בימים שבהם צריך לחפש בכוח סיבות לשמחה, וחופשה בחו"ל היא פרוצדורה פחות רגועה וודאית מאי פעם, הפיד האינסטגרמי של חן באר, Basher toe בשבילכם, נראה אסקפיסטי אף יותר לעין הישראלית המדוכדכת והמותשת. מסיבות ענק עם תפאורה זרחנית שנישאת מעל עמדת הדי.ג'יי בה הוא שולט, קהל צבעוני ומבסוט שמתמסר למוזיקה, חופים אקזוטיים, ערים שוות וגם כמה פיקניקים בנחלים מקומיים. אנחנו מדברים כשהוא בחופשה משפחתית בקפריסין, אם כי החיים שלו נראים כמו סוג של חופשה מעוררת קנאה שעושים בה את מה שאוהבים בווליום הכי גבוה (תרתי משמע), וגם מתפרנסים מזה.
באר מקצוען. רהוט וצנוע, אבל לא מתנצל. יש הרבה די.ג'ייז מקומיים מצוינים ולפחות רובם המוחלט היה משתוקק להכניס לפרסטיז' המקצועי תקלוט ב'בום פסטיבל' בפורטוגל וב'אוזורה' הפסיכדלי בהונגריה – יעדים נחשקים גם לבליינים הקרחניסטיים המקומיים. הוא סימן וי על שניהם. למעשה, ה'בום פסטיבל', המכה של הישראלים חובבי הקרחנות (ולא רק הם) היה הפסטיבל הבינלאומי הראשון אליו הוזמן לנגן. "זה היה ממש וואו", הוא אומר, "הייתי בו ב-2018 והתאהבתי. זה אירוע שמתרחש אחת לשנתיים ולקראת זה של 2020 כבר קניתי כרטיסים עם חבר, הם נחטפים תוך שעה ואתה צריך ממש לשבת על המחשב ולהיות על זה. ואז יצרו איתי קשר כדי שאבוא לנגן. הוא נדחה בשנתיים בגלל הקורונה ואז ניגנתי בו". בין לבין היו עוד פסטיבלים משמעותיים כמו 'mycelium festival' ביפן ("מאוד מיוחד") ו-'chateau perche festival' בצרפת. "מגיעים אליו עשרת אלפים איש כל שנה והוא מתקיים כל פעם בטירה אחרת", הוא מספר. "זאת הייתה חוויה מטורפת וצבעונית, היו שם שלוש-ארבע רחבות גדולות ומלא רחבות קטנות בתוך הטירה. הייתי גם בפסטיבל 'june jam' באריזונה שהוא ממש מגניב".
מהעוטף לכביש 90
הוא בן 37 ורוב האנשים מכירים אותו כבאשר ("זה הכינוי שלי מגיל 13. בתכלס זה שם המשפחה של סבא שלי"). הוא גר במחניים ב-14 השנים האחרונות, עם אשתו ועם בנם בן החמש, "וזה המרכז שלי שממנו אני יוצא לסיבובים בארץ ובעולם עם הפרויקט שלי, שבפועל מביא בשורה יחסית חדשנית בעולם המוזיקה האלקטרונית, שמשלב את המוזיקה והריקוד האקסטטיים עם מסיבה לכל דבר ועניין". בערב שישי הקרוב הוא יפזר קצת אבק כוכבים פלורסנטי כאן בבית, בפסטיבל ה'גלילאו' השנתי. מה הוא ינגן שם? נכון לזמן השיחה באשר לא בדיוק יודע, וזה חלק מהקטע, אבל בכוונתו להעביר את הקהל מסע, כמו שהוא תמיד עושה. "אני מאוד אוהב לקחת רגע ולהרגיש את ההוויה של המקום והוייב ולפי זה אני בונה את הסט. חשוב לי ליצור מוזיקה שמאחדת אנשים על הרחבה, לא משנה מאיפה הם בעולם. אני אוהב לייצר סיפור או דינמיקה בכל טראק. אז אם הטראקים שלי נעים בין 4-7 דקות, בכל אחד מהם יש מסע וזה מתאפשר כי אני משחק עם מקצבים שונים ולא יכול בלי לשלב. לאט לאט אני עולה בקצב. יש לי הרבה מאוד חומרים שאני מנגן במסיבות ועוד לא שחררתי אותם ליוטיוב או לספוטיפיי, הם ב-BPM יותר גבוה, יותר לכיווני האוס וטראנס, אבל יותר מגוונים".
