בשבילי כפר הנשיא נשמעים לאחרונה צלילי חליל נאי, כינור, דהולה (כלי הקשה מצרי), חצוצרה וקלרינט הבוקעים מחלונות הבתים. המפיקים צלילים אלו הם תשעה מתלמידי 'מקאמאת' שבצפת, שבשנים האחרונות הפכו את הקיבוץ הוותיק לביתם.
האקדמיה למוסיקה מן המזרח 'מקאמאת' היא המרכז האקדמי המקיף בארץ ללימודי מוסיקה קלאסית פרסית, ערבית, תורכית, אנדלוסית ומוסיקה ממסורות שבטי ישראל; היא החלה את דרכה כ'חאן החמור הלבן', מרכז למוסיקה שהקימו משה-טוב קרפס, יזם חברתי אמריקאי-יהודי, ומקסים בן אבו, איש עסקים ויזם תרבות ותיק תושב ראש פינה. המרכז יושב במבנה אבן יפהפה ומשופץ בן שבע מאות שנים בקריית האמנים בצפת. לפני שלוש שנים הפך המרכז לאקדמיה, ומאז הוא מושך אליו עשרות מוסיקאים ונגנים שבעורקיהם זורמים צלילי המזרח.
כך קרה גם לנועה אהרוני (25), ילידת רחובות, כשלאוזניה הגיעה השמועה על 'מקאמאת'. נועה הניחה לתואר בהוראת מוסיקה שלמדה במרכז הארץ, התיישבה בכפר הנשיא והשתלבה במחזור השני של המרכז. כרבים מהתלמידים הגיעה גם היא עם רקע מוסיקלי רב, אך מעולמות קלאסיים ומערביים. "התכוונתי לקחת רק קורס אחד במוסיקה אנדלוסית", היא מספרת, "אבל מיד כשהגעתי הבנתי שאני קשורה למקום הזה, וכך אהיה כל חיי. היה לי ברור שאני רוצה ללמוד עוד ועוד. שהעיקר הוא לנגן את השפה הזו, שהיא בלי מלים, ובכל זאת היא שיחה וביטוי".
מקאם היא מערכת צלילים שמרכיבה סולם מוסיקלי, אך זוהי גם רוח שלמה של מנעד אנרגטי ורגשי. "אלמנט הרבע טון, למשל", מדגימה נועה; "זה המשחק בין הצלילים, זה פשוט רגש – במוסיקה, רגש שלא התרגלנו אליו במוסיקה המערבית. הרבע טון פותח תדרים חדשים במוח, מאפשר ומחייב כניסה לרזולוציות קטנות, המשנות את האווירה וגורמות לנו להרגיש דברים שלא הרגשנו אף פעם". "קחי כעס", מוסיף לדבריה איתמר בלומנטל (28), בוגר המחזור הראשון של 'מקאמאת', והראשון מבין התשעה שעבר לכפר הנשיא במטרה לייצר לעצמו סביבה נעימה להתמסר בה ללימודים; "כשאת אומרת למישהו שאת כועסת, זה בעצם לא אומר כלום. כשאת מנגנת למישהו שאת כועסת, זה יכול להביע עולם ומלואו".
רוח מזרחית
כשמקבצים יחדיו תשעה מוסיקאים בקיבוץ אחד, הם ייצרו מן הסתם הווי תרבותי חדש, ורוח חדשה תתחיל לפעם במקום וסופה שתחלחל אל הקהילה כולה. ואמנם, לא חלף זמן רב, והגרעין הגדל והולך של תלמידי 'מקאמאת' בקיבוץ החל לוקח חלק פעיל בחגים ובאירועים הקהילתיים המתקיימים בכפר הנשיא, בהם המימונה ויריד יום שישי, וצובע אותם בגוונים תרבותיים חדשים. יחד עם אסי רוז (מוזיקאי תושב הקיבוץ), המנגן על אקורדיון וגיטרה, מפעילה נועה אהרוני בקיבוץ גם את ה'טברנה מעל הטבע', מקום למפגש, מוסיקה ואוכל, במסגרתו פועלים בערבי ראשון גם ג'אמים פתוחים לקהל הרחב.
