בשעות הצהריים של יום שישי ה-3 במאי החלו מסתלסלות ברחבי פאב הפטרייה מנגינות מניעות אגנים. חלקו הפתוח של הפאב היה שטוף שמש נעימה, חלקו הפנימי הואר במנורות תקרה קטנות, ובמרכז הרחבה הוצבה במה. היתה זו התפאורה לשלישי בסדרת אירועי הבוטיק של רדיו קול הגליל העליון, 'רדיו גרוב', או בשמו המסקרן יותר 'רדיו גרוב 360', המתייחס לרחבה שנוצרה סביב הבמה שקמה ונעלמה בסוף היום, ואפשרה לקסם שקרה שם בהמשך להתרחש. שלושת אירועי ה'רדיו גרוב' שהתקיימו עד כה בפטרייה התאפשרו הודות להירתמות, לגמישות ולתשוקה ליצירה מקומית של בעל המקום האגדי, שורש. האירוע התקיים בשיתוף פעולה מבורך עם מרכז הצעירים של מועצה אזורית הגליל העליון, ועם המרכז לשלום ולדמוקרטיה של מכללת תל-חי, שאף העלה במקום תערוכת אמנות של סטודנטים הלומדים בו. את האירוע פתחו הדי-ג'איים ושדרני רצועת הסטודנטים בר שני וגיא רוזן, במרכזו עמד הצמד החיפאי 'זנוביה', שיוצר מוסיקה ערבית אלקטרונית, ובסיומו תיקלט נריה אורבך מהצמד FunKamel" מוסיקה בניחוח ערבי.
רדיו קול הגליל העליון, שחוגג השנה עשרים שנות פעילות, ממשיך להביא אלינו בשורות מוסיקליות מיוחדות, מוודא שהרכבים קטנים כגדולים ירגישו כאן בבית, ושלכולנו, תושבי הגליל, לא יחסר מהשפע המוסיקלי שישנו בישראל. בהמשך לליין 'צורחים תרבות' שהפעילה רצועת הסטודנטים לפני מספר שנים, באים גם אירועי 'רדיו גרוב' לחבר בין תושבים סקרנים ובעלי צמא תרבותי לבין תרבות אלטרנטיבית עשירה. האירועים הללו משודרים בלייב, ומאפשרים גם למי שנבצר ממנו להגיע לחוות ולקבל טעימה. האירועים הללו גם מוכיחים שעל אף השפע המבורך של תרבות שמגיעה לגליל בשנים האחרונות, ישנו עוד רצון עז לאתגר את האוזן המוסיקלית שלנו, ולהיפתח לעולמות חדשים.
צעדי דבקה לצלילי מוסיקה אלקטרונית
"את ההרכב 'זנוביה' גיליתי לפני שנה. שמעתי אותם בתחנה שלנו, וכמי שגדל על מוסיקה ערבית ומוסיקה אלקטרונית בנפרד, התרגשתי לגלות הרכב שמחבר ביניהן. מאז אני עוקב אחריהם", אומר תמיר גלזר, אחד מחברי ה'אבזם' המובילים את רצועת הסטודנטים. "עד היום לא הצלחתי לראות אותם בהופעה, ולכן אני שמח שהצלחנו להביא אותם לאירוע, לחלקת האלוהים הקטנה שלנו".
'זנוביה' הם צמד די-ג'איים שהכירו במועדון בחיפה, נאסר חלאחלה (38) משפרעם ועיסאם אליאס (28) מנצרת, המביאים לעולם בשורה חדשה של צלילי דבקה ומסורת ערבית לבנטינית בשילוב מוסיקה אלקטרונית, פופ וסינתיסייזר, בעיטור כאפיות ומשקפי שמש. בשנה האחרונה הופיע הצמד במקומות שונים בארץ ובעולם, ביניהם ברלין, ציריך, רמאללה, פריז, לונדון וסאו פאולו, ואף חתם עם לייבלים מכובדים, ביניהם 'סוני'. העובדה שרובכם לא מכירים אותם, מעבר לכך שהם מנגנים מוסיקה הרחוקה ממה שנחשב מיינסטרים, שזורה מן הסתם במורכבות הפוליטית בה אנחנו חיים, ומעלה שוב את השאלה הכואבת והמתישה מעט – האם במקום כמו ישראל אפשר לייצר ולצרוך מוסיקה רק לשם המוסיקה?
