תעלומת הטבעת הכתומה

בקיץ האחרון הושלם השלב השלישי בפרויקט שחזורי חורבת עומרית במכללה האקדמית תל-חי. פרויקט השחזור, המִתְפָּרֵשׂ על פני הקמפוס המזרחי, מורכב משלושה מרחבים: שחזור עמוד בן אלפיים שנה בספריית המכללה, העמדת שתי כותרות בסמוך לכניסה לתיאטרון, וממש לאחרונה שחזור שרידי המקדש הקדום מחורבת עומרית. את הפרויקט אצר דודי מבורך, אוצר בכיר במוזיאון ישראל של התקופה ההלניסטית והרומית. השלב הראשון בפרויקט נחנך כבר בשנת 2016 ומאז, המתנו למועד הנכון להשלמתו.

הרציונל שמאחורי פרויקט השחזור היה קשור במערכת קשרים שנטוותה החל משנת 2005 בין המכללה האקדמית תל-חי לבין משלחת החפירות באתר; מערכת שכללה מפגשים בין הסטודנטים האמריקאים שנטלו חלק בחפירה לבין סטודנטים מהמכללה האקדמית, קיום של שלושה כנסים בינלאומיים אליהם הגיעו חוקרים חשובים מרחבי העולם, שעסקו בתולדות הגליל בתקופה הרומית, וקשרי מחקר. כשעמדה חפירת האתר לקראת סיום (בשנת 2018 תמו עשרים שנות חפירה ומחקר באתר, אירוע שצוין בכנס חגיגי מיוחד שנערך בדנוור), היה אך טבעי שאנו, אנשי המכללה – פרופ' גונן שרון, מוטי כהן ואנוכי – ובתמיכה של מוסדות המכללה, נציע לאנשי עומרית את רחבי הקמפוס המזרחי של המכללה כאתר לשחזור סיפורם של מקדשי עומרית.

התצוגה החדשה בקמפוס מזרח בתל-חי, הכוללת שחזורים של קטע מחזית המקדש וקטע מהקיר התוחם אותו. צילום: המכללה האקדמית תל-חי

חורבת עומרית נמצאת בשוליים הצפון-מזרחיים של עמק החולה, על מרומי גבעה המשקיפה אל העמק, למרגלות תל-עזאזיאת ובקרבת צומת חשוב, בו נפגשו הדרך שעלתה מבית שאן צפונה לכיוון דמשק עם הדרך שבאה מאזור החוף הפיניקי. האתר נזכר לראשונה על ידי הכומר אנדרו תומסון, שביקר במקום במחצית השנייה של המאה ה־19.

בסוף שנות ה־70 של המאה ה־20 ערכו גדעון פרסטר ואהוד נצר חפירת בדיקה קצרה באתר. ב־1999 החלה החפירה העיקרית של חורבת עומרית על ידי משלחת שבראשה עמד פרופסור אנדרו אוברמן מקולג' מקאליסטר בסנט פול שבמינסוטה. במהלך השנים חברו אליו פרופסור דן שוולטר מקולג' קרתגו בקנושה וויסקונסין, ופרופסור מייקל נלסון מקווינס קולג' בניו-יורק. חפירת האתר התמקדה במתחם שבמרכזו סדרת מקדשים ומזבחות מהתקופה הרומית, ובשנים האחרונות של החפירה התמקדו החופרים בחשיפת ולימוד המתחם היישובי שהתפתח סביב מתחם המקדשים. היישוב באתר התקיים גם לאחר רעידת האדמה שהתחוללה בשנת 363 לס', שהחריבה את המקדש המאוחר באתר. לאחר התקופה הביזנטית המקום נינטש. במאות ה־ 15-12 לסה"נ הוקם בשטחו כפר דל, שהוסיף להתקיים כנראה עד התקופה העותומנית. בחפירות היישוב נחשפו שרידי בית קברות שנמצא ליד הכפר הדל ושירת את תושביו.