הוא יוצר מוזיקה ומתקלט ב-13 שנה האחרונות. מסע נוסף שעשה בעצמו בתור מתבגר היה מהנגב המערבי לגליל העליון. "נולדתי בקיבוץ גבים וגדלתי שם עם אמא שלי ובאותו הזמן אבא שלי גר במחניים ומדי פעם היינו נפגשים. כשהייתי בן 13 אמא שלי נפטרה מסרטן ועברתי לגור אצל אבא בצפון".
חתיכת מעבר.
"אני זוכר שמדריך הנעורים במחניים אמר לי – הכול השתנה בשבילך חוץ מהשפה, וזה באמת היה ככה. למזלי הילדים קיבלו אותי מאוד יפה והשתלבתי מאוד מהר. שלושה-ארבעה חודשים אחרי שעברתי התחיל ירי הקסאמים על יישובי עוטף עזה ואני תמיד אומר שהתמזל מזלי לזכור את האזור הזה כמו גן עדן, לפני תחילת האינתיפאדה השנייה".
באר למד בתיכון 'הר וגיא' וניגן על גיטרה במרכז קלור ("היה לי נחמד אבל לא הרגשתי שאני לומד שם לנגן מוזיקה שרלוונטית עבורי"). בזמן השירות הצבאי נכנס לעולם המוזיקה האלקטרונית "וקצת אחרי השחרור נתתי על זה גז. קניתי ציוד, למדתי בעצמי למרות שהייתה מעט מאוד הדרכה באינטרנט, פיתחתי טכניקות משלי וככה התחלתי להפיק מוזיקה ולתקלט. היה לי חשוב ליצור מוזיקה משלי, כי ידעתי שארצה להביא את הבשורה שלי. התחלתי להפיק טכנו, האוס, טראנס – והתיקלוטים הראשונים שלי היו מאוד אקלקטיים וצבעוניים".
טבילת אש בכפר גלעדי
ה"גיג" הראשון שלו היה ב-2012 ב'פאב הבועה' בכפר גלעדי (שבהמשך הפך ל'פאבוס'). "זה היה סט מאוד מגוון שכלל גם מוזיקת מיינסטרים וגם דברים מחתרתיים יותר, דאב ובייס מיוזיק והיפ הופ", הוא נזכר. "תמיד אהבתי להיות מגוון ולהביא ז'אנרים פחות מוכרים. התחילו להיות פה ושם הופעות, הרבה מאוד סוגים של תיקלוטים. מ-2013 עד 2016 הייתי חזק מאוד בעולם הטראנס במועדונים ומסיבות טבע, הרוב היה בצפון. ובסוף אותה שנה כבר הייתי בחיפוש אחר משהו חדש".
למה הכוונה?
"כבר רציתי לשבור את השגרה ולחפש מוזיקה פחות מגדרית ופחות מוכרת. התחלתי לשלב סגנונות נוספים כמו ראגאטון ודאנסהול והתחיל להיווצר משהו חדש והיברידי, יותר fresh ולא מאוד ניתן להגדרה. שנה מאוחר יותר התחלתי לשחרר חומרים חדשים ומשם נוצר ההדהוד".
יש הרבה מוזיקת עולם בסטים שלך. המיתוג שלך גם מדבר את הוויזואליה הזאת, עם כל המוטיבים הגרפיים השבטיים והאתניים.
"התחלתי לשמוע מוזיקת עולם ולהתעניין בה, בעיקר בצ'אנטים – תפילות עתיקות וכלי נגינה אתניים ויצירות אתניות שקשורות לעולם הריקוד, ושילבתי את זה במוזיקה אלקטרונית. היה חשוב לי לחקור את התרבויות הקדומות, כולל האיוואסקה וריקודי ה'בנגרה' של תרבות הפאנג'ב ההודית והייתי משלב את כולם. אני מאוד אוהב לרקוד, כולל אקסטטיק דאנס – שלוקח אנשים למסע מאזן, כמו יוגה או ספורט או מדיטציה. זאת דרך לביטוי או לפורקן של כל מה שעברנו השבוע".
