לפני כשלוש שנים חזר האמן שלו גיל צפונה, אחרי לימודי תקשורת חזותית בירושלים ומגורים של שנה בתל אביב. כישרונו של גיל, יליד קריית שמונה שעבר עם משפחתו כילד למשמר הירדן, צד את עינו של מוטי גולן, בעל הגלריה 'תל-אביב/איילת-השחר'; גיל עבר להתגורר באיילת השחר ובמסגרת שיתוף פעולה עם גולן אצר תערוכה ולימד בגלריה, תוך שהוא עסוק בניסיון ליצור ולהתקיים מכך במקביל. בסוף 2019 עבר עם זוגתו לבית הלל ושיתוף הפעולה עם 'תל אביב/איילת השחר' נפסק. מאז עלה על נתיב חדש, עניין לא מאד מפתיע כשמדובר בצעיר בן 31 ששואף להרחיב את תחומי פעילותו כאמן.
בשנתיים האחרונות עסק לא מעט באיור טקסטים, וכעת רואים אור שני ספרי ילדים שהוא חתום על הצד הוויזואלי והגרפי שלהם. הראשון, 'דוד בן גוריון – ענק המחשבה והמעשה' (שכתבה שרית גני), יוצא בהוצאת הספרים 'אינטלקטי', שאמנם איננה בין המוכרות והגדולות בארץ, אך יוצב על מדפי הרשתות הגדולות סטימצקי וצומת ספרים ואף יימכר בחנויות האיכותיות של מוזיאוני ישראל ותל אביב. עבור גיל, שהתייחס לפרויקט ברצינות רבה, מדובר בחשיפה משמעותית ומשמחת. "זה לא אומר שהפסקתי עם האמנות ובאופן כללי אני תמיד עובד על הספקטרום שבין איור לאמנות". הספר מאויר בעפרונות צבעוניים וביד – טכניקה פופולרית ומקובלת הרבה פחות מאיור במחשב, ולא מסיבות מוצדקות, לטענתו. אתגר מסוים עבורו היווה גם היעדר פילוח גילי ברור של הספר, שלא היה ברור בתחילה כי הוא מיועד גם לבני עשרה.
מאפיין את גיל סגנון איור בוגר; הוא אמנם לא היחיד שמאייר כך, אך הבחירה בולטת על רקע העובדה שמדובר בספר ילדים. דבר נוסף שמחלץ אותו מביצת הבינוניות שספרי ילדים שיוצאים בהוצאות הקטנות נוטים ליפול אליה, משום שהם מאוירים באופן צפוי שפשוט ממחיז את העלילה דף אחרי דף, הוא שגיל "הגדיל ראש". הוא נתן דרור לדמיונו ויצר כפולות עמודים שונות זו מזו, ששומרות על אותה שפה חזותית אבל מצליחות לעניין ולתת טוויסטים לסיפור עצמו. "השקעתי בו מאד", הוא אומר, "כל תהליך האיור לקח שנה וחצי. לא כי איירתי בפועל שנה וחצי, אבל לא עבדנו עם דדליין. לא עבדתי בשיטה קלאסית של 'סטורי בורד' (הכוונה לשרטוט מוקדם של כלל האיורים לפי סדר הספר, המקבל את אישור הסופר לפי היציאה לדרך, ע"ט). ניסיתי להתחבר לתקופה, אבל לא מכיוון ארץ ישראל אלא דווקא מסגנון עיצובי אמריקאי שמשך אותי ונקרא 'סטרים ליין', שהשפיע בעיקר על עיצוב מכוניות ועל ארכיטקטורה", הוא מסביר. בספר, למשל, אייר כך את אבוס הכבשים בשדה בוקר. "מבחינתי זאת החלטה להעשיר את הקורא וזאת בחירה שלי כמאייר, ואני חושב שיכול להיות שבהוצאות אחרות היו 'שמים לי ברקסים'. עשיתי מה שאני רוצה מבחינה מקצועית וזה איפשר תוצאה לא שמרנית. בהרבה איורים אני חוקר את הסגנון ורוח התקופה של עולמות ויזואליים שמעניינים אותי, ומכניס את זה לאיורים. ארכיטקטורה מרתקת אותי. אני מאייר פיזית ומעביר את האיורים לסריקה איכותית מאד ואז אני מטפל בצבעוניות במחשב כדי שההדפסה תהיה כמה שיותר קרובה למקור".
במקביל לאיור עוסק גיל בתחריט, טכניקה בה השתלם בירושלים סמוך לסיום לימודי תקשורת חזותית. כפרויקט גמר של איור למבוגרים בתחריט עבד עם רב המכר 'שתיים דובים' של מאיר שלו, שבולט במספר סצינות אכזריות, אך שזורים בו שלושה סיפורים קצרים על התפר שבין ילדי-בוגר, באופן מצמרר משהו. "זה ספר קשה", מסכים גיל, "והתייחסתי לסיפור 'השור האדיר, העגלה והתות'. זה סיפור מקסים, אבל הוא למבוגרים". עבודה אחרת שלו הוכנה אשתקד לפסטיבל 'אאוטליין – איור ומילים בירושלים'. הוא השתתף בתערוכה 'לילה לילה', במלאת 50 שנה לפטירתה של לאה גולדברג וכמחווה לשירי הערש הידועים שלה. "בחרתי כמובן את 'מה עושות האיילות' ועשיתי הדפס במהדורה של 50 עותקים", הוא אומר. "זאת היתה תערוכת מכירה ועד עכשיו נמכרו כבר 30 עותקים, וזה משמח כי קשה למכור אמנות".
בינואר השנה נענה לקול קורא שהזמין מאיירים לשלוח עבודה עבור 'הפנקס' – כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, שתהווה פרשנות איורית לשירו של נתן זך 'חוני המעגל', שגם הוא נכתב עבור מבוגרים וקורץ לילדים, אך זקוק לתיווך הולם. גיל, שהשכיל להבין את הקשר בין שני העולמות, הוציא תחת ידיו שילוב של רישום וצבעי אקריליק, בצבעוניות רוויה ודיגיטלית. התוצאה – חלומית, מקסימה ויצירתית – שונה משאר עבודות התחריט והרישום שלו, ועם זאת נאמנה לו. "הפרשנות שלי יצאה טיפה ביזארית אבל מעניינת, והם התחברו לזה", הוא מסכם. לאחרונה הוא גם אייר עצמאית את הקלאסיקה 'סוד הגן הנעלם'. את הפרשנות שלו לאגדה הגרמנית העתיקה שהובילה ליצירת הקלאסיקה המוזיקלית 'אגם הברבורים' של צ'ייקובסקי, אפשר לראות בדף הפייסבוק ובחשבון האינסטגרם שלו (shalev_gil). "היום אני רוצה יותר לעבוד עם טקסטים, גם אם זה לא בהכרח איור לילדים. אני אדם קורא. אני קורא לאט אבל חשוב לי לדייק את התוכן שאני קורא וזאת דוגמה טובה לאיך שאני מתייחס לאיור. למשל, חשבתי לאייר את 'כמעיין המתגבר' של איין ראנד, זה פרויקט מגירה שלוקח זמן", הוא אומר.
צריך גם להתפרנס, וגיל מקבל בסטודיו שלו, שבתוך ביתו, עבודות פרטיות. הוא יצר את הלוגו של בית הקפה 'מעיונה' בקיבוץ עמיר, שיודפס גם על מדבקות ומוצרים נלווים ("הוא עוצב ברוח המקום כי בית הקפה הוא על מחסן תבואה ישן והם רצו להתייחס למבנה"), והספר השני שעיצב נקרא 'דוד עומריקי', ונכתב ביחד על ידי חבר ואחיינו. הוא מלמד באופן פרטי וגם עובד כברמן במסעדת ההמבורגרים האהובה 'כביש 90'.
בקרוב יעזוב גיל את בית הלל. "אנחנו עוברים לגבעתיים כי בת הזוג שלי מסיימת לימודי עבודה סוציאלית ומבחינה תעסוקתית לשנינו יהיה קל יותר במרכז", הוא משתף. "אני לא אומר שאי אפשר להתקיים פה מאמנות, אבל זה תהליך ארוך ואטי יותר ואולי בזמנים אחרים ובגיל אחר זה היה מתאים לי. מבחינתי המעבר הוא על הכיפאק ואני צופה דברים טובים. אתגעגע לציפורים בבוקר ולטבע ולפסטורליות של לשתות קפה על המרפסת מול הרי נפתלי. קשה לי להגיד בדיוק מה אני רוצה, אבל אני פועל ממקום פנימי ושונה כל פעם מחדש ועובד בקצב שלי ולא מייצר פרודוקטים – אני רוצה להשקיע במה שאני מחובר אליו בכל מאת האחוזים. זה עניין של השקפה".
פורסם לראשונה בגיליון 246 מיום 21.7.21
