דרישת שלום מהבית

בזמן שרוב התושבים בקיבוצו התפנו, החליט אבי בן אפרים (61) ממלכיה להישאר בקיבוץ בו הוא חי למעלה מארבעים שנה. בימי שגרה הוא עובד בחינוך הבלתי פורמלי ומטפל באומנויות לחימה, ובשגרת המלחמה שנכפתה עליו בחצי שנה האחרונה הוא עובד בכלבו, משמש כחצרן של המשק וגם עושה משמרות במד"א כשצריך. בזמנו הפנוי, אם יש כזה, הוא מבשל למעטים שנשארו בקיבוץ, כולל כמובן לחברי כיתת הכוננות, ומצלם. כמה מצלם? המון!

יום אחד, בעודו מצלם בשבילי הקיבוץ הריקים מאדם, צץ לו רעיון. "חשבתי על התושבים המפונים שלנו", הוא מספר, "רציתי שירגישו את השייכות למלכיה כבית". אבי העלה תמונה ממרכז היישוב ב'מקומי' של הקיבוץ וכתב בכותרת 'מלכיה זה ה-בית'. אחרי יום או יומיים העלה תמונה נוספת תחת אותה הכותרת והתגובות לא אחרו לבוא. "פתאום התבהרה לי התובנה שיש אנשים שלא היו במלכיה מתחילת המלחמה ולא ראו את הבית שלהם כבר חצי שנה, כך שהתמונות הן סוג של דרישת שלום מהבית עבורם".

מאותו רגע, החליט אבי לצלם כל יום תמונה אחת של 'מלכיה זה ה-בית' מפינות שונות בקיבוץ ולהעלות ב'מקומי'. הוא גם הזמין את החברים לבקש ממנו לצלם את הבית הפרטי שלהם ולשלוח להם בוואטסאפ את התמונה. מלכיה, יש להזכיר, נמצא סמוך מאוד לגבול וחשוף לפגיעות ישירות, כך שבהחלט לא מדובר על הליכה נינוחה במדרכות הקיבוץ לצורך הצילומים. "אני ממעט להסתובב במקומות היותר נצפים", מסביר אבי, "ומחפש דרכים חלופיות ופחות חשופות לצלם את הקיבוץ".

התמונות התקבלו, כמובן, בשמחה על ידי התושבים המפונים, ששלחו לו תגובות אוהבות ומפרגנות: "תודה רבה על התמונות היפות שאתה שולח", כתבה אחת החברות, ואחרת הוסיפה: "תמונות מקסימות ומרחיבות לב, תמשיך לשלוח!". אחת התושבות קיבלה את הזמנתו של אבי וביקשה שיצלם את הבית שלה עם הגינה בכניסה ואת הבית של אמא שלה, "תמונות מקסימות, איזה כיף שהזמנת", היא כתבה לו. חבר מפונה שביקש לצלם את ביתו התרגש לראות אותו בפעם הראשונה אחרי ימים רבים וכתב לאבי: "תודה, עשית לי את הבוקר".

הפרויקט של אבי 'תפס' גם מעבר לתמונות, כך שבמפגש שערכו אתמול (ראשון) תושבי מלכיה בטבריה לציון 75 שנה לקיבוץ, חולקו מדבקות שעליהן הכיתוב – 'מלכיה זה ה-בית', כשמו של המיזם. "אני חושב שזה בעיקר מסמל את הגעגוע לבית ואת החיבור למקום ולקהילה, אחרי שברגע אחד הכל התפזר", מסכם אבי, ומבטיח להמשיך לצלם.