האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון

קיבוצים, אנשי מקצוע וגם תושבים, דיווחו בשנים האחרונות על קשיים בעבודה מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. תקופה ממושכת של חוסר יציבות בניהול הוועדה הובילה לתלונות על שירות איטי, לתחושת ניתוק מהשטח ולהרגשה שