לראיון אני מגיע עשרים דקות לפני שהוא מתחיל; אני מתיישב מול החלון, כך שאזהה אותה כשהיא נכנסת, וממתין. תכננתי להקדים, רציתי לשדר רצינות ומקצועיות; בעולם מתוקן ודאי הייתי פותח את הלפטופ מצד אחד, את מכשיר ההקלטה מצד שני, משחרר את עניבתי מעט. אך העולם אינו מתוקן, ואני רק כתב חצי-אנונימי בעיתון מקומי, אז שום לפטופ לא נפתח ושום עניבה אינה מותרת, אני סתם יושב לי, חסר מעש, מחכה שהיא תבוא.
ניקולה מגיעה בבגדי ספורט, היישר מאימון פילאטיס – חלק ממשטר אימונים קפדני שלקחה על עצמה. גם אם שמה עוד לא אומר לכם דבר, ודאי תזהו את פניה משלטי החוצות והפרסומות הטלוויזיוניות בהן היא מככבת; אבל קצת אחרי פסח, כשהתכנית 'הישרדות' בה היא מככבת תעלה לאוויר, כבר לא תוכלו לחמוק מניקולה וורד.
"התחלתי להתאמן מהרגע שידעתי שאני טסה", היא אומרת לי, "מתמודדים שם עם הרבה אתגרים פיזיים ומנטליים, ורציתי להגיע הכי מוכנה שאני יכולה. חוץ מזה שאני בן אדם של ספורט; אבא שלי אנגלי, אז הכדורגל שולט בבית". "ליוורפול, אה?", אני זורק לה בביטחון של אבי מלר, אבל מקבל מבט זועם בתגובה; "מנצ׳סטר יונייטד". יופי של התחלה.
היא נולדה וגדלה בקיבוץ עמיר, וכבר בגיל 14 וחצי התחילה לדגמן. "התחלתי פה בקטן, אצל ענבל ביטון", מספרת ניקולה, "הצטלמתי לשמלות כלה שלה, ואז אביהו שפירא, שהוא חבר מאד טוב של אימא שלי, וגם צלם מוכשר של ווינט, צילם אותי לכל מיני דברים פה באזור".
לאט-לאט נבנה לה תיק צילומים, ושמה החל להתגלגל גם למחוזות הרחוקים של תל אביב, שם קישר אותה סוכן השחקנים שרון כהן לסוכנות הדוגמניות של אלינור שחר, בו היתה חתומה משך כארבע שנים.
"בגיל 14 וחצי אף אחד לא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו", היא אומרת, "אבל אהבתי את זה, וההורים שלי ראו פוטנציאל, אז פשוט זרמנו עם זה. וכשאני אומרת 'זרמנו עם זה', אני מתכוונת שמגיל 14 וחצי עד גיל 18 אימא שלי באה אתי לכל פגישה ולכל יום צילומים, לא משנה כמה שעות הוא נמשך. גם כשהיינו קמות בשלוש לפנות בוקר ומסיימות בשמונה בערב. זה הפך אותנו בלי ספק לחברות הכי טובות".
ארבע שנים אחר כך עברה ניקולה לסוכנות הדוגמנות המובילה 'יולי', אך למרות הנסיקה בקריירה לא היה לה ספק שתתגייס. סבה, מרדכי סגל, שהיה מפקד פלוגה בסיירת שקד, נפל בשנת 70' במסגרת פעילות מבצעית בגזרת תעלת סואץ, ו"זה משהו שבא אתי מהבית. זה חלק ממי שאני ומהמקום שאני חיה בו. מצד אחד יש לי קריירה שפיתחתי במשך חמש שנים, ומצד שני את הרצון לעשות שירות צבאי משמעותי, וידעתי שאחד מהדברים ייפגע אם אשלב ביניהם". ניקולה היתה אמורה להתגייס למשטרה הצבאית, להיות זו שמסתובבת בתחנות המרכזיות ומחלקת דו"חות, אבל ביום הגיוס, קצת לפני שהתחילה שרשרת חיול בבקו"ם, הודיעו לה שקיבלה תקן של אמן פעיל. "עם ההכרה כאמן פעיל, הפגיעה לא היתה גדולה מדי, ואפשרה לי להמשיך עם הקריירה לצד השירות הצבאי".
האח הגדול זה כמו מעבדה של עכברים
אולי זה משהו באוויר של עמיר, או שמשהו שעובר שם, בגנים של החבר'ה, כי אחרי הניצחון המרענן של עמית ורז ב'מירוץ למיליון', הגיע גם תורה של ניקולה. אך לעמית ורז, כך מסתבר, היתה יד בהתרחשות צירוף המקרים הזה, משום שאחת ממלהקות 'הישרדות' קלטה את ניקולה כשהתלוותה אליהם לבית אחת ממתמודדות ה'מירוץ' כדי לצפות באחד מפרקי העונה. "בסוף הערב היא ניגשה אליי ואמרה לי, 'אני רוצה אותך בהישרדות".
ניקולה סירבה אמנם, בתואנה שהיא עדיין חיילת, אך המלהקת סירבה להתייאש, ושבוע אחרי התקשרה שוב כדי לקבוע פגישה. משם, כך נדמה, הכול כבר התחיל להסתדר. כמעט. "קיבלתי עדכונים שוטפים מרז ועמית על מצב הקבלה שלי לתכנית", היא מספרת, "וככל שהתקדמתי בשלבים התחלתי לרצות את זה יותר. הבנתי שזה משהו שאני חייבת לחוות, שינערו אותי, שיוציאו אותי מהקיבעון והשגרה שחייתי בה."
