חיים בקהילה קטנה טומנים בחובם את יתרונות הסולידריות, ועם זאת, ולמרות החום, הנחמה והתמיכה שחברה אינטימית יודעת לתת, הם ללא ספק מאתגרים מבחינה בין-אישית ולפעמים גם משפיעים על מהלכיו של הפרט באופן רצוי פחות מבחינתו. כל חבר או בן קיבוץ יודע שיש תקופות שבהן קל ונעים יותר להלך בשבילי הקיבוץ ולפזר סמול טוקס על ימין ועל שמאל, ויש תקופות – לפעמים גם שנים – של השתבללות וירידה מתחת לרדאר. וגם אם הנושא ענייני לחלוטין מטבעו, הרי שמאוד קשה, לפעמים עד בלתי אפשרי, שלא לקחת את זה באופן אישי.
לדינמיקות של פתרון סכסוכים ובעיות בקיבוץ – כשאלו לא נוטרלו בדרכי נועם – אופי משלהן. בין אם זאת טכניקת העבר הידועה לשמצה של "כיבוס הכביסה המלוכלכת בפנים", תיווך באמצעות מנהל/ת הקהילה (לשעבר "המזכיר/ה") וכן הלאה; כולם מכירים את כולם, כולם נפגשים בבריכה, בגן השעשועים או בצעידת הבוקר מסביב לגדר המערכת, ככה שכיף גדול זה לא. אלא שהשינוי באקו-סיסטם הקיבוצי הכללי יוצר גם שינוי בתחום הזה, והוא עשוי דווקא להיות לטובה במקרה המדובר.
ההאצה הדמוגרפית שחווים הקיבוצים והאוכלוסייה ההטרוגנית שחיה בהם כעת, הובילה לעליית צרכים ודרכי התנהלות אחרות, "וכל הסגנון של התקשורת הקהילתית והבין-אישית השתנה", מסבירה דורית אלמליח, מגשרת ותיקה העומדת בראש מרכז הגישור של המועצה. "השפה של בתי משפט היא לא שפה שמתאימה לנו כקהילה קיבוצית. יודעים איך נכנסים לשם ולא יודעים איך יוצאים. לכן הוקם מרכז גישור שמדבר בשפה אחרת, שתעזור להקל בפתרון קונפליקטים בצורה שתשמור על איכות חיי הקהילה".
בני אדם הם, כידוע, יצורים מורכבים, בטח ובטח כשהם חיים יחד על שטח קטן, נהנים (או לא) מהיכרות עמוקה, רבת שנים ומסועפת וחולקים ממשקים רבים ביומיום. לקלאשים שעלולים להיקלע אליהם אחרי שנכנסים לשער הצהוב יש כמה פנים ושמות. "יש קיבוצים שתקועים בסכסוכים של חבר קיבוץ מול ההנהלה; זה עלול להצטבר לחובות והאשמות ועלול להגיע לבתי משפט ולהוצאת עשרות אלפים שקלים, כששיחה יצירתית ולא ארוכה עשויה להוביל לכך ששני הצדדים יבינו שהם רוצים את אותו הדבר והטריגר לסכסוך יצטמצם", אלמליח אומרת. לפעמים אלו קבוצות, למשל כאלו הקמות למען או נגד הקמת בית כנסת בקיבוץ, הפעלת מקומות בילוי רועשים שעלולים להטריד את שלוות חסר המזל שגר לידם, חרמות בין ילדים שמערבים את ההורים הטעונים, וכן הלאה. "נושא הקמינים, למשל, הוא קלאסי. מצד אחד של המתרס יש אנשים ששנים חלמו על התמונה הרומנטית של אח בוער בבית, ובעבר אכן היו מרחבים שאיפשרו זאת, ופתאום באים אנשים אחרים שנושא איכות הסביבה או בריאות הוא בראש מעייניהם ולא הורגלנו לחשוב עליהם קודם", אלמליח שולפת דוגמה.
אז איך עשוי לעזור פה תהליך הגישור? לדברי אלמליח, הוא מספק מענה איכותי לדרך בה ניתן לשנות עמדות לצרכים ולהגיע להסכמות. "לפעמים אנשים נכנסים להוצאות דיבה ובונים על זה ארמונות של כעס ורגשות קשים. אם שנייה עוצרים ויושבים בשולחן משותף ומקשיבים, פתאום הכל נפתר כמו בקסם. גישור זאת שפה שמתאימה לתושבים שנקלעו לסכסוך אישי או מול הממסד או לקבוצות שיש ביניהן קונפליקט. ותיקים מול צעירים, תהליכי קליטה… כל מקום שיש בו פוטנציאל לסכסוך או אי הסכמות".
