ספורטאית, ח"כית, מנכ"לית. דווקא כן בסדר הזה

"עכשיו כשאני חושבת על זה, אתה יודע מי היה הלקוח הראשון שלי בעסק שפתחתי כעצמאית?" שואלת ענבר בזק בסיום הריאיון, וממשיכה מיד – "מועצה אזורית הגליל העליון. בדיוק חיפשו במועצה חברת מיתוג. הובלתי את התהליך האסטרטגי שלו, כולל הלוגו הידוע שנבחר עם העגורים, הסיסמה 'אופי של מקום' ואלמנטים נוספים". האנקדוטה הקטנה והמקרית לכאורה, מדגימה יפה את מסלול חייה הפתלתל ואת המעגל שסגרה לאחרונה, עת מונתה לתפקיד מנכ"לית החברה הכלכלית של המועצה.

בזק (48) נולדה בקיבוץ דן למשפחת פריד, הצעירה מבין ארבע אחיות. היא שייכת לדור הולך ונעלם של ילדים שחוו את הלינה המשותפת מגיל כמה שבועות ועד הצבא. למעשה, כיתת 'אלון' אליה השתייכה הייתה האחרונה בקיבוץ שהשלימה לינה משותפת רצופה עד סוף י"ב. "הכיתה שמתחתינו כבר חזרה הביתה בכיתה ז', וזה נראה לי ממש מבאס", היא אומרת; "בשבילי זה היה כיף אדיר, עם כל הקשיים והאתגרים".

התחביב העיקרי של בזק הצעירה היה אתלטיקה קלה, והיא התאמנה בנבחרת הפועל גליל עליון לאורך כל שנות התיכון. "לדעתי אני עדיין מחזיקה בכמה שיאי גליל, צריך לבדוק את זה", היא מחייכת. בתחרויות התמחתה בריצות 800 מ' ו-1,500 מ', והישגי השיא שלה בהחלט ראויים לציון: מדליית זהב באליפות הארץ, מדליית זהב במכבייה לנוער ומדליית ארד באליפות העולם לנוער. כילדה שגדלה בקיבוץ של פעם, גם הטבע והחוץ משכו אותה. "ביום העבודה השבועי, בזמן שרוב הבנות היו עובדות בגני הילדים או במחסן הבגדים, אני הלכתי לעבוד בפרדס. עבדתי שם במשך ארבע שנים ואהבתי כל רגע. עד היום אני חושבת שהעבודה הכי טובה שהייתה לי היא קטיף קלמנטינות אחרי הגשם, כשעומדים על הסולם ומריחים את הפרדס מלמעלה. עבדתי גם בנוי וגם במכוורת, פשוט כי רציתי לנסות הכול".

טלטלת רצח רבין

אחרי התיכון יצאה בזק לשנת שירות כמדריכה ב'השומר הצעיר' בקן רמת אביב בתל אביב. בצבא שירתה, כמה הולם, כמדריכת כושר קרבי בסיירת נח"ל, ואחר כך חזרה ל'השומר הצעיר' לנהל את קן 'עינות ירדן'. "זאת הייתה שנה מאוד מאתגרת, כי בשנה ההיא רבין נרצח. למעשה, היינו באותה עצרת מפורסמת בכיכר מלכי ישראל, ממש עשרים מטר ליד מקום הירי. את כל הטלטלה של הרצח ושל הבחירות חוויתי כרכזת קן". זמן קצר לאחר מכן החלה בלימודי התואר הראשון בתקשורת ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.

את בן זוגה זיו הכירה בפאב בקיבוצו, איילת השחר, בזמן השירות הצבאי. לאחר שהות משותפת בחו"ל וארבע שנות מגורים בתל אביב, במהלכן השלימה בזק תואר שני במנהל עסקים, נישאו בני הזוג, התפטרו מעבודותיהם ויצאו לטיול ממושך במזרח. "קראנו לטיול הזה 'הטיול האחרון לפני שנולדים הילדים ונגמרים החיים'. מאז נולדו לשניים כבר שלושה כאלה, ואחרי לא מעט מעט תזוזות ושינויים, גאוגרפיים ותעסוקתיים, נחתה המשפחה ביישוב יובלים בגוש משגב.

