שיינא קפצה אצלי באינסטגרם יום לפני שערכה סיור מוצרים מצולם בשופרסל קריית שמונה. המתכונים הפשוטים הפתיעו אותי, צילום המוצרים היה מדויק, והגילוי שהצעירה היפה מתגוררת בצפון וקונה בסופרמרקט המקומי(!) היה בכלל הפתעה נעימה. שיינא ("יפה" ביידיש) גרשוביץ בת ה-23, בלוגרית האוכל שכבר סוחפת אחריה עשרות אלפי עוקבים, עזבה לפני מספר חודשים את מרכז הארץ כדי להתגורר ולבשל בשאר יישוב, ובאחד המוצ"שים תפסתי אותה לשיחה צפופה.
איפה אני תופסת אותך עכשיו?
"אחרי סופ"ש מנוחה. חזרתי מיקב אסף ברמת הגולן, ואחר כך ישנתי שנ"צ של שלוש שעות. קורה לי הרבה בימים האחרונים. בשבתות אני באמת פשוט מתפנקת ונחה, ולכן אוהבת אותן מאד. אני מכירה את הצפון גם דרך יקבים. יצא לי לעשות הרבה סיורי יקבים בצפון, ואפילו עבדתי ביקב פעם, אז אני זוכרת ויודעת לזהות אילו מהם כשרים ואילו לא, ובעיקר איפה כדאי לבקר".
איך את עם הצפון? במה הוא שונה ממה שהכרת?
"אני נהנית לגור כאן. במקור אני מהיישוב חשמונאים, חצי שעה מתל אביב. כשהתחלתי ללמוד שכרתי דירה בתל אביב, ואז התחילה הקורונה. היה שם הרבה רעש, ובגדול היה לי קשה נפשית, ממש אי-שקט. יוהאן (בן זוגה, אותו הכירה בלימודי שיווק ופרסום בתל אביב, ג"ג), מקיבוץ עמיר במקור, אמר לי – בואי להעביר את הסגר איתי בצפון, תנסי ותראי. כשהסגר הסתיים וחזרנו לעבוד יוהאן הזהיר אותי שנראה שיהיה עוד סגר, ושהמצב לא ייגמר בקרוב. אחרי שכנועים רבים הוא הצליח להביא אותי לכאן, והתאהבתי".
בת 23, עם נפש בת 40
אל ההצלחה ברשת היא הגיעה כמעט בטעות. בתחילת הקורונה נרשמה ללימודי נטורופתיה במכללת רידמן, "כדי לטפל ולעזור לאנשים שצריכים התאמות באוכל, וצריכים מתכונים מיוחדים", היא מספרת; "היום, אחרי שפתחתי את האינסטגרם, אני מבינה שאני מחפשת משהו יותר רחב מזה. להמשיך עם המתכונים כדי להגיע לכמה שיותר קהל ולהשפיע. ניסיתי כל מיני תחומים לפני שהגעתי לאינסטגרם, לימודי פרסום ושיווק לדוגמה, והרגשתי שהתחום לא התאים לי. אהבתי את האנשים שם, ושם גם הכרתי את יוהאן, אבל ראיתי איזה עולם זה, שצריך להילחם בו ולהיות בתחרות עם משרדי פרסום אחרים, וכל הזמן להיות בסטרס ובלחץ להמציא את עצמך מחדש. אני אוהבת להמציא את עצמי מחדש, אבל בזמן שלי. זה לא הרגיש ולא היה בזמן שלי".
אבל כשהיא הגיעה צפונה, זה כבר היה הזמן של שיינא. "הייתי יוצאת להליכות ונהנית מהנוף ומהטבע ומהירוק. עם הזמן ותוך כדי התחלתי להעלות את מה שאני אוכלת לאינסטגרם. צילמתי את ארוחת הבוקר שלי, כתבתי כמה ערכים תזונתיים יש בה, והוספתי מתכון. בשלב מסוים שמתי לב שדווקא כשיש מתכונים הפוסט תופס יותר, וזה התחיל לעבור מפה לאוזן. הבנתי שזה משהו רציני כשהתחילו התיוגים, כלומר אנשים הכינו את המתכונים שלי ותייגו אותי. אחר כך התחילו שיתופי הפעולה. לקח לי כמה חודשים להגיע למצב הזה, לכן אני באמת לא דוגמה. יש נשים ואנשים שלוקח להם הרבה יותר".
