איך הכול התחיל?
"מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד אהבתי לעשות מעשי קונדס. הייתי ילד 'שובב' עם בעיות קשב וריכוז לא מאובחנות בשנות ה-80. אני מעדיף לקרוא לזה 'יתרונות קשב ריכוז', ויש לי גם הרצאה בנושא. לענייננו, תמיד רציתי להוציא תגובות הזויות מאחרים, תגובות מצחיקות, תגובות מפתיעות; מאוד אהבתי במה ולעמוד מול קהל. הייתי בחוגי תיאטרון ודרמה מאז שאני ילד. אחרי הצבא לקחתי את עניין התחביב ברצינות והתמקצעתי בכנסים בארץ ובחו"ל, קורסים למיניהם בתחום וכמובן הרבה לימוד עצמי ושעות על גבי שעות של אימונים וחזרות".
מה אתה הכי אוהב באמנות החושים?
"זו שאלה לא פשוטה, כי כל מה שקשור לאמנות חושים אני אוהב; למשל, כשעולה לי רעיון חדש לקטע והוא יוצא לפועל והקהל אוהב ומריע – זה כמו תינוק שנולד. הבמה והקהל הם הבריאות שלי, התגובות של הקהל הן ה'פסיכולוג' שלי, הצחוק ומחיאות הכפיים שלו הם הדבר שאני באמת הכי אוהב במקצוע. הופעתי בכל מיני מקומות שלא הייתי מגיע אליהם לולא אמנות החושים. גם, למשל, ההרגשה וההתרגשות בשניות האלה מאחורי הקלעים, לפני מופע גדול".
הרגע הכי קשה שלך מאז שהתחלת לעסוק בכך?
"זה קל. אני יכול להצביע על תאריך מדויק. ה- 12 במרץ 2020. בדיוק סיימתי שתי הופעות ראשונות לפורים בבית ספר תיכון, ומשם, בדרכי למופע נוסף בערב, אני מקבל טלפון מהמנהלת האישית שלי, שאומרת לי – 'תחזור הביתה. המופע למקורות בוטל'. בדרך הביתה קיבלנו עוד שישה ביטולים, והשאר היסטוריה. במקום יומן מלא ארבעה חודשים קדימה, שנתיים של קורונה ישבתי בבית. עזבו את המכה הכלכלית הקשה, נלקח ממני החלק הכי מהותי בחיים שלי, הבריאות שלי, הבמה ותגובות הקהל".
מה רוב האנשים לא יודעים עליך?
"שאני דור שביעי של הרב אליעזר פאפו זצ״ל, שכתב המון ספרי יהדות, ביניהם הספר 'פלא יועץ' שנמצא בכל בית יהודי דתי. זכיתי לעלות פעמיים לקברו בסיליסטרה שבבולגריה".
כילד, זוכר מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"תמיד חשבתי, פנטזתי וחלמתי להיות על במה ולקבל את החום מהקהל. חלמתי על האפשרות לעשות בעצם מה שאני רוצה, ולשחק בראש ובכל החושים של הקהל שלי".
במבט לאחור, האם היית משנה משהו בדרך?
"אני מאמין שעשיתי כמה טעויות בדרך. זו קריירה שעוד רגע אני סוגר בה שלושה עשורים. אגב, אני מגלה לכם פה סקופ: הולך להיות מופע גדול לקהל הרחב לציון המאורע. ולא. לא הייתי משנה כלום, כי גם הטעויות שעשיתי הפכו אותי לאדם ולאמן שאני היום".
הראל פאפו – אמן חושים בישראל או בלאס וגאס?
"אם היו שואלים אותי את זה בתחילת הקריירה, הייתי אומר – וגאס! אגב, יש לי גם גֶּג במופע על העניין הזה. אבל היום, ישראל זה הבית. יש לי פה ילדים ושורשים וקהל ישראלי שהוא כמובן הקהל שאני הכי אוהב, ומפה אני כן יוצא להופעות בכל העולם, בעיקר לחברות וקהילות יהודיות. ובאשר לווגאס ספציפית – מאוד אשמח להופעה שם, אם יש לכם איזה קישור למפיק…".
מהו הערך המוסף שמייחד אותך מאמנים אחרים?
"האנרגיות! האנרגיות והיכולת שלי לעשות כרצוני עם הקהל. לא משנה מאיזה תרבויות, מגזרים וגילאים, אנחנו עוברים יחד חוויה מלאת אנרגיות ומטריפת חושים. לא סתם מאיה דגן אמרה כשהשתתפתי ב'גוט טאלנט' – 'אתה הטרפת אותי'".
במה אתה הכי גאה?
"במשפחה שלי, באישה שלי שהיא גם המנהלת האישית שלי, שזורמת איתי על כל רעיון או גחמה שלי, ובשלושת הילדים המדהימים שלי. בפן המקצועי, חוץ מהזכיות באליפויות ישראל והיותי מזכ״ל לשעבר של אגודת אמני החושים, הדבר שאני הכי גאה בו הם הכנסים הבינלאומיים שיזמתי והפקתי שנתיים ברציפות לפני הקורונה. הגיעו לגליל שלנו עשרות אמני חושים מכל העולם, ועברו הרצאות, הופעות וחוויה שכמותה עוד לא הייתה בארץ. במסגרת הכנס היה, כמובן, מופע פתוח לקהל הרחב, שהיה סולד-אאוט, וזכיתי לארח על אותה הבמה את גדולי האמנים בעולם בתחום המדהים שלי".
מהו החלום הכי פרוע שלך?
"הבן הקטן שלי בן 17 עכשיו. עוד שנה צבא, ואחרי הצבא אשתי ואני קונים את הקרוואן הכי מפואר שיכול להיות, ועושים סיבוב מסביב לעולם לכמה זמן שייקח – שנה, שנתיים; בינתיים נעבור להופיע בכל מיני מקומות הזויים בכל העולם – בפאבים נידחים ולקהל שבדרך כלל לא חשוף לאמנות שלי".
