אז על מה, בעצם, השביתה הזאת?

'חוק הארנונה' גובש במשרד האוצר על מנת להתמודד עם משבר הדיור בישראל. זאת על ידי חיוב הרשויות המקומיות להפריש חלק מהכנסותיהן מארנונה הנגבית מעסקים לטובת הענקת תמריצים לרשויות אשר ישקיעו בבנייה למגורים.

ארנונה היא מס מוניציפלי המוטל על תושבי יישוב מסוים לשם מימון פעילותה של הרשות המקומית, כשהקריטריונים לגובהה הם סוג השימוש בנכס (מגורים, מסחר, תעשייה וכו'), שטח הנכס, מצבו של התושב ומיקומו של הנכס (שכונת יוקרה, אזור מסחרי, שכונה בעלת אפיון סוציו-אקונומי נמוך וכו'). אלא שדרך חישוב הארנונה הנהוגה היום בישראל מובילה לכך שארנונה למגורים "משתלמת" פחות עבור הרשות המקומית בהשוואה לארנונה הנגבית מעסקים; עניין שמהווה, למעשה, תמריץ עבור הרשויות לעודד בנייה לעסקים ולהפחית בבנייה למגורים.

אבל מדוע הארנונה למגורים "משתלמת" פחות?

בתי עסק צורכים שירותים עירוניים מצומצמים, העיקרי שבהם הוא פינוי אשפה. שטחי מגורים צורכים, בנוסף לפינוי אשפה, גם שירותי חינוך, רווחה, תרבות ותמיכות שונות, וזכאים לעיתים להנחות בארנונה על בסיס מצב כלכלי ומספר נפשות במשפחה. למרות זאת, שיעור הארנונה הממוצע המוטל על עסקים גבוה בהרבה מהשיעור המוטל על מגורים. כך קורה שבערים רבות מסבסדת הארנונה הנגבית מעסקים את השירותים העירוניים שהן מעניקות לתושבים.

מאחר ולמרבית הרשויות המקומיות אין כוונה להעלות את תעריפי הארנונה למגורים, או להפחית את הארנונה הנגבית מעסקים, ומאחר שכמו שכבר הבנו, עניין זה "מדכא" את הגידול הטבעי של בנייה למגורים, קובע חוק הארנונה כי מתוך הגידול השנתי בהכנסות הארנונה שלא ממגורים (ארנונה לעסקים בעיקר), תידרש כל רשות להפריש שיעור קבוע מסוים לקופת קרן הארנונה. גובה ההפרש ייקבע בהתאם לגובה ההכנסות מארנונה לעסקים, כך שרשויות שמכניסות כסף רב יותר, יידרשו להפריש סכומים גדולים יותר. הכספים שיצטברו בקרן יועברו לכלל הרשויות בארץ, בהתאם למספר היתרי הבנייה למגורים שיוציאו: על כל יחידת דיור שיינתן לה היתר, תקבל הרשות תמורה כספית מסוימת. כך תהפוך הקרן, על פי משרד האוצר, את הבנייה למגורים לכדאית יותר, ואת הבנייה לעסקים לכדאית פחות.

אז למה מתנגדים לכך ראשי הרשויות?

שליטה על הכנסות מארנונה מהווה כלי משמעותי בחלוקת המשאבים הלאומיים, ומחאת ראשי הרשויות היא בעצם נגד הכנסת ידה של הממשלה לכיסן, לצד צמצום סמכותן וכוחן תוך הגדלת כוחו של השלטון המרכזי.

ראשי הרשויות, ובראשם פורום 15 המייצג את 15 הערים הגדולות בישראל מתנגדים נחרצות להצעת החוק, בטענה שהכסף שילך למימון ערים אחרות יפגע ביכולתם להעניק שירותים מוניציפליים לתושבים שלהם עצמם כמו: תשתיות, חינוך פורמלי ולא פורמלי, רווחה ותרבות. לטענת הפורום, לא מתפקידן של הרשויות המקומיות להיות מקור תקציבי למשברים לאומיים כמשבר הדיור. הקרן, לטענתם, לא תפתור את בעיית הבנייה למגורים, אלא רק תפגע בתושבים של עיר אחת על חשבון עיר אחרת. גם איגוד לשכות המסחר הזהיר מפני הקמת הקרן וטען כי היא תוביל להעלאת הארנונה על ידי העיריות החזקות כדי לפצות על אובדן כסף. השלב הבא יהיה העלאת מחירים של בעלי העסקים בעיר, ובהמשך – העלאת מחירים בכל המשק.

"בניגוד לסברה הרווחת, המשבר סביב קרן הארנונה קשור בבסיסו לסוגיית סמכות מול אחריות ולא לסוגיית פריפריה מול מרכז", אומר ראש המועצה, גיורא זלץ; "הבעיה המרכזית היא שהשלטון המרכזי אוחז בסמכויות (כלומר בתקציבים), אבל מרבית האחריות על חיי היומיום של אזרחי מדינת ישראל נמצא בידי השלטון המקומי. מציאות זו מזמינה בזבוז כספי ציבור וחלוקה פוליטית של תקציבים. אני לא מתנגד לעיקרון העומד בבסיס החוק, אפשר וצריך לחלק אחרת את הארנונה. אולם יש לייעד את הכסף לאור קריטריונים ברורים ושקופים לחינוך, רווחה ותרבות. את התמריצים לבנייה יש לתת דרך הוזלה במחירי הקרקע, הואיל ובמצב הקיים מדובר בכספים שהולכים לרשות מקרקעי ישראל מבלי שלמישהו יש מושג כיצד משתמשים בהם. אנחנו בגליל העליון מעודדים אנשים לבוא לגור אצלנו (לשמחתי אוכלוסיית המועצה שלנו כמעט והוכפלה בעשור האחרון), אנו מעודדים הקמת עסקים חדשים ואף מצליחים להביא אלינו חברות רבות, אשר מנגישות תעסוקה איכותית גם לתושבי קריית שמונה, המושבים והמושבות. בשורה התחתונה, המשמעות של חוק הארנונה במתכונתו הנוכחית היא ירידה של מיליוני ש"ח מתקציב מועצה אזורית הגליל העליון והעברתם לממשלה להמשך חלוקה פוליטית, מגזרית, עם שקיפות חלקית ופיקוח מוגבל".