת שונה מהאחרות, וקצת מיוחדת, אבל כולן שבורות. המקטרות הגיעו לארץ בעקבות גילוי אמריקה וגילוי הטבק, ונעשו די חביבות על אנשי הגליל בתקופה העות'מאנית, הימים שהטורקים היו פה בשלטון וששפמים היו באופנה בקטע אופנתי. למקטרות הטורקיות/המזרחיות, אלה שהיו נפוצות בארץ, היה גוף חרס מעוטר, דמוי פרח ועם כל מיני חריטות ודגמים, אליו חובר קנה דק עם גולה קטנה בקצה, או סתם קנה ארוך בסטייל דמוי אינדיאני, וככה כולם הסתובבו להם איפה שהיום המטעים של כפר יובל, מעושנים ובעלי אזרחות טורקית מכובדת. חפשו בגוגל: Ottoman clay pipes, יש שם דברים מופלאים!
מי שהולך היום לגדות נחל עיון או למטעים של כפר יובל לא יכול לראות כמעט כל עדות וזכר לכפר ששגשג לו במקום כמאתיים שנים, ונעלם לפני כמאה שנה. זה קצת גורם לך לחשוב על מה הסיכוי, ומתי כל מה שאנחנו גרים בו ייעלם מתחת למטעים. המקטרות נעלמו גם הן מהנוף הגלילי כמעט לגמרי, עם הגעת נייר הגלגול בראשית המאה העשרים; וגם העות'מאנים כבר לא פה, ומהכפר העתיק אפילו שם לא נשאר. סתם כינוי מבאס: 'אל חריב'. שזה החורבה, או משהו כזה. אנחנו עוד צריכים לנבור טוב בארכיונים, להבין איך קראו למקום.
היום לעשן ולהיות עות'מאני זה פחות מקובל בארץ, ובשביל הארכיאולוגים של העתיד למצוא בדלים יהיה סתם דוחה. זה לא עם סגנון אמנותי כמו המקטרות של פעם, אז בשביל זה המציאו עכשיו את המקטרות האלקטרוניות. למרות שהן הרבה פחות אלגנטיות מאלה העתיקות. לדעתי לפחות. ברמת הממצא הארכיאולוגי, מקטרות טורקיות זה הממצא שאנחנו הכי אוהבים; זה ואבני יד, שהן אבנים שהיו ביד של מישהו קדמון לפני חצי מיליון שנה בערך (תבדקו בגוגל מה זה, או שתלכו למוזיאון האדם הקדמון במעין ברוך – יש להם אוסף ברמה עולמית). מצאנו גם כאלה בכפר העות'מאני. אבני היד שאיתרנו בחפירה הם לא בדיוק מאותה תקופה של הכפר, אבל גם אנחנו לא מאותה תקופה, ועדיין היינו באותו מקום, ככה שזה הגיוני למי שתהה איך זה מסתדר ביחד.
אם שרדתם את הקריאה עד עכשיו, אז אנחנו רוצים לספר לכם שאנחנו אמורים לחזור ולחפור שם שוב מתישהו בעתיד הקרוב. הפעם במטעי הזיתים של כפר יובל, באתר עם השם האופנתי: 'תל בית אחו', גבעה נחמדה שמעולם לא נבדקה וכל מה שנגלה שם יהיה חידוש מחקרי שיגרום לכל מיני ארכיאולוגים שמחה מקצועית. תבואו לבקר, זה תמיד משוכלל ואנחנו תמיד שמחים לארח. בכלל, עונת החפירות בגליל העליון התחילה עכשיו: משלחות מאוניברסיטאות מאי שם מדרום לצומת עמיעד וגם כאלה מחו"ל, מגיעות לחפור אצלנו בתילים הגדולים של חצור, דן, קדש ואבל בית מעכה (ליד מטולה). שווה קפיצה. אז בואו ותראו מה נשאר משנות חייהם המפוארות של אבותינו ואימהותינו הקדומים מאות שנים אחרי שהלכו לעולמם. גם תראו משהו מדעי ותרבותי, וגם תקבלו פרופורציה לעצמכם ולכל החפצים שאגרתם במהלך חייכם עד כה.
פורסם לראשונה בגיליון 228 מיום 24 ביולי 2019