אחרי שכבר הבינה שהתקבלה לתכנית, ידעה שעוד צפויים לה הררים של בירוקרטיה צה"לית, אבל גם אלו עברו די חלק. האישורים ניתנו, אפילו דחיית השירות אושרה; שני תתי-אלופים חתמו על הבקשה, וכל שנותר לה, כך נדמה, הוא לעלות על המטוס עם המשלחת ולהמריא. אלא שדווקא אז החל הכול להשתבש. "יומיים לפני הטיסה – אני חתומה בהפקה של מיליונים – ופתאום מביאים לי איזה פקודה שאסור לחיילים להשתתף בתכניות ריאליטי בזמן השירות הצבאי." למרבה מזלה, נלחמה הקצינה האישית שלה והפכה עולמות עבורה, ו-12 שעות לפני הטיסה (רק דמיינו לעצמכם את הלחץ!) נתן לה ראש אכ"א בכבודו ובעצמו את האישור הסופי. "אבל התקשרו אליי ועשו לי תדריך ממש מפורט", היא מספרת, "בדגש על זה שאסור לי להזכיר שום דבר שקשור לצבא."
למה הישרדות? למה לא האח הגדול, למשל? מקלחת וארוחה חמה מובטחים.
"'האח הגדול' הציעו לי לא פעם ולא פעמיים, אבל לא הייתי עושה את זה כי אני לא אוהבת את הקונספט של התכנית. זה אולי נוח יותר מהישרדות, אבל הישרדות הרבה יותר מאתגרת. באח הגדול", היא אומרת בטון שלא היה מבייש אוהד ברצלונה כשנשאל לדעתו על הקבוצה ממדריד, "אתה רק משמין, רב עם אנשים, ולקינוח גם הכול מצולם. אין דרך לצאת מזה באור חיובי. זה כמו מעבדה של עכברים בעיניי. כולם שם יוצאים מחורפנים. אני בנאדם שזקוק לפרטיות, והאח הגדול זה מקום סגור, קלסטרופובי. יש עליך מצלמות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע – זה פשוט התעללות באנשים. המירוץ למיליון והישרדות הם קונספטים מעולים. החוויות האלה בונות אותך, אתה רואה עולם וחווה משהו עם עצמך." וניקולה עצמה, כך מתברר, גם אדם תחרותי – לא בכדי היא סיימה כמצטיינת טירונות, ובאמתחתה שלושה גביעים מתחום הריצה. והיא אמנם רק בת 20, אך הישרדות אכן שינתה את חייה; מאדם שגרתי ומקובע, כך היא מספרת, נעשתה ספונטנית וקלילה. גם האתגרים שציפו לה בתכנית, ימים בלי מקלחת, בלי צחצוח שיניים, והחמור מכל, בלי נייר טואלט – אמנם הטרידו אותה, אבל "דווקא בתת-תנאים כאלה, כשאתה מנותק מכל העולם והאנשים סביבך זרים, דווקא אז אתה מתעלה ומגלה בך כוחות נפשיים שמעלים אותך למעלה. חזרתי משם בן אדם אחר לגמרי, באתי לפה ומינפתי את כל הדברים האלה למשהו טוב, כי בקלות אפשר לקחת את החוויות שם למקומות רעים ולאכול סיבוב."
היא חתומה על הסכם סודיות, ועל שאירע בתכנית עצמה עדיין לא יכולה לדבר; עניין לא פשוט בפני עצמו, אחרי חוויה אינטנסיבית כל כך. "הייתי באאוט, בניתוק מוחלט, ולא יכולתי לשתף שום דבר", היא אומרת על הימים הראשונים שלאחר שובה ארצה. "יש לך רק את הפסיכולוג שלך, ואת מי שהיה אתך בתכנית, וזהו. אני לא יכולה לשתף עם אנשים את החוויה שעברה עליי ברובד האישי, וזה קשה, כי זו חוויה שאתה עובר לבד, בניגוד למירוץ למיליון שאתה עובר עם עוד בן זוג." מה גם שלצד הפרגון לו זכתה עם שובה, היו גם מן הסתם מי שפרגנו פחות. "יש אנשים שהם חסרי טקט", היא אומרת, "כאלה שבאו ושאלו אותי – נו, אז על מה העיפו אותך? זה פשוט בוטה ומעליב."
אחרי פסח התכנית תעלה לאוויר, ותהפכי להיות אחת הנשים הכי מדוברות במדינה. את מוכנה לזה?
"אני עדיין לא מעכלת, כי זו חוויה שעברתי עם עצמי, והיא עדיין סגורה בתוכי. אנשים יראו אותה על המסך, ולא בטוח שיראו את בדרך שאני ראיתי. זה הופך את הכול עוד יותר קשה, כי אהיה חשופה לכל עם ישראל. אני רגילה לפרסום, ולזה שרואים את הפנים ואת הגוף שלי בעיתון או בשלטים, אבל עכשיו כבר יראו אותי בוכה בטלוויזיה, ויראו אותי בתור בן אדם; כבר לא רק גוף ופנים, אלא ממש את מי שאני, וזו חשיפה מסוג אחר כי אתה מרגיש עירום לגמרי. חוץ מזה, אני אדם פרטי ומאד קנאית לפרטיות שלי, ומהרגע שאתה מוכר בציבור, אנשים חושבים שהם מכירים אותך ויודעים מי אתה. אבל הם לא באמת מכירים, ואני זו שצריכה לשים את המחסום. מצד שני", היא מחייכת חיוך כובש, "זה גם דבר חיובי: יהיה לי כיף הפרסום הזה, וזו גם חשיפה מטורפת לי ולקריירה שלי. אני רוצה להתמקד בתחום הדוגמנות, כי אני יודעת שלא אשאר ככה לנצח".
פורסם לראשונה בגיליון 205 מיום 5 באפריל 2017