ספר קצת מעמדת הדי.ג'יי על ה"אקסטטיק דאנס". ההתכנסויות האלו בדרך כלל באמצע השבוע, קצרות יחסית ונטולות אלכוהול או סמים. זאת חוויית ריקוד שונה ויש הרבה מפגשים כנ"ל בגליל.
"זאת חוויה מדהימה. אפשר לשמוע שם אנשים צוחקים או בוכים, הם נפתחים. היום אני מנגן לעיתים נדירות בערבים כאלו, אבל זה נתן לי המון, כי המסע שאתה מעביר בו אנשים כדי.ג'יי הוא מאוד רגיש שם. הם באים להתמסר לריקוד בצורה עמוקה, ללא אלכוהול או סמים. וצריך גם לבנות סט שמאוד משתנה אנרגטית. זה כמו לבשל אוכל טוב, זה דורש מיומנות ונעשה טנטטיבית – אני לא בא מוכן מראש לערב כזה. זה מאוד משדרג את היכולות ואתה לומד לקרוא את האנרגיה שקורית בחדר".
כשכותבים על מוזיקה אלקטרונית, תמיד מאתגר לדייק או לאפיין את תתי הז'אנרים, אם הם בכלל קיימים. אבל לתחושתי זה עושה קצת סדר ועוזר לקהל להיות יותר מיומן בהגדרה של מה שמדבר אליו.
"אני קורא לסגנון שלי 'רייב אקסטטי". החומרים שלי בספוטיפיי או ביוטיוב הם בעיקר מה שמוגדר כ-base music שזאת הגדרה מעניינת לסגנון רחב שיותר מוכר בארצות הברית, כי הוא יותר מבוסס בשורשים הקצביים שלו על היפ-הופ. בשנים האחרונות אני מתקלט יותר בחו"ל, המוזיקה שלי מופצת בין השאר דרך הלייבלים Desert trax האמריקאי ו-Merkaba music האוסטרלי וקיבלתי חשיפה גדולה בחו"ל. צברתי פופולריות בעיקר בארצות הברית ובאוסטרליה. זאת מוזיקה שמושתתת על מה שאמריקאים רוקדים".
אני הארד קור
מתבקש לשאול אותו, כמי שעובד בחו"ל ומתחת שמו מצוין לעיתים מהיכן הוא מגיע, איך זה מרגיש בימים שבהם לא קל להיות בן עמנו בתפוצות. "לגבי הפסטיבל עצמו – אני מאוד ממליץ", הוא מתייחס לחוויית הבילוי באוזורה. "הוא אחד הטובים והעוצמתיים שהייתי בהם. כולם שם מוחצנים בקטע טוב וזה מהמם. ברחבה, עם כל הביטוי האינדיבידואלי הזה, כולם מתאחדים ומבחינתי זאת אוטופיה. אני כן מרגיש פה ושם שיש את ההסתכלות הזאת של 'אתה ישראלי, אז איך אתה מרגיש עם מה שקורה בעזה?'. כל אחד חווה את זה אחרת. באינסטגרם יש תגובות מאנשים שאי אפשר להביא לשיח אמיתי, חלקם באים לריב. אבל ברוב החוויות שלי בחו"ל לא הרגשתי איבה, כולל באוזורה. גם תמיד אמרתי, ללא היסוס, שאני מישראל. לא משנה למי ומתי. הרבה מהאנשים שאני פוגש סקרנים ובהחלט מודעים לזה שהמלחמה משפיעה על שני הצדדים ושואלים באופן לא שיפוטי איך אנחנו חווים את זה. הם מבינים שזה לא קל, ומשם הדיון מתחיל. בנוסף, הרבה מהם, לפחות באוזורה, היו מודעים למה שקרה בנובה. בקהילת הטראנס זה היה פסטיבל מכונן. לתחושתי ובלי באמת להכיר לעומק, הרבה אנשים לא מחפשים להאשים אותך כישראלי. ועם זאת ברור לי שיש לא מעט אנשים שחווים את הצד העוין יותר, הסגור והנוקשה".