דמיינת את עצמך מצליחה ככה?
"ממש לא. לא ממש הצלחתי להבין. אני? דווקא אני? למה דווקא אני? אבל כנראה שיש שם משהו שתופס. גם בקשר לצפון, אגב. לנושא האוכל והתזונה אני מחוברת מילדות, עוד בגיל צעיר הייתי פותחת גוגל כי הייתי קוראת ברכיבים של השוקולד שיש בו שומן צמחי, לדוגמא, ורציתי להבין מה זה. רציתי להבין מה אני מכניסה לגוף שלי. בגיל 16 התנסיתי בכל מיני סוגי דיאטות. לא כדי לרזות, כדי להבין איך זה משפיע עליי ועל הגוף שלי. ניסיתי דיאטת כרוב, לא הבנתי איך אנשים עושים את זה. ניסיתי קיטו, תזונה קטוגנית (ללא פחמימה), ואותה דווקא אהבתי, אבל זה היה קשה. ניסיתי כדי להבין יותר, וניסיתי הרבה. במקום מסוים אני מרגישה שאני בת 23, אבל שעשיתי כמה דברים. בעיקר כשאני מגיעה למצב שאני ישנה בין שלוש לארבע שעות שנ"צ ביום. כבר כמה ימים! בת 23 עם נפש בת 40".
את חושבת שיש למעבר צפונה השפעה על ההצלחה שלך?
"חד משמעית כן. משהו בירוק, ברוגע, במה שהתמונות משדרות. אנשים מתחברים לזה, בטח בתקופה הזאת. אנשים גם מחפשים לאכול בריא וגם להכין אוכל לעצמם, כי פתאום אין מסעדות. משהו במה שהתמונות משדרות, ומשהו בקלילות של המתכונים עשה את זה טוב. אני מאוהבת במקום הזה. החיסרון היחיד הוא החברתי. אני לא יודעת מה היה קורה אם היו כאן יותר אופציות להיפגש, ואילו לא הייתה קורונה והיו נפתחים ברים ומסעדות ומקומות להכיר כאן יותר אנשים. אבל כנראה שגם לא הייתי עוברת לכאן לולא הקורונה".
בלי בוסים על הראש
כיום שיינא היא אחת מחברי נבחרת 'שופרסל גרין', שהם בעצם שגרירי הרשת, שמשתפים את הקהל ברזי הבישול שלהם, בטיפים ובשלל המלצות לניהול אורח חיים מאוזן ובריא.
"שיתופי פעולה באינסטגרם הם דבר מעניין", היא אומרת, "אני לא אוהבת את הקטע שיש לי 'בוסים' על הראש, לקוחות שאומרים לי מה לעשות ומה לשלב באינסטגרם ומה לא, אבל אין לי ברירה לפעמים. האמת, ידעתי לזהות את ה'בוסים' הלא נחמדים כבר מהרגע הראשון ולסנן אותם, כדי לא ליצור איתם שיתופי פעולה. אני מרוצה מרוב החברות שאני עובדת איתן. שופרסל גרין, למשל, גורמים לי לחשוב לפחות ארבע פעמים בחודש איך להמציא את עצמי מחדש. הפעם, לדוגמה, הם ביקשו ממני להכין מתכון לכבוד יום המשפחה, ואני צריכה לחשוב על משהו שמזכיר לי את הבית ולפי זה להכין. זה ממש להמציא את עצמך מחדש, ואני אוהבת את זה".
תני לנו קצת טיפים להצלחה ברשתות.
"אני באמת חושבת שזה עניין של התמדה, עניין של להמשיך לנסות. להיות ללא אגו, להבין שאם יש משהו שלא עובד אז הוא לא עובד, וזה לא נורא, ואם יש משהו שכן עובד אז ללכת דווקא על זה. זה כיף, אני באמת אוהבת את זה וחושבת שזה קטע של אופי".
