|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
לא מכבר קיבל עוד אחד מנכדיי האהובים צו גיוס לשירות בצה"ל. שב ליבי להחסיר פעימה. שנים חולפות, שעון החול ניגר, ואנחנו מתבחבשים ביומיום. לא טוב. האופק הולך ומשחיר.
בחלוף השנים מעמיקה התובנה. מסמיך הייאוש. אבל אני, עקשן אני. קרצייה על וריד. לא מרפה.
כך זה, אומרים לי "יודעי דבר", תפנים. אין מצב. אנחנו לא במגרש של דנמרק. מזה 75 שנים שוקעים הפלסטינאים. עמוק עוד יותר לאחר כל עימות. הבשיל הזמן ואין כל דרך לבד מהסדר.
"מדינות הגדר" (לבנון, סוריה, ירדן, עזה ומצרים) על הפנים. גרוסות-שחוקות. מודעות היטב למשוואת הכוח. בה בעת פוקעים ניצני פיוס: אמירויות, סעודיה, למשל. ומעל לכל, וזאת נזכור, כבולות ידינו. איננו יכולים להם. ישראל אינה מדינה עצמאית. לא ממש. סמוכים אנו ברמ"ח איברינו אל שולחנם של אחרים. נראה אותנו הישראלים רק קיץ בודד תחת שמיים סגורים, בלי נחיתות 'אל-על' בארצות הים, בלי דלק לרכב, עם ברז סיוע סגור מארה"ב. כך אין יכולים הפלסטינאים עלינו. אם כן, חובה קדושה היא להגיע להסדר בר קיימא עמם.
חציתי דרדקות, גם זכיתי לגבורות. בוודאות אני יודע כי משימת הסדר היא סיזיפית אך אין בלתה.
הנחה: רוב ניכר מתושבי ישראל מייחלים להסדר. כך גם בקרב הפלסטינאים, אלה "שלנו" כאלו שמעבר לגדר. על הנחת יסוד זו מושתתים הכתובים.
אויבי המתווה שייפרש להלן ניצבים משני צידי המתרס – קומץ משיחי "כולה שלי". על מנת לתת סיכוי למשימה הכבירה יש לנטרלם, אך מי שיכול להקים ממשלה בלי… שיקום! כמה דורות עוד נוכל למפמפם ליוצאי חלצינו להזריק לוורידים "נכבה" ו"שואה" כדי להצדיק המשך "על חרבך"? אך אין דרך אחרת. ידינו כבולות. איננו יכולים להם. גם הם לא לנו.
שתי מדינות לשני עמים. כותרת טובה מזו לא העליתי. הפלונטר מובנה ומושרש עמוק אך אלו הם פני הדברים. ישראל רוויה יישובים ערביים. פלסטין מנומרת ישראלים.
הסדר – אבני יסוד:
המתווה הינו מסע לדורות. רבים! אך חובה קדושה, למען נכדינו-נינינו-ניני נינינו וכו' לצאת לדרך, מיד. כאן ועכשיו!
פינוי יישובים/זכות שיבה, יוק. לא מישראל, לא אליה, גם לא מ"כולה שלנו".
מיד עם תחילת יישום ההסדר, חובה, כאבן ראשה, להזרים סכומי עתק משני מציאות, ניכרים לעין, משדרים תקווה. יש להתמקד בשיקום (פינוי-בינוי) מחנות הפליטים ברצועת עזה ובגדה המערבית. בבחינת זריקת קרן אור בוהקת אל צידה השני של המטבע. להנכחת הסיכוי, לעשותו מגדלור להולכים בתלם.
חינוך לחיים בשכנות הוא המסד. מגיל פעוטון וצפונה. לתקציבי חינוך נדיבים יזכו ההולכים בנתיב ההסדר. הם בלבד.
שיח הינו מפתח לרקימת קשר, להבנה, לקירוב לבבות. תעודת בגרות (בנוסף על שאר המקצועות), תינתן רק למי שיצלחו את בוחן שפת השכן.
משקעי העבר כואבים, מדממים. אלו לא יתנדפו. מריחת טיפקס לא תועיל. מכאן שנדרשים נחישות, דבקות במטרה ואפס סלחנות למחבלים בדרך. פתלתלה היא, מורכבת וארוכה עד מאד. כל פרק בה – חינוך, ביטחון, תשתיות, מיסים – מצריך חשיבה מדוקדקת מרחיקת ראות. ניני נינינו ייהנו מהפרי, אך עלינו נגזר המעש. נעז, נרים רגל ימין ונפתח במסע המפרך. נעצב פסקה בהיסטוריה. גן פורח, מעורר קנאה, ישגשג כאן במזרח תיכונינו.
