השריקה של התנועה (באיטלקית!)

החינוך הבלתי פורמלי מאפשר הזדמנויות פז לצמיחה אישית – אומנויות, ספורט, קורסי העשרה ועוד שלל פעילויות – כל אלה מהווים השלמה יקרת ערך להיסטוריה, מתמטיקה ושאר המקצועות הנלמדים בבית הספר. בתוך כך, לתנועת הנוער יש תפקיד משמעותי במיוחד. היא מעודדת את התפתחותן הטבעית של "Soft skills" – אותן מיומנויות מתחום האינטליגנציה הרגשית שמדוברות מאוד בעולם המודרני – כמו היכולות הטבעיות שיש לכל אחד מאיתנו ליזום, לשתף פעולה או להיות אמפתי. תנועת הנוער מגלה את התכונות הללו, שלעיתים נסתרות מהעין, בבני הנוער, ומוציאה אותן לאור בדיוק כמו שמיכלאנג'לו היה חוצב מלאך מתוך גוש שיש. בפעולות, במחנות, בסמינרים ובכל מפגש לומדים הנערים והנערות לקיים אינטראקציה עם בני גילם, לפתור בעיות, לנהל תוכניות עבודה שנכתבו על ידם בצורה מופתית, לפתח ולהוציא אותן לפועל באווירה שמחה, מלאת אנרגיה והשראה. אלה בדיוק הערכים שאי אפשר ללמוד מהספרים או מחיפוש בגוגל, אלא רק באמצעות דוגמה אישית.

תנועת 'השומר הצעיר' חוגגת 110 שנים, ולאורך שנות קיומה אספה בגאווה סיפורים על ידידות נצחית, על אידיאלים ממומשים, על ביישנות ובדידות שנהפכות למנהיגות, וגם על מרידות נגד הצורר הנאצי – כמו סיפורם של בוגרי 'השומר הצעיר' בוורשה ובווילנה, שהתאחדו עם תנועות נוער יהודיות אחרות, אספו את כל כוחם והתנגדו באופן פעיל לעוול, לגזענות ולאכזריות.  

כבר 110 שנים ש'השומר הצעיר' שומר על ערכים אתיים והומניסטיים שבני 12-13 יכולים ללמוד רק דרך משחקים בחיק הטבע, דרך טיולים, ותוך כדי דיאלוג ועזרה הדדית. התנועה החינוכית ממשיכה ללא לאות להעניק לנערים ולנערות, לצד חוסר השקט של גיל ההתבגרות, משמעות שעשויה לשנות את חייהם לנצח, להפיח בהם יצירתיות ומעורבות חברתית. המשמעות היא גם פיתוח היכולת להסתכל מעבר לקונפליקטים היומיומיים של האדם עצמו, להרחיב את מבטם לעבר הסבל או העוול של אחרים, ולהמציא דרכים חדשות לפעול עבורם.

לישראל ולקיבוץ ההשלמה שלי, סאסא, הגעתי לפני כמעט חמישים שנה. בהמשך חזרתי לעיר מולדתי, רומא, לשליחות של ארבע שנים. בימים אלו הוזמנו, משפחתי ואני, לארגן את מסיבת ה-110 של תנועת 'השומר הצעיר' ולציין 80 שנה למרד גטו ורשה. האירוע נערך בפירנצה שנמצאת באמצע הדרך בין רומא ומילנו, שם ממוקמים הקינים הגדולים באיטליה. למפגש הגיעו 240 איש – נערים ונערות מכל הגילאים ורבים מהוריהם, חלקם בני הקבוצה שלי וחלקם חניכים שלי מתקופת השליחות. הרוח לא נחה אחרי הקורונה, הפעילות לא הופסקה אפילו ליום, וכשפרצה המלחמה באוקראינה יצאו בוגרים ובוגרות מהתנועה לעזור לקהילות היהודיות מוכות הסבל במדינה.