במרכז הגישור, הפועל תחת המחלקה לשירותים חברתיים (אותה מנהלת אורלי מאסטרו), נמצאים 17 מתנדבים, כולם עברו הכשרות בגישור, עם התמחויות שונות. לגישורים פרטניים בין אדם לחברו נדרשת פגישה אחת עד שלוש פגישות, בעלות סמלית של מאה שקלים לשני מפגשים. עבור תהליך שבין אדם לממסד (פנסיה, חובות, שיוך דירות וכדומה) ישלם החבר מאה שקלים לפגישה והממסד יישא בעלות של 300 שקלים. תהליך של בניית הסכמות בין שתי קבוצות יכול לארוך כמה חודשים, ובשל מורכבויותיו עשוי לקחת כמאה שעות, כך שהוא מתומחר לפי שעה, כש"שליש מזה מרכז הגישור עושה בהתנדבות ושני שליש משולמים על ידי הקיבוץ שהזמין את התהליך. הרבה פעמים המועצה שותפה ותורמת חלק", מציינת אלמליח.
יש גם אפשרות לקבל ליווי לקבוצות המעוניינות להקים לעצמן "נאמני גישור" ולקבל כלים לשם כך, ויש גם סדנאות למידה ו"טעימות" לקבוצות תוכן שונות (למשל קשישים או עובדי חינוך) ועד לפתיחת קורס גישור כהרחבה מקצועית למעוניינים בכך. "ב-26 לדצמבר ייפתח קורס גישור. נרשמו אליו כבר 30 איש. בשל הביקוש הרב אולי נפתח עוד אחד בשעות אחר הצהריים", אומרת אלמליח.
הצורך בשירות זה שריר וקיים, כך שגם ללא פרסום עובר שם המרכז מפה לאוזן; "גם בקרב מנהלי ומנהלות קהילה, מנהלי ומנהלות רווחה, המחלקה לאיכות הסביבה, 'מעברים' וכן הלאה", אלמליח מספרת. "אפילו רשמת האגודות השיתופיות הוציאה לאחרונה המלצה למנהלי הקהילות, שכשיש קונפליקטים, שישלחו לגישור לפני כל תהליך אחר של בוררות או בית משפט. הקהלים ענקיים". כל זה נשמע נפלא, אך היא גם מבקשת לסייג ולהבהיר שאין, כמובן, 100% הצלחות. "לפעמים מנסים ולא מגיעים להסכמות, אבל לפחות ניסינו – וזה בסדר. מהביצוע בשטח, עשרות חברים ותושבים נחשפים לפעילות הגישור. כל גישור נעשה על ידי שני מגשרים, שזה מעולה. הם עברו קורס גישור והתמחות ("פרקטיקום") ובקיאים בנושאים שמתלווים או משלימים את עולם הגישור הבסיסי. חלקם יועצים ארגוניים, יש להם התמחויות שונות וכולם מקיבוץ, כך שהם מכירים את השדה הזה. בתחום של תכנון ובנייה, למשל, יש הרבה גישורים ויש התמחות כזאת. יש הרבה אנשים שבאים פשוט להתייעץ ואולי לא יעברו בסוף תהליכי גישור, וזה גם בסדר".
לסיום נציין כי יש לקחת בחשבון שעל מנת להיכנס להליך שכזה, על כל הצדדים האמורים לרצות בו, ואי אפשר לכפות אותו על איש. "ברור לכולם שהמכנה המשותף הוא איכות חיים קהילתית משותפת, ובשביל זה רבים יהיו מוכנים לשלם את מחיר הוויתור וההסכמה, וזה לא תמיד קיים בעיר", מסכמת אלמליח. נשמעת כמו אופציה עדיפה מאשר להחמיץ פנים בכולבו למשך עשרים השנים הקרובות, לא?
להרשמה לקורס מגשרים ולפנייה למרכז הגישור, ניתן ליצור קשר בטלפון: 052-3542787 או במייל: [email protected]