מאיפה את לוקחת השראה?
"מהכל. אני לוקחת השראה מהמבחר העצום שיש בעולם. מהצבעים, מהרעיונות, ולוקחת את זה לחיי, עם טאץ' יצירתי. יש למשל בלוגרית שמכינה עוגות. אני ממש לא אוהבת להכין עוגות, אני לא אוהבת שאני מכניסה עוגה לתנור ולא יודעת איך היא תצא – בעיקר שזה לא תלוי בי. אבל אני כן אוהבת מאד לראות את היצירתיות שלה, ולכן מבחינתי היא השראה. יש גם הרבה בלוגריות שונות מחו"ל שמעלות מתכון מגניב ואני אומרת, וואי, אני חייבת לעשות לזה גרסה משלי. יש גם אוכל שאני אוהבת ורוצה להכין בעצמי, כמו טאקו, פיצה, פסטה. לכן גם אין לי איזו השפעה ספציפית ממטבחים ספציפיים, אני בעיקר מנסה שזה יהיה כמה שיותר פשוט. מבחינת אנשים סביבי, יוהאן יודע להכין אוכל ממש טעים, אבל הוא מעצבן כי הוא לא מבשל".
כנראה נותן לך את המקום שלך לזה.
"כנראה…".
והפשטות היא עניין עקרוני מאד, כך מסתבר, אצל כוהנת האוכל הצעירה. "אני לא מתחברת למתכונים ארוכים. אם כתוב במתכון גרידת לימון, או עגבניות מנומרות שהושרו באלכוהול ספציפי ומסוים – אין, אני יוצאת מהמתכון. זה מעצבן, אני לא חושבת שזה צריך להיות כל כך מאתגר. לא חושבת שצריך להיות יותר מחמישה מרכיבים, נגיד, ולכן אלו גם המתכונים שאני מכינה ומפרסמת".
איזה אוכל את הכי אוהבת לאכול? והכי אוהבת להכין?
"פיצה, לחלוטין. אגב ,לפיצה האט יש פיצה טבעונית ללא גלוטן, ממש טעימה. ממליצה לכולם".
יש מאכלים שלא תגעי בהם לעולם?
"ג'חנון, מלאווח, כל הדברים האלו. בכללי, כל מה שיש לו יותר מארבעה מרכיבים אני לא לוקחת. קציצות עדשים או קציצות גזר אני אקח, כי אני מבינה מה יש בפנים. אבל ברגע שאני יודעת מה יש בג'חנון ובמלאווח אני לא רואה סיבה להכניס את זה לגוף שלי, ובכללי זה מה שאני חושבת על אוכל מתועש. במסעדות אני אוהבת להזמין דגים, סלטים, בעיקר דברים פשוטים, שאני יודעת פחות או יותר מה יש במנה. אני לא רואה טעם להכניס אוכל לא בריא לגוף שלי".
כבר יש תכניות לעתיד?
"אני לא יודעת מה יהיה בעתיד ומה התוכניות, אני כן יודעת שזה מה שארצה להמשיך לעסוק בו. אני לא מתחברת לעולם השיווק והפרסום, ואם את שואלת אותי האם ארצה להיות מטפלת נטורופתית ולקבל קהל ופגישות אחד על אחד, אגיד לך שלא. העולם הולך לכיוון של תזונה בריאה ושל מתכונים בריאים, שימי לב מה קרה עם ארומה ואיך המתכונים שם השתנו. הכול נהיה פשוט יותר גם במסעדות. אני כן רוצה להמשיך לכתוב מתכונים, כי לזה אנשים מתחברים; אני נהנית להמציא את עצמי בכל פעם מחדש".
ומה החלום הגדול?
"שאלה טובה וקשה. מבחינת מגורים – לגור במרכז, קרוב לים. להצליח להשפיע על אנשים לטובה מבחינת תזונה. אין לי חלום ספציפי, נגיד לפתוח מסעדה. פשוט לעשות טוב לעולם".
פורסם לראשונה בגיליון 243 מיום 24 במרץ 2021