תחום השיווק קסם לבזק והיא התקדמה בו יפה, אך למרבה הצער הוא דרש ממנה להרחיק אל מרכז הארץ מספר פעמים בשבוע. "ברגע שהתחילו להיוולד הילדים זה נהיה קשה מדי. הקושי הזה, בנוסף לרצון שלי להיות גמישה יותר, גרם לי לפתוח עסק עצמאי קטן של  ייעוץ בתחום השיווק והמיתוג. יצא במקרה שהלקוח הראשון שלי כעצמאית הייתה המועצה האזורית הגליל העליון, שחיפשה יועץ מיתוג לתהליך האסטרטגי שהיא עברה. זה היה ב-2008". עם השנים גדל העסק והתפתח, בזק התמקצעה והחלה לעסוק גם בייעוץ בתחום הפיתוח העסקי לארגונים וחברות, ובין השאר עבדה בגליל העליון עם 'לורדן' (כפר סאלד), 'להבות' (להבות הבשן) ואחרים. "ליוויתי גם את קיבוץ מחניים בתקופה שרצה לפתח את אזור התעשייה שלו. אני מאמינה שההיכרות שלי עם החיים הקיבוציים סייעה לי לעבוד בצורה מוצלחת מול מפעלים בקיבוצים".

בסך הכול ליוותה בזק למעלה משלוש מאות עסקים קטנים וכשלושים חברות ומפעלים, בעיקר בתעשייה הקיבוצית. "התובנה שרכשתי לאורך התקופה הזאת, היא שהמדינה לא פועלת נכון בנושא התעסוקה בפריפריה. מה שהם עושים זה לתת הטבות מס מאוד גדולות לחברות ענק כמו 'טבע', למשל. שמים את כל הביצים בסל אחד, אבל אם החברה מחליטה לסגור, אז ביום אחד כל ההשקעה יורדת לטמיון. אני חשבתי שאם את הסכום העצום שרצו להוציא על חברה אחת היו מוציאים על כמה עשרות או כמה מאות עסקים קטנים, הסיכון היה נמוך בהרבה והתועלת הייתה גדולה בהרבה. החבר'ה האלה מכירים את האזור, הם רוצים להישאר באזור ויידעו להיעזר בכוחות מקומיים על מנת לפרוח ולשגשג".

קפיצת ראש לבריכה של הגדולים

לפוליטיקה נכנסה במקרה. בתחילת 2015 ראתה כתבה בטלוויזיה על מצבם העגום של העצמאים בישראל, במיוחד על רקע פציעה שלא מאפשרת עבודה. "בדיוק באותו זמן גם אני נפצעתי בכתף, הייתי מושבתת לגמרי וכל מה שדיברו עליו בכתבה נגע בי בנקודה מאוד כואבת, בטח כשאני עצמאית וגם שתי האחיות שלי עצמאיות. הכתבה הזאת טלטלה אותי, והחלטתי לפתוח דף פייסבוק שנקרא 'עצמאים עושים שינוי'. זה היה יום שישי, ובתוך 48 שעות, כבר ביום ראשון, הצטרפו למעלה מעשרים אלף איש לדף. הרגשתי שנגעתי בנקודה שנוגעת להרבה מאוד אנשים".

בעקבות הפעילות הערה בדף קרו שני דברים – ראשית, התקשורת התחילה לגלות עניין בבזק; למעשה, היא הפכה לפנים של מחאת העצמאים. שנית, גם ליהיא לפיד יצרה איתה קשר, חיברה אותה לח"כית של 'יש עתיד' והציעה לה לקדם ביחד את חוק דמי הלידה לעצמאיות. "התחלתי להגיע לעתים קרובות לכנסת, נפגשתי עם חברי כנסת ממפלגות שונות והשתדלתי לייצג את האג'נדה של העצמאים. בשורה התחתונה הצלחתי לייצר תהודה מאוד משמעותית לאג'נדה שלנו ונתפסתי כמי שיכולה לייצג את התחום הזה ברמה הארצית". כשנה וחצי לאחר הפגישה הראשונה עם ליהיא לפיד, הוצע לבזק להיפגש עם יאיר לפיד. "נפגשנו לפגישת היכרות בארבע עיניים ובסיומה הוא אמר לי שהוא מחפש נשים חזקות בעלות כישורים והישגים לרשימת 'יש עתיד' לכנסת. הוא אמר שקיבל עליי המלצות מאוד חמות ושאל אם אני מעוניינת הצטרף לרשימה. השבתי בחיוב, ומאז בעצם, אני בפוליטיקה".

