אזור התעשייה הצפוני של קריית שמונה לא תמיד היה כזה; הוא לא היה כל כך תעשייתי, ואפילו שמעט קשה לתפוס את זה – פעם אפילו לא היתה קריית שמונה. מה שכן היה שם פעם, בין השנים 2400 לפני הספירה ועד שנת 1990 לספירה זה שדה של דולמנים, כלומר שדה שפזורים בו מבני קבורה דמויי שולחן שנבנו מסלעים ענקיים. במקרה של קריית שמונה, סלעי בזלת. שדות דולמנים כאלה מוכרים בכל רחבי הגולן ורמת כורזים, ובחלקם הגדול הם עדיין שם, שורדים בקושי את כל כורי הבזלות שמנסים לזרוק אותם לים לטובת כל מיני נמלים, ואת מגוון הבאגרים, ה-D-ניינים, הטנקים ושאר הכלים הגדולים שהומצאו כדי להרוס לנו את הנוף הפלאי שיש פה בצפון, אבל עדיין אתנו.
אותם דולמנים נבנו לפני כ-4,200 שנים, אי-שם בתקופת הברונזה; כל כך מזמן, שגם בשביל אבותינו הישראלים שהיו פה בתקופת הברזל, במהלך האלף הראשון לפני הספירה, הם כבר היו ארכיאולוגיה עתיקה. בשביל דוד המלך, סתם כדי שתבינו, תרבות בוני הדולמנים בארץ היתה מה שהיום הממלכה העבאסית (מהמאות ה-8 – 10 לספירה) היא בשבילנו – היסטוריה עתיקה שאיש כבר לא מכיר כמעט.
הדולמנים שהיו באזור התעשייה הצפוני של קריית שמונה נחפרו ברובם ונהרסו בהמשך, לטובת הקמתם של מוסכים ומפעלים על גבי משטחי קרקע מפולסים. כעשרים דולמנים היו בשדה הזה, ומתוכם שרדו רק שלושה.
כן, מבאס לגמרי לחובבי העתיקות, ועוד יותר לדולמנים עצמם, אבל וואלה – ענייני פיתוח וקידמה וכולי (יכלו לחשוב לשלב את הממצא הקדום בכיכרות או בגינות ציבוריות, אבל זה לא קרה). הדולמנים באזור התעשייה נבנו בדגם של תא קבורה מלבני מקורה אבן כיסוי גדולה ושטוחה, מוקפים מעגל אבן שתכליתו לא ברורה, אך כזה שבהחלט העניק אופי מיוחד. במיקום שבו היו, גם יכלו להשקיף דרומה על כל עמק החולה וביצותיו הקדומות, כך שאפילו היתה להם איזו השתקפות יפה; ממש כמו שיש לחרמון בבריכת החימצון של מפעלי עוף הגליל בכניסה הדרומית של העיר, רק בצד השני של העיר, ועם אווירה מעט יותר פסטורלית וטבעית.
●
אז אם במקרה באתם לחומוס או לקניות, אפשר להגיע לבקר את הדולמנים ששרדו. הם פחות מרשימים בגודלם מאלה של שמיר, אך בגלל שהם ניצולים אחרונים מהשדה, יהיה נחמד אם תבואו ותביעו בהם תמיכה. מעבר לכך, גם יש להם סיפור ייחודי ממש.
מי היו אותם בנאי דולמנים שבחרו להקים את המונומנטים המפוארים האלה בצפונו של עמק החולה, באזור תעשייה של קריית שמונה, עדיין לא לגמרי ברור; מה שכן מובן לנו כיום, זה שעל גבי הדולמנים האלה, בעיקר על גבי הקירוי השטוח שלהם, היו יושבים בתקופות מאוחרות יותר אנשים משועממים שהעבירו את זמנם במשחקי מנקלה בטבע. מנקלה, למי שלא יודע (ומתעצל לבדוק שנייה בגוגל), זהו משחק גומות בו מעבירים אבנים קטנות (אפשר גם גולות. או שיניים. משהו קטן יחסית, שאפשר להחזיק בכף היד) מגומה לגומה עד שמישהו מנצח. משחק עתיק מאד, עם עדויות לכך ששוחק לאורך כל ההיסטוריה האנושית בארץ ישראל וכזה שאפשר עדיין לקנות בחנויות הצעצועים. במקרה של הדולמנים, בגלל שעוד לא המציאו את חנויות הצעצועים, הם יצרו גומות קטנות על גבי הסלע. חוץ מאותם משחקי גומות שנחקקו על הדולמנים שבקריית שמונה, יש בהם עוד עניין מעניין במיוחד; תופעה שכמותה עוד לא מצאנו באף מקום אחר במרחב המזרח-תיכוני: בדולמן הגדול ביותר בשדה, זה שנראה בבירור כי הושקעה בו יותר עבודה משאר חבריו לשדה, בחרו בוני הדולמנים העתיקים להוסיף על גבי אבן הקירוי שלו כל מיני קווים וחריטות בסגנון אמנותי ייחודי ומינימליסטי. סדרה פשוטה של חריטות עמוקות יצרה לאבן הקירוי שמעל לתא הקבורה מראה דמוי פרצוף אנושי סכמטי.
לא ברור מדוע בחרו אותם בוני דולמנים קדומים לעטר את אותה אבן באופן הזה, אך ברור כי לאותו עם קדום היה יחס מיוחד כלפי אותו דולמן וכלפי הקבורים בו. עד כה לא מוכרים עוד אלמנטים הדומים לפרצוף האבן מקריית שמונה, מה שהופך אותו לאתר בעל ייחודיות ברמה עולמית.
●
אמנויות סלע בגליל ובגולן הן דבר נדיר במיוחד. בדולמנים בכל המזרח התיכון מוכרים עד כה רק שני מקרים מפורסמים של אמנות. האחד בשמיר, והשני בזה של קריית שמונה. אז אם תרצו לבקר את הדולמנים של קריית שמונה, פשוט בדקו באפליקציה של 'עמוד ענן' איך למצוא אותם.
בקרוב יפרחו רקפות בסלעים שלידם, מה שיהפוך את הטיול ליפה במיוחד (זה, והתעלמות מוחלטת מהסביבה המתועשת והמעט מוזנחת סביבכם), ואם אתם בעניין של קריאה מדעית מעמיקה יותר על כל עולם הדולמנים של עמק החולה, חפשו את המאמר 'Dolmens of the Hula Basin' שיצא לאור בשנת 2018 בכתב העת של העמותה הישראלית לפרהיסטוריה. המאמר ניתן גם לקריאה מקוונת, כך שאתם רק צריכים לשלוח יד לטלפון וטיפ-טיפה להשקיע בהקלדה באנגלית.
פורסם לראשונה בגיליון 232 מיום 11 בדצמבר 2019