בסתיו האחרון התקיים באזור להבות הבשן הפסטיבל המדובר 'מטאור', שלושה ימים של מוסיקה מגוונת ועשירה. עם פרסום הליין-אפ, וככל שהלך האירוע והתקרב, החלו הרכבים שונים להודיע על ביטול השתתפותם בו, ביניהם הזמרת לנה דל ריי, שביטולה עורר מהומה רבה, וכמוה מספר לא מבוטל של הרכבים נוספים, בין אם בהכרזה רשמית כי ארגון ה-BDS שכנע אותם לעשות כך, ובין אם בהודעת ביטול נטולת הסברים. זנוביה היו אחד ההרכבים שהודיעו על ביטול השתתפותם בפסטיבל. השניים, שמבקשים מאד להתמקד באהבתם למוסיקה וליצירה, נאלצו להכיר שוב במורכבות של עשייה זו כשמדובר במוסיקאים במזרח התיכון.
"לא תכננו מראש שהאירוע יהיה בדגש על רב-תרבותיות ובשיתוף המרכז לשלום ודמוקרטיה", אומר גיא רוזן, מאנשי הרדיו ומפיקי האירוע, "אבל אחרי שבחרנו את ההרכב, וראינו שלשם זה הולך, שמחנו על ההזדמנות שנוצרה וניסינו להרחיב את העשייה המשותפת. קיווינו שיגיעו סטודנטים ערבים רבים מהאזור, דבר שלצערנו לא קרה, אבל אולי זה סיפתח, ויתאפשר בהמשך".
אני טקסט פוליטי?
סירובם של הצמד להתראיין, לכתבה זו או לרדיו, גרם לי לחשוב על המורכבות של יוצרים בארץ, ויוצרים ערבים בפרט. האם העובדה שחברי הרכב זה בוחרים להופיע מול קהל יהודי (או במקרה זה קהל מעורב שרובו המוחלט יהודי) בהכרח מחייב אותם גם לצאת בהצהרות פוליטיות כלשהן, הצהרות שמן הסתם עלולות להעמיד את הקריירה שלהם בסכנה? ומנגד, האם הרכב שרוצה להצליח בארץ, במקום בו נולד ובו קיבל השראה מוסיקלית, חייב להנמיך פרופיל ולהופיע רק במקומות קטנים יותר שאינם מושכים תשומת לב והדים עולמיים כפסטיבל מטאור? ובכנות – האם יכולתי לקיים עם הצמד ראיון בלי להכניס פוליטיקה? האם אתם כקוראים יכולתם לקרוא כתבה שלמה על הרכב ערבי שהופיע במועדון בגליל מבלי שהוכנסה בו מילה על פוליטיקה, ולא לצקצק בשעמום או להרים גבה? וברמה הפילוסופית יותר, מה נחשב לשאלה פוליטית? האם לשאול מדוע ביטלו את הופעתם במטאור, או מדוע הופיעו הפעם בלי הכאפיות, כפי שהם רגילים – האם גם אלו נחשבות שאלות פוליטיות? האם אי העלאת השאלות הללו תתפרש גם היא כאמירה פוליטית? והאם אנחנו יכולים להפריד בין איכויות תרבותיות ובין אלמנטים פוליטיים?
באחד מרגעי השיא, בו רקד הקהל בצפיפות סביב הבמה, נזכרתי לרגע בעובדת היותם ערבים, וחשבתי על כך שכולנו רוקדים סביבם, מוחאים להם כפיים בהיסטריה, מפיצים אהבה ונהנים מהמוסיקה שהם מייצרים עבורנו, ואיתנו. וחשבתי על כך שהמוסיקה היא שפה בינלאומית ומשותפת, שאין בה גבולות ומחסומים; וגם על המועד של האירוע, בין ימים של זיכרון ועצמאות, ושאם מסתכלים על הרגע ממרחק זה, הוא נראה אמנם טבעי ופשוט, אף שלמעשה מדובר במעמד מרגש וכלל לא מובן מאליו במציאות הישראלית.
נותרתי עם לא מעט שאלות, אך בעיקר עם אנרגיות שעדיין מפעמות בתוכי מאז המסיבה, ונותנות בי את הביט. נותרתי גם עם לא מעט תקווה ממה שיכול לחולל אירוע אחד בפאב גלילי, שבמשך כמה שעות העיף אותנו יחד אל חלל בו המוסיקה היא הדבר היחידי שקיים.
אולי הגדר הטובה בנויה בעצם מצלילים.
פורסם לראשונה בגיליון 226 מיום 29 במאי 2019