בזק החליטה לקחת קורס של עמותת כ"ן (כוח נשי, א"ג), הפועלת לקידום מנהיגות נשים למוקדי קבלת ההחלטות. במקביל סייעה לראש המועצה במשגב בשעתו (רון שני) בנושאים שדרשו עבודה מול הכנסת, "כך שהייתי כבר בתוך העבודה בזירה המקומית". בשנת 2018, משהכריז שני כי אין בכוונתו להתמודד, החליטה בזק לנסות ולרוץ לראשות המועצה בעצמה. חרף תמיכתו, היא לא זכתה בתפקיד וחזרה אל העסק הפרטי שלה, אך כעבור קצת יותר משנה, בתחילת 2020, הגיעה הקורונה שאילצה אותה לסגור את העסק, אחרי 12 שנות פעילות. בזמן הזה, כשעוד פעלה על תקן פעילה חברתית, הצליחה, בעזרת חברי הכנסת של 'יש עתיד', לקדם ולהעביר שורת חוקים הקשורים לעצמאיים, כדמי לידה לעצמאיות; מענק עבודה לעצמאיים; חוק מוסר תשלומים (מה שמכונה בשפת העם "שוטף פלוס"). "אחרי שסגרתי את העסק התחלתי לעבוד במפעל 'פלרם' של קיבוץ רמת יוחנן, אבל תוך זמן קצר המדינה נכנסה לסחרור של בחירות ובסבב הרביעי, במרץ 2021, שובצתי במקום ה-20 ברשימת 'יש עתיד' לכנסת. המפלגה אמנם הסתפקה ב-17 מנדטים, אבל בזכות החוק הנורבגי נכנסתי לכנסת".

פעילות פרלמנטרית למען הגליל

בכנסת לקחה בזק על עצמה את נושא קידום התעסוקה בפריפריה בכלל ובגליל בפרט. "הייתי חברה בוועדת הכלכלה, שם השקעתי לילות כימים ברפורמה בחקלאות. בעיניי היא הייתה מאוד בעייתית ועבדתי ללא לאות על מנת לתקן אותה ולהתאים אותה לצרכי החקלאים. נלחמתי להגן על ענפים כמו הדבש, הלולים והדגים, משום שהרפורמה המקורית בתחומים הללו הייתה אמורה לחסל אותם כמעט בוודאות. מעבר לכך הייתי חברה גם בוועדת חוקה, שאחראית על זכויות האזרח במדינה; בוועדה המיוחדת לחברה הערבית; בוועדה לטיפול בסמים, אלכוהול ואתגרי הצעירים ובוועדה לפניות הציבור". לצד כל אלו הקימה בזק את השדולה לפיתוח הגליל וכיהנה כיושבת הראש שלה; הקימה את השדולה ללקויות למידה והפרעות קשב וריכוז והייתה חברה בשדולה החקלאית ובשדולת העצמאיים. "במסגרת פעילותי הפרלמנטרית נלחמתי גם למען הקמת אוניברסיטה בתל-חי, להשגת תקציבים לבתי חולים בצפון, כולל הקמת חדר הלחץ בצפת, וקידמתי חוק לפיו רשויות בפריפריה יוכלו לתת עדיפות מובנית לעסקים באותה רשות במכרזים שהיא מפרסמת. מעבר לכך היה לי חשוב לקדם אג'נדה פמיניסטית, כמו להגן על נשים עגונות ונשים שמופלות לרעה על ידי הממסד הרבני. בתחום הבריאות הייתה לי עבודה משותפת מצוינת עם שר הבריאות, ניצן הורוביץ, ובתחום החינוך נהניתי לשתף פעולה עם יפעת שאשא-ביטון. היה לנו כיף להעלות זיכרונות מ'עינות ירדן', שלי כתלמידה ושלה כמורה".

