זה התחיל על התפר שבין סוף שנות השמונים לתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת; בין נפילת חומת ברלין, הסקאדים של סאדאם ותום המלחמה הקרה. פרויקט הגנום האנושי יצא זה עתה לדרך; טלסקופ הָאבֶּל שוגר אל החלל; טכנולוגיה חדשנית שנודעה בשם בִּיפֶּר הציגה רעיון מוזר – תקשורת דרך מסרונים. אנחנו נעלנו ד"ר מרטנס, שיחקנו בגיים בוי ובפוגים, בהינו משתאים בבלונדות המשמר מצילות בסלואו-מושן מתרחצים במפרץ.
ממש אז, בישראל, יצא לדרך מסע פשע שנמשך כמעט שנתיים תמימות, במהלכן הספיק גיבורנו, רוני ליבוביץ, לשדוד 21 סניפי בנק; על הדרך הוא זכה למעמד של כוכב רוק, פרק שלם של 'זהו זה' וגם מוניטין רובין-הודי מסוים. רק שלהבדיל, היה ליבוביץ בנה של שושלת משפחתית מעשירות הארץ, שלא לומר המתוקשרות שבהן; סבו מצד אביו, חיים ליבוביץ, הקים עוד בשנת 1931 את מפעל 'עץ הזית', אביו ודודו היו ממייסדיי עיתון 'גלובס'.
לימים יספר האופנובנק האמיץ שבתכל'ס אופנוע לא היה שם. "הייתי נכנס, עושה מה שאני עושה, יוצא החוצה והולך דרך איזו חצר, דרך איזו סמטה", כך שיחזר את מעשיו בריאיון ל'אולפן שישי', ואף הגדיל והתפאר שלא ממש טרח להסתלק בתום השוד מזירת הפשע. "הייתי מסתיר את הקסדה ועכשיו הייתי יכול ללכת הביתה, נכון? לא נכון. איפה המקום היחידי שאף אחד לא יחפש אותך? ליד אותו בנק שלפני דקה שדדת". העניין הזה עבד בכלל לא רע שנתיים כמעט, עד שבאוקטובר 1990 תם המסע ונשלם – ליבוביץ נתפס בידי חוקר המשטרה שוגון (חיים פנחס), ונשפט ל-20 שנות מאסר.
על אף שנתפס לא פג קסמו, מה זה לא פג, הוא אפילו הטיל כישוף על צוות שופטיו: "דנתי גם דנתי בשודדים משודדים שונים, מקצתם מודים ואינם מביעים חרטה ומקצתם מודים ומתחרטים, אך מעולם לא בא לפניי שודד, המשיב, תוך ימים ספורים מרגע הודאתו וחרטתו, את כל הכספים שגזל לבעליהם, בליווי מכתב אישי לכל נגזל ונגזל", כך חתם השופט מנחם אלון את פסיקתו עת קוצר עונשו של ליבוביץ ל-14 שנות מאסר – קיצוץ ניכר, שאפילו התביעה לא התווכחה עליו. ואחרי ניכוי שליש ואחרי חנינה מהנשיא דאז, עזר ויצמן, ריצה ליבוביץ בכלא שמונה שנות מאסר בלבד.
הדרך אל החופש עוברת ברפת
אבל נחזור לרגע שוב פעם כמה שנים אחורה: ב- 1993, בעודו מרצה את עונשו, מצא עצמו האופנובנק בקיבוצו של משחרר ומשקם האסירים חרות לפיד – איילת השחר.
"הפנייה הראשונית אל חרות הגיעה מהמערכת המשפטית", מספרת לי גאולה, אלמנתו. "בזמנו, היו כל מיני מקרים של עברייני צווארון לבן, בהם מערכת המשפט הייתה פונה אל חרות בבקשה שייקח אותם תחת חסותו. חרות היה מופיע בפני בית המשפט עם תכנית שיקום, ממליץ לקצר את תקופת המאסר ומתחייב לקחת את האסירים תחת אחריותו".
