המוזות אינן שותקות

"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות"; קלישאה ידועה על פיה בעת מלחמה נאלמת הרוח והמרחב הרוחני שבתרבות ובנפש מאבד רלוונטיות, בעוד עדינותו ודקויותיו נסוגים מפני רעשי העת.

אלא שלא כך הוא. אמנות נוצרת למעשה כל העת ולעיתים בשעת מלחמה, בועטת היא. חשוב מכך – בני האדם זקוקים לה מאד. בני האדם כמהים לאקט שירומם את רוחם, שיעניק מרגוע לנפשם הדואבת בשעה שהמחשבה מעורפלת, שהגוף חש כי דבר מה גדול ונורא מתרחש, ולו אין את הכלים להכיל, להבין, לראות את המציאות נכוחה. בתוך כך אנו עדים לזרם גואה בכל תחומי היצירה הישראלית: אומנים המגיעים להופעות בפני חיילים בשטח, אומנים המקדישים את יצירתם לנופלים, לשבויים ולחטופים, אומנים המעבירים סדנאות יצירה למפונים ולניצולים.

התערוכה המוצגת כעת בגלריה 'סימן שאלה ?' בעמיר היא מחווה של יוצרות ויוצרים, כולם תושבי הגליל העליון, חלקם מפונים שנעקרו מביתם, חלקם עדיין נמצאים פה, וחדוות היצירה זורמת בעורקיהם. בעבודותיהם משתקפים הכאב, האימה, הזעם וכן, גם הכמיהה לנחמה.

'המוזות אינן שותקות', גלריה 'סימן שאלה ?' קיבוץ עמיר, נעילה: 29.6.24

משתתפים:

אהרונה סדן ǁ אוולין המרשלג ǁ אירית שי ǁ אמנון לויה ǁ אסף ישראלי ǁ אפרת שלו ǁ אתי פרדו נוסבאום ǁ גיא קריידן ǁ גל אשכנזי ǁ דגנית בן ארצי ǁ הלל אפרת ǁ זאב ברקן ǁ חנינה נויפלד ǁ יונתן גל ǁ יעל שפיגלר ǁ יעקב הורביץ ǁ ישראלה וייס ובנות בית-הלל המפונות ǁ נעמה ווסט ǁ נפתלי נחמני ǁ מוישלה ברק ǁ עדי זלוטוגורה ǁ עדי להב ǁ עודד בן מנחם ǁ עידית צרפתי ǁ צביה קן ǁ רועי הדר ǁ רן נחמני ǁ שוש גורלבצקי ǁ שחר שרייבר

אוצרים: אתי פרדו נוסבאום, נפתלי נחמני