מפסיקים להיות שק חבטות

לבזק היה חשוב לייצג את המגזר הכפרי, את צרכי החקלאות, את האתגרים הניצבים בפני הקיבוצים והמושבים. "לאורך שנים הפכו אותנו לשק חבטות והשתרשה ראייה מאוד עקומה ומעוותת לגבי תפקידנו ומקומנו בחברה הישראלית. היה לי חשוב להזכיר לכולם שהקיבוצים והמושבים התיישבו לאורך גבולות המדינה, במקומות הכי קשים ומסוכנים, בלי תעסוקה ובלי פינוקים. את ההישגים שלנו הרווחנו ביושר ואף אחד לא עושה לנו טובה. זה נכון, כמובן, גם לגבי החקלאות, שהיא בעיניי ערך מאוד חשוב, דבר שהודגם היטב בזמן הקורונה, כשמוצרים רבים לא יכלו להגיע אלינו". הרקע הקיבוצי שלה סייע לייצג את האג'נדות הללו בכנסת. "כשבמסגרת דיונים בוועדות הח"כים דיברו על מחיר הדג, אני ביקשתי מהם להסתכל על הדייג. בעיניי רוחי ראיתי את אבי ז"ל, שהיה קם בארבע או חמש בבוקר ונכנס למי הדן הקפואים כדי לעבוד במדגה, כפי שעשה במשך עשרות שנים. אז חשבתי עליו ועל אנשים כמותו, או על דבוראים או לולנים, שעלולים לאבד את פרנסתם. מאוד עצוב ומצער שנזכרים באנשים האלה רק בשעת חירום, כמו הקורונה. הרגשתי שהרקע האישי שלי והעבודה של אבא שלי במדגה והעבודה שלי בפרדס ובמכוורת נתנו לי כלים שהפכו את הייצוג של האג'נדה החקלאית למשהו אותנטי ואמיתי".

עם הפנים קדימה

עתה, משסיימה את כהונתה בכנסת, היא מוכנה לאתגר הבא כמנכ"לית החברה הכלכלית. לחברה היא מגיעה בעיתוי רגיש, זמן קצר אחרי עזיבתו של מאיר ("כושי") לוי בשל כשלים שהתגלו בפרויקט חניון גשר להבות. "התחלתי את העבודה רק עכשיו, בתחילת ינואר, ואני לא רוצה להתיימר להתוות חזון פורץ דרך או לנסח כללי משחק חדשים. עם זאת, ברור שמעבר להיותה הזרוע הביצועית של המועצה, החברה הכלכלית צריכה לייצר הכנסות נוספות למועצה. בזמן הקרוב אני מתכוונת להיפגש עם מנכ"לים של חברות כלכליות ועם גורמים בתוך המועצה ומחוץ לה אשר עוסקים בפיתוח כלכלי, ובאופן כללי להקדיש זמן להרבה לימוד והעמקה על מנת שנוכל לצאת לדרך חדשה ומוצלחת. ה'אני מאמין' שלי הוא בראש ובראשונה שיתוף פעולה אזורי. אי אפשר לעשות פה מהלכים משמעותיים אם ראשי הרשויות לא ישתפו פעולה. לכן, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא קידום פרויקטים משותפים. חשוב גם להשקיע בכוחות מקומיים, במקום ללכת ולחפש חברות גדולות מבחוץ. מעבר לכך, ישנם כמה תחומים שמאוד מעניינים אותי – תיירות, פוד-טק ואנרגיות מתחדשות. הם אמנם כבר קיימים באזור בצורה כזאת או אחרת, אבל הפוטנציאל הטמון בהם עצום, ואני לא חושבת שהתחילו לגרד את פני השטח. אני חושבת שהרקע שלי, הקשרים שיצרתי בכנסת ובמשרדי הממשלה וההבנה שלי לגבי האופן בו תהליכים עובדים, מאוד יקלו עליי ויאפשרו לי לקדם פרויקטים משמעותיים לטובת תושבי הגליל העליון בכלל ותושבי המועצה בפרט".