במעבדות ובמשרדים נמשכת עבודת החוקרים העוסקים בניתוח ממצאי החפירות. עד עתה ראו אור שני כרכים עבי כרס שעסקו בקומפלקס המקדשים, ובשלב זה עובדים חברי המשלחת על הדו"ח הסופי של חפירת היישוב שהתפתח מסביב למתחם המקודש, במטרה ללמוד מה שניתן על היישוב ותושביו.

זכיתי להימנות על חוקרי האתר כאשר בידי הופקד המחקר על פריטים זעירים שנמצאו בחפירות, חפצים קטנים ואילמים המשקפים במשהו את תרבותם של האנשים שהיו בעליהם. רובם פריטים העשויים מחומרים זולים, יומיומיים, ובתוך ערב רב נמצאים גם כמה פריטים מיוחדים, כמו הטבעת כלילת האבן. וזהו סיפורה:

הטבעת המגולפת כולה מאבן קרנליאן בעלת צבע כתום נתגלתה בעונת החפירות של קיץ 2012 בקבר בבית הקברות המוסלמי הדל. מרבית התכשיטים שנמצאו באתר מייצגים את המגוון הרגיל שאופייני ליישוב המוסלמי הדל – צמידי ברזל וזכוכית, חרוזים פשוטים ומעט שברי עגילי מתכת. בתוך רפרטואר התכשיטים הזה צפה ועולה חידת הימצאותה של טבעת האבן יקרת הערך.

מחקר תכשיטים מן העולם העתיק נתקל לעיתים במכשולים, כגון העובדה שתכשיטי מתכת יקרה הותכו לשימוש חוזר ולכן אנו מודעים לכך שמידע רב שהיה, איננו קיים יותר. מכשול נוסף הוא השמרנות הגדולה של טיפוסי תכשיטים, דבר המקשה על תיארוכם על ידי החוקר. זה נקבע לעיתים לא על פי סגנון, צורת או חומרי התכשיט, אלא על ידי הרובד הארכיאולוגי בו נמצא הפריט.

הטבעת כלילת האבן שנמצאה בחורבת עומרית שייכת, על פי מאפייניה, לקבוצת טבעות שהתפתחה באזור קמבאי בחבל גוג'ראט שבצפון-מערב הודו. בין המאות ה־14 וה־18 היו הודו ומרכז אסיה המקור העיקרי של אבני הקרנליאן, ששימשו בתכשיטנות המוסלמית. ראשיתה של תעשיית חרוזי הקרנליאן בקמבאי כבר באלף ה־3 לפסה"נ, ומלאכת ייצור חרוזי־אבן בטכניקות מסורתיות קיימת בה עד היום. במשך דורות רבים ייצאה קמבאי חרוזי־אבן לשווקים במזרח ובמרכז אסיה, לחצי האי ערב, לאפריקה ולאגן הים התיכון. לצד תעשיית חרוזי הקרנליאן התפתחה גם תעשייה של גילוף טבעות. סחורות מחופיה המערביים של הודו הובלו בים דרך המפרץ הפרסי למסופוטמיה, משם בדרכי היבשה לחופי הים התיכון, מהם הושטו בספינות לנמלים שונים ברחבי הים התיכון. מסלול סחר נוסף היה השטת הסחורות מהודו אל החופים המזרחיים של חצי האי ערב והפצתן ברחבי החג'אז ונתיב ימי אחר הקיף את חצי האי ערב והסתיים בערי החוף המזרחיות של אפריקה או בים סוף.

