כשאתם נוסעים על כביש 90 לכיוון דרום, קצת אחרי שעברתם את צומת כ"ח, יש לימינכם ירידה של הכביש שבְּקָצֶהָ עומדת לפעמים ניידת משטרה. במקום ישנו גם שלט קטן, 'מקורות', כי שם נמצאת תחנת עינן, תחנת השאיבה הגדולה בגליל. קשורות לתחנה זו אינספור עלילות מימיה העליזים של ראשית המדינה, אך מה שמעניין יותר ולא פחות חשוב הוא מה שהיה שם לפני כ-14,000 שנים, ומה מצאו במקום.
איפשהו לפני 14,000 שנים, פה אצלנו בגליל העליון ובהיקפו של עמק החולה, התיישבה אוכלוסייה מהפכנית עתיקה. ממש שם, בצומת, במקום בו חונות ניידות המשטרה, רק קצת פנימה ומזרחה, החליטו כמה חלוצים פרה-היסטוריים שכל הסיפור של נוודות הוא פחות הקטע שלהם, ושהם הולכים לייסד קהילת התיישבות קבע. איננו יודעים איך הם קראו לעצמם, ואיך הם תפסו את זהותם, אך הודות לעבודת מחקר מופלאה של גדולת הפרה-היסטוריוניות בכל הזמנים, פרופ' דורותי גארוד (Dorothy Annie Elizabeth Garrod), אנחנו מגדירים את תרבותם "התרבות הנטופית", או פשוט קוראים להם "הנטופים", על שם ואדי א-נטוף, שהוא כיום סוג של תעלת ניקוז איפשהו ליד נתב"ג, אלא שלגדותיו גילתה גארוד והגדירה לראשונה את התרבות הייחודית הזו. הייחודיות של בנות ובני התרבות הנטופית היתה בסגנון כלי הצור והאבן שסיתתו, בתכשיטים ובקונכיות בהם השתמשו, ובאמנות שיצרו, כולל סצנת המין הראשונה המפוסלת באבן. לפסל קוראים 'הנאהבים מעין סח'רי', כי הוא נמצא באתר עין סח'רי שבמדבר יהודה. כיום מוצג הפסלון ב-British Museum בלונדון, וזוכה להערכה כלל עולמית (חפשו בגוגל – ממצא מופלא ביותר!).
הסניף הגלילי של אותה תרבות נטופית היה אחראי על פיתוח שזוכה עד היום להכרה בינלאומית: הנטופים מעמק החולה היו הראשונים בעולם לביית בעלי חיים, והראשון שבייתו היה לא אחר מאשר הכלב. את הכלב הזה, שזכה לתואר "הכלב העתיק בעולם", מצאו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בעינן לפני בדיוק 60 שנים. הכלב, שהיה למעשה גור, נמצא קבור לצד אישה נטופית מבוגרת ואפילו מבוגרת ביותר לתקופתה, בת כחמישים או שישים. על פי האגדות הגליליות נמצא קברם של האישה והכלב, בזמן שהפרה-היסטוריון הצרפתי שניהל את החפירה בעינן, ז'אן פרו, כבר היה בדרכו לצרפת. עוד לפי האגדות הגליליות, היה זה אמנון אסף, מייסד מוזיאון האדם הקדמון ומנהלו במשך למעלה מ-60 שנה, שגילה את האתר ויזם את החפירה בו. עוד מספרת האגדה, שאמנון, שמצא בעצמו את הממצא הנדיר, הוציא אותו בזהירות מהשטח והעמיס אותו אחר כבוד על הטרקטור של קיבוץ מעין ברוך, למקום בו הוא מוצג עד היום – מוזיאון האדם הקדמון.
תגלית מדהימה זו של הכלב העתיק בעולם יצרה ויוצרת עניין עצום עד היום, לא רק במחקר הארכיאולוגי הפרה-היסטורי העולמי, אלא אצל סקרנים בכלל וחובבי כלבים בפרט. כך קורה שלא פעם מגיעים למוזיאון תיירים מרחבי הארץ והעולם כולו, במיוחד כדי לראות את הפלא הקדום. הדוגמא הקיצונית לכך אירעה לפני שנתיים, כשלמוזיאון הגיע אדם ממיסיסיפי USA בעקבות המלצה של רופא השיניים שלו – גם הוא ממיסיסיפי – להגיע למוזיאון בגליל העליון ולראות את הממצא המרשים. מלבד הביקורים המפרגנים, מקבל מוזיאון האדם הקדמון בקשות חוזרות ונשנות ממכוני מחקר וממגזינים מדעיים לתצלומים ואישורי פרסום של הכלב העתיק עליו השלום. כך יצא שאותו שלד קדום הוא סוג של סלב ארכיאולוגי: תמונות ענק שלו עיטרו תערוכות בציריך ובקרואטיה, וביפן הוא כבר כיכב בשתי סדרות טלוויזיה של הערוץ היפני הלאומי. היפנים, אגב, הוכיחו את עצמם כמבינים בכלבים עתיקים וכמעריכי פועלם; לכבוד שנת הכלב הם ערכו סדרה מפוארת על ביות הכלבים, ושלחו לשם כך במיוחד למוזיאון האדם הקדמון צוות צילום שיתעד את האב הקדום המקורי של הכלבים. לכלב הסלב גם כמה העתקים במיטב המוזיאונים בארץ, ואחד בקליפורניה, אז בפעם הבאה שתיתקלו בהעתק כזה במוזיאון ישראל או במוזיאון הטבע החדש בתל אביב, דעו היכן מוצג הדבר המקורי.
דווקא פה, בגליל, לא זוכה הכלב המפורסם להכרה הראויה לו, כמייצג תפנית תרבותית קדומה. במשרדי מהנדס המועצה ובחברת מקורות מתרוצץ רעיון להקים מונומנט ענק דמוי אובליסק שבראשו פסל של כלב, אבל עניין זה עוד לא תפס תאוצה.
אך גם ללא מונומנט מכובד וראוי המציין את מיקומו של האתר בו בוית כלב לראשונה, כשיוצא לכם לנסוע בכביש 90, בדיוק בקטע בו אתם מאטים מחשש להיתפס על ידי מצלמות המשטרה, דעו שלפני 14,000 שנים בערך, מתחיל הסיפור על חברו הטוב ביותר של האדם.
הכותב הינו ארכיאולוג גליל עליון, רשות העתיקות.
התמונות באדיבות יעל אבוקרט קליין, מנהלת מוזיאון האדם הקדמון, מעין ברוך.
פורסם לראשונה בגיליון 239 מיום 16 בספטמבר 2020