"מקאמאת יצרה דבר מדהים", אומרת רוני וגנר, המנהלת האדמיניסטרטיבית של 'מקאמאת', שהיא גם בת כפר הנשיא; "המוסיקאים עובדים בקיבוץ בענפים שונים, ובזכות החיבור הבינאישי חושפים את התושבים למוסיקה שהיא זרה לרובם".
שיעורי מחול כמו שראינו ב-'Fame'
באותה קהילתיות ברוכה רואה מקים האקדמיה ונשיאה, משה-טוב קרפס, חלק בלתי נפרד מתפקידה של 'מקאמאת'. המוסיקה, לתפיסתו ולתפיסת צוות המורים במרכז, היא גורם מאחד המחבר בין כולנו: דתיים וחילונים, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים; בהקשר זה משמשים תלמידי האקדמיה גם כמורים למוזיקה במסגרות שונות.
מסלול נוסף שזה עתה סיים שנתיים של פעילות ב'מקאמאת' הוא מגמת המחול בניהולה של גאיה שמעוני (29) מקיבוץ הגושרים, מקימת ומנהלת 'הבית לתנועה' בעמיר. במגמת המחול הייחודית של 'מקאמאת' מתקיים שיתוף פעולה בין המוסיקאים והרקדנים, "כמו שהיה פעם", אומרת שמעוני, "הכול קורה בלייב וביחד; המוסיקאים מגיעים לשיעור לנגן, והרקדניות עובדות עם מה שקורה ברגע. נוצר תהליך של מוסיקאים ורקדניות שמתבסס על תקשורת, אלתור ויצירה חד-פעמית". המסלול כולל סדנאות מחול אתני בתחומים שונים, ותחת התפיסה על פיה על הרקדניות לרכוש ידע בסיסי במקצבים מזרחיים, הוא גם כולל שיעורי נגינה. בשנה הבאה ייפתח מסלול חדש לנשים, וכן אנסמבל לרקדניות אשר סיימו את המסלול בן השנתיים.
מוסיקה שהיא כוח מרפא
"התלמידים שלנו עובדים מאד קשה", אומר ניסים לוגאסי, המנהל הפדגוגי של 'מקאמאת', "אבל זוכים במתנת חיים. גם אני זכיתי בה, לכן אני יודע שזה שווה את ההשקעה. המוסיקה הזו מרפאת, ולכן חלק בסיסי של הקיום שלנו הוא להנגיש אותה לקהילה. זו גם הסיבה שאנחנו מקפידים לערוך אירועים, מסיבות ופסטיבלים מיוחדים ופתוחים לאנשים שחיים את התרבות הזו".
כחלק מהפצת הבשורה, מופיעים תלמידי ומורי 'מקאמאת' אלה לצד אלה באירועים שונים. לאחרונה הם אף לקחו חלק בחידון התנ"ך העולמי, שם ניגנה התזמורת האנדלוסית של האקדמיה, ולוגאסי ביצע את 'התקווה' בעיבוד נדיר לכלים מן המזרח, שיצר אלעד לוי, מורה וירטואוז נוסף ב'מקאמאת'.
ביוני החולף העמידה האקדמיה שני מופעי סיום מרשימים ומרגשים, שהביאו לצפת קהל רב מרחבי הארץ ומהגליל, בכדי לחגוג עם שלושת מחזורי בית הספר את סיום השנה, ולציין את סיומו המרגש של המחזור הראשון באקדמיה. "מוסיקה צריכה שלום", ציטט אילון ברגר את המורה וסים עודה, בהיפוך לאמירה המוכרת על פיה המוסיקה תביא את השלום – כי בכדי שמוסיקה תוכל להתקיים, צריך שישרה שלום; בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין האחר. בגיוון ובשמחה האופייניים למקום, ניגנו התלמידים ושרו מוסיקה פרסית, ערבית, טורקית, אנדלוסית, ואף מוסיקה מקורית פרי יצירתם; הם ליוו את מופעי מגמת המחול של האקדמיה, וסיימו במופע מרגש ומקפיץ עם הרב חיים לוק, גדול הפייטנים האנדלוסים, שביקש בהתרגשות להופיע איתם בעתיד לפחות פעמיים בשנה. בכישרון רב, רגישות, הקשבה ויכולת אלתור מרשימה, חשפו התלמידים ומורי האקדמיה את הקהל למוסיקה שהפכה עבורם לאורח חיים, ויצרה תהפוכות של ממש.
פורסם לראשונה בגיליון 228, יולי 2019
