איגרת ראש המועצה לחג הפסח

תושבות, תושבים, חברות וחברים,

אוטוטו נתכנס לחגוג את הפסח, נקרא בהגדה, נשיר את השירים.

הכל יתנהל כרגיל. אבל שום דבר לא ירגיש רגיל.

יותר מידי אנשים, נשים, זקנים וילדים לא יציינו השנה את הסדר, והכיסאות הריקים סביב השולחן – פיזית ומטפורית – הם פצע פתוח בנפש של כולנו.

החירות שמזוהה עם החג הזה הפכה בחצי השנה האחרונה לדבר מאוד לא מובן מאליו, וכשנשיר "עתה, בני חורין" אין לב שלא יחסיר פעימה.

אבל בתוך מכת החושך אנחנו יכולים וצריכים להדליק אורות. אפילו קטנים. לברוא לנו חירויות חדשות.

החירות להיות שם אחד בשביל השני. החירות לבחור בטוב. החירות להאמין שבכוחות משותפים נצליח לקום ולגדול מתוך השבר.

אנחנו חיים באזור היפה בארץ, והטבע שמקיף אותנו מכל עבר נותן לנו חתיכת שיעור בהתחדשות. בואו נלמד ממנו.

השברים רבים, אבל יש פה כל כך הרבה ידע, שכל ואנשים טובים. זה דבק חזק יותר מכל אפוקסי שאני מכיר. אם נשתמש בו, אין לי ספק שהגליל העליון האהוב שלנו יתעלה גם על מה שהיה ב6/10.

כבר עכשיו אנחנו עושים צעדים כדי לקדם חזרה הביתה, ומובילים תוכניות לשיקום ופיתוח של האזור. התהליכים האלה יצברו תאוצה ויתעצמו עם הזמן.

יישארו צלקות, אבל צלקות הן תזכורת חשובה לדברים מהם צריך להישמר, ואורתופד מוצלח אחד אמר לי פעם שרקמה צלקתית היא חזקה במיוחד.

אז כשתשבו לשולחן החג השנה, זכרו את השבר. הקדישו זמן למחשבה על אלה שאינם איתנו, אבל לצד האין הכירו גם ביש. הוקירו אותו וחבקו אותו.

חג שמח ממני ומעובדי המועצה,

גיורא.