בנוסף, הוא גם עובד כבר זמן רב כמרצה להנדסאי אלקטרוניקה במכללת כנרת. "אני מאוד אוהב לעבוד עם אנשים ולתקשר איתם, ללמד וללוות תהליכים, וזה מסתדר לי מעולה כי כדי.ג'יי אין לי הרבה ימי עבודה בשנה וזה מאפשר לי גמישות. עכשיו גם התחלתי ללמוד NLP. מבחינת האהבה והעבודה המוזיקה תופסת יותר נפח בחיים שלי, כולל פרנסה מאוד יפה וזה גם ילך ויגדל".
אשתו היא בת קיבוץ שניר. היא ובנם, טבע, מגיעים לפעמים לראות את אבא נותן בראש בעבודה, "אבל לא להכול. אשתי פחות בסצנה".
אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו פצצות לגבות.
"אני מאוד הארד קור. אני איש של רחבות וצריך את הריקוד והמוזיקה, ואצלה זה פחות ככה. טבע עדיין קטן, אז הם מגיעים לאירועים היותר נוחים, בייחוד אלו שמתקיימים ליד מקור מים. דיברנו על זה שלאוזורה הבא כבר ניסע ביחד. חשוב לי להראות לטבע שאני עושה מה שאני אוהב, ושהוא יוכל לעשות מה שירצה בחיים, רק צריך לבחור. אני לא יודע כמה הוא יכול להבין מכל זה, אבל אני רואה את ההשפעה החיובית עליו וזה מדהים".
בחלק מתקופת המלחמה הם היו במחניים ואת אוקטובר-נובמבר 2024 העבירו בדרום פורטוגל, שם גם הופיע. "כרגע סבבה בצפון. מה יהיה בהמשך אני לא יודע. בישראל אני תמיד מרגיש שזה 'עד העונג הבא'", הוא אומר. "מאז הקורונה הבנתי שאנחנו לא יודעים מה צפוי ואין לנו שליטה ואנחנו יכולים לעשות את הכי טוב שלנו בהתאם לדרך שלנו. ברור שיש דברים שאני רוצה לתכנן קדימה, אבל מה שקורה – קורה".
פסטיבל גלילאו, שייפתח שעריו בחצר המנפטה בשישי הקרוב ב-16:00, חוגג השנה בר מצווה. הוא הרוויח את העלייה לתורה ביושר, ולמרות השנתיים הקשות האחרונות המשיך להתקיים ולהרקיד, גם כשהלו"ז נדחה והיירוטים רעמו בשמיים. "האירוע נותן במה לאמני הגליל העליון, בנוסף לכך שזאת נהייתה מסורת גלילית שכולם באים אליה להיפגש וליהנות. השנה אנחנו שמים דגש על משיכת צעירים לאירוע והליין-אפ נבנה בהתאם, בדגש על מסיבה בסוף הערב", מסביר נועם כשרי, האיש המסור שמאחורי האירוע, שבדקות בהן מתקיימת השיחה עדיין עסוק מעל הראש בהיבטים הלוגיסטיים של האירוע, אבל משוכנע שיהיה "מוצלח מאוד". הווייב הכללי הוא רוק והאמנים הראשונים שיעלו מבטאים בדרך כלל כיוון מוזיקלי יותר טרי ואינדי, עם ביטוי ליצירה אישית – מה שיעשו הפעם אורלי, עדן יעקובוביץ', דורה ויפתח אבן. עם החושך, ישתלטו האלקטרוניקה והבאסים, עם עלייתו של Basher Toe, ובהמשך הרכב הטריו המעולה kadmon שמנגן דיפ האוס שמעלה לחאפלה אלקטרונית עם הרבה סלסולים וענטוזים, והוא יסתיים עם טרייבל מייקרס, שניגנו בו אשתקד טראנס שבטי בכלים חיים. "אנחנו רוצים להביא את הסטודנטים וכל מי שמרגיש צעיר ברוחו – שיבוא לחגוג. מזג האוויר יהיה נהדר, יהיו דוכני אוכל ושתייה ומוזיקה טובה. אנחנו מנסים לייצר אירועים שיגרמו לאנשים לחוש שהשגרה חוזרת", כשרי מבטיח.