העיר ג'ולפור שבפתח המפרץ הפרסי שימשה כמרכז הסחר הימי בין הודו ובין חופי המפרץ הפרסי, החג'אז, מצרים, סוריה, ארץ ישראל והחופים המזרחיים של אפריקה, ונהנתה מתקופות ארוכות של פריחה בין המאות ה־14 וה־18 לסה"נ. תפקידה של העיר בסחר מהמזרח מקנה חשיבות מיוחדת לממצא שתי טבעות קרנליאן באתריה של ג'ולפור העתיקה, שתוארכו על ידי החופר למאות ה־16 וה־17 על סמך הקונטקסט הארכיאולוגי בו נמצאו. כיבושי האסלאם לאורך חופי הים התיכון במאות ה־7 וה־8 לסה"נ ומסעי הצלב לא הביאו לחיסולו של המסחר בין המזרח ובין המערב. להיפך, רשתות המסחר נפרשו בדורות הבאים בין האוקיינוס ההודי ובין האוקיינוס האטלנטי, ובין סין למערב אירופה ולחופיו האפריקאים של האוקיינוס האטלנטי.

במהלך המחקר על הטבעת הלכה ונפרשה לנגד עיניי מפת האתרים בהם נמצאו טבעות דומות באתרים שתוארכו למאות 14-19 לסה"נ, והמפה תואמת היטב את רשת נתיבי המסחר בין הודו לבין ארצות הים התיכון.

בטבעת מעומרית ניכרים מאפיינים סגנוניים של טבעות מארצות האסלאם שהלכו והתפתחו במהלך השנים. על סמך הצורה המיוחדת של חישוק הטבעת, נראה שגלפי האבן ההודיים חיקו בעבודתם את צורתן של טבעות מתכת, ולכל הפחות העתיקו מהן אלמנטים אחדים אותם הטמיעו בטבעות האבן שגילפו. טבעות מטיפוס זה יוצרו מאבנים שונות, והנפוצות ביותר היו אלה שגולפו מאבן קרנליאן אדומה־כתומה.

אמנם טבעות כלילות אבן מוכרות מתקופות קדומות יותר, ונמצאות בשכיחות גבוהה בתקופה הרומית. רפרטואר הטבעות, שמקורן בפרס הסאסאנית, כולל ייצוג מרשים למדי של טבעות כאלה, ומאז ועד היום הן מהוות מרכיב חשוב באינוונטר הטבעות המזרחי. אך טבעות השייכות לקבוצה של הטבעת שנתגלתה בעומרית ידועות רק מן המאה ה-14 לס'. ייצור טבעות כלילות אבן אלה נמשך לאורך מאות שנים ובמרוצת הזמן התפתחו תת־טיפוסים, שנבדלו זה מזה בצורת החותם. בדרך זאת התפתח גלגול מאוחר של טיפוס הטבעת לתכשיט הטלאח'ים של נוודי הסהרה, שהפיצו אותו מערבה עד מרוקו ודרומה לאזורי מאלי וניגריה.

כמו כל הטבעות מטיפוס זה, מידותיה של הטבעת מחורבת עומרית מלמדות שהייתה רכושה של אישה. שרידי שני הנקברים בקבר בו נמצאה הטבעת לא הועברו למחקר, אך עד עתה כל התכשיטים שנמצאו בחפירת בית הקברות באתר, נמצאו בקברים שזוהו כקברי נשים או כקברי ילדים.

ארץ ישראל לא הייתה חוליה משמעותית בנתיבי המסחר הבינלאומיים. עם זאת, היא נהנתה והושפעה מן המסחר הער שהתנהל סביבה. מציאת טבעות כלילות אבן, שמקורן בהודו, לצידן של דרכים בינלאומיות באתרים אחדים בארץ, אינה מפתיעה ומלמדת על השתלבותה של ארץ ישראל ברשתות המסחר בשלהי ימי הביניים. אך מציאת טבעת כזאת – פריט ייבוא אופייני לאמנות גילוף האבן במרכז אסיה ובהודו – בבית הקברות של היישוב הדל בחורבת עומרית נותרה בגדר חידה. האם בכפר הדל בעומרית של סוף ימי הביניים היו תושבים בעלי יכולת לרכוש מוצר כזה?  ומי הייתה אותה אישה שהתהדרה בטבעת האבן היקרה?