מדובר, כאמור, באסיר-סלב, לא אסיר סתם, לכן זוכה הביקור באיילת השחר גם לסיקור עיתונאי נרחב. "אני בהלם אדיר כאילו עכשיו חזרתי מאיזה אי נידח אחרי כמה שנים", אמר רוני ליבוביץ, האופנובנק, כאשר הגיע לחצר קיבוץ איילת השחר לחופשתו הראשונה מאז נכנס לכלא לפני שלוש שנים", מדווח הכתב מנחם הורביץ לקוראיו. "ליבוביץ הגיע לקיבוץ שעה קלה לפני כניסת החג, ובילה שם את ארבעת ימי ראש השנה […] לפיד לקח את האופנובנק תחת חסותו לפי דרישת המשטרה ושירות בתי הסוהר, כתנאי הכרחי לחופשתו הראשונה […] רבים מהאורחים בבית ההארחה של הקיבוץ, שם לן ליבוביץ, לא זיהו אותו. לעומת זאת, בחצר הקיבוץ הוא הפך לאטרקציה ולדמות מבוקשת. ילדי הקיבוץ לא הסתירו את הערצתם לאופנובנק, ביקשו ממנו חתימות ולא עזבו אותו לרגע".
במהלך החופשה, שנמשכת ארבעה ימים, מטייל ליבוביץ בחצר הקיבוץ, טובל בבריכת השחייה, סועד עם החברים בחדר האוכל, ועל פי דיווחו של הורביץ אפילו מסייע לבני משפחת לפיד לטפל בגינתם ("הפרט הזה לא זכור לי", אומרת גאולה); עם זאת, במוקד הביקור, כך על פי הידיעה העיתונאית, מפגש בין ליבוביץ ומרכז המשק: "השניים סיכמו כי כשישתחרר לתהליך השיקום בקיבוץ, ישולב ליבוביץ בענף הרפת או כאחד העובדים בבית הארחה של הקיבוץ. חרות לפיד אמר שלהערכתו ישוחרר ליבוביץ לשיקום בקיבוץ בעוד כשנתיים, לאחר שתוכנית השיקום שהציג וגיבש נתקבלה על ידי הגורמים הנוגעים בדבר, ועתה יש עוד צורך בקבלת אישור בית המשפט לעניין".
אלא שמכל התוכניות הגרנדיוזיות הללו לא התממש לבסוף דבר; לא שיקום בקיבוץ, לא תורנות חליבה. "זה עניין אחד להצטלם על רקע הדשא של בית הארחה", אומרת גאולה, "ועניין אחר הוא לעבוד ברפת, שכנראה לא נראה לליבוביץ חלומי במיוחד".
ועכשיו לחלק האמנותי
רוני ליבוביץ איננו הסלב היחיד שליווה לפיד בזמן מאסרו. עזבו את ציפי רפאלי, מדובר כאן בפיגורות כמו (הרוצחת) חוה יערי, אן פולארד, כושי רימון; מה שהפך גם את חרות עצמו למעין סלב של עולם השיקום העברייני. הוא אמנם לא היה הטיפוס שיסתנוור מכל התהילה והזוהר, אלא ש"הילדים לא אהבו את זה שכל העולם כותב עליו. נראה להם שהוא משתף פעולה יותר מדי עם עיתונאים מחפשי סנסציות", מספרת גאולה על התחושות במשפחה; "אבל חרות הבין שהסלבס ששמם נקשר בשמו פותחים לו דלתות אל מקבלי ההחלטות שגורלם של האסירים שאותם הוא רוצה לשקם נתון בידיהם. אותם אסירים שהדלתות בדרך כלל נסגרו בפניהם".
ב-1998 השתחרר ליבוביץ מהכלא. הוא לא נקלט, כאמור, באיילת השחר ולא פצח בקריירה של רפתן; במקום זאת הוא החל להתפרנס ממתן הרצאות אודות סיפור חייו, כולל טיפים אפקטיביים כיצד לא להיתפס והנחיות להישרדות בכלא, לטובת מי שכבר נתפס.
בפברואר 2005, הרבה אחרי שהקשר בין השניים נותק, הלך חרות לפיד לעולמו בשל סיבוך של מחלת השפעת. "היו אסירים שגם אנחנו, כמשפחה, שמרנו ושומרים איתם על קשר" מספרת לפיד; "עם רוני לא היה שום קשר קרוב אף פעם".
וזוהרו של האופנובנק? הוא, מסתבר, לא התעמעם מעולם, גם לא כעבור שלושים שנה. "השודד של המדינה הוא שודד עם נשמה", כך שרים השחקנים על במות התיאטרון במחזמר חדש שעלה השנה ומבוסס על סיפור חייו.
פורסם לראשונה בגיליון 252 מיום 8 במרץ 2022
