המושג איזון עדין מתייחס למצב בו יש איזון בין כוחות או יסודות מנוגדים, כך שאף אחד מהם אינו גובר על האחר. זהו מצב שברירי, שכל שינוי קל עלול להפר אותו. במובן הרחב יותר, איזון עדין יכול להתקיים בין היבטים שונים בחיים, כמו בין הישגיות ורוגע, מתח ושלווה, או במקרה של האמנית מיכל דורון דורון, בין אובדן וריפוי.
מיכל דורון דורון, אומנית נייר, פיתחה שיטת יצירה ייחודית שמשלבת בין הרס לבנייה, בין כאב לריפוי. במשך שלושים שנה, היא מתחילה את יום העבודה שלה בקריעה נחרצת של גיליונות נייר. פעולה זו, שנראית כמו השחתה, היא למעשה פעולה ראשונית ושחרורית, מעין שער כניסה לתהליך הפירוק של העבר. לאחר פעולת ה"השחתה", דורון עוברת לתהליך יצירתי, איטי וסבלני, של תיקון וריפוי. היא משתמשת בשאריות הנייר כדי ליצור חומר גלם חדש בעל טקסטורות וגוונים שונים, ואז מניחה פיסה על גבי פיסה, בונה אותן מחדש לשכבות. בדרך זו, מה שנשבר מתחבר מחדש באופן שונה, חזק ומלא יותר. גישה זו מהדהדת את אמנות הקינצוגי (Kintsugi) היפנית, שבה מאחים כלי חרס שבורים בעזרת לכה משולבת באבקת זהב. בדומה לקינצוגי, גם יצירותיה של דורון חוגגות את הסיפור שנבנה מתוך השבר, ומציעות דרך להתבונן על האובדן לא רק כמקור לכאב, אלא גם כמקור לצמיחה והתחדשות.
עבודותיה של דורון מציגות דיאלקטיקה מורכבת: הן מציגות יחסי גומלין בין ניגודים. הנייר, שהוא חומר קל וגמיש, הופך בידיה לחומר קשה ויציב. תהליך העבודה דורש מאמץ פיזי של לישה ודחיסה, שהוא במקביל תהליך טיפולי של שחרור רגשות. באופן זה, פעולת האיחוי של קרעי הנייר מזכירה עבודה ארכיאולוגית של חיבור מחדש של שברים כדי ליצור שלם. החיים המורכבים של דורון, שנקטעו בילדותה בעקבות סדרת אסונות טראגיים, מתבטאים בעבודות אלו, שמעלות את השאלה כיצד אדם יכול לאחות את השברים בחייו ולבנות מתוכם משהו חדש.
יצירותיה של דורון מתפקדות כמסע אישי אל תוך עברה. תבליטי המשפחה מתרגמים תמונות ילדות שמחות לתבליטים קשים שבהם מופיעים סדקים, המבשרים על כאב. הילדה המחייכת בתמונה מתורגמת לתבליט קשה ומאובן, שבו מופיעים סדקים, המבשרים על הכאב העתידי; ואזות מסמלות את האם ואת המרחב הביתי. תנועות הקיפול העדינות, המזכירות יד רכה, יחד עם השפע הצבעוני, מייצגות את הבית שהאם טיפחה באהבה; תבליטי האב מציגים דמות קשיחה שמטילה צל, אך בסופו של דבר הופכת ללא מאיימת. האדמה, ששימשה לקבורת העבר, הופכת לחומר של יצירה; עבודות הגוף מבטאות קבלה עצמית וחיפוש אחר איזון בין הגוף לנפש באמצעות תנועה רוקדת.
בסדרת 'צורות אורגניות', דורון חוזרת אל נוף ילדותה – חוף הים. שם, היא מניחה גופים נפחיים ומעוגלים שנוצרו על ידי עיטוף ופיתול של נייר. גופים אלה, המזכירים צורות מהטבע, משתלבים באופן מושלם עם הסביבה, ויוצרים עולם אוטופי שבו הטבע והיצירה האנושית חיים בהרמוניה ובאיזון עדין. עבודות אלה מהוות סמל לתקווה, שגם לאחר השבר, ניתן ליצור שלמות חדשה, המשתלבת בסביבה הטבעית והרמונית.
'איזון עדין', מיכל דורון דורון ‖ גלריה סימן שאלה ? קיבוץ עמיר ‖ פתיחה: 20.9.2025 / נעילה: 08.11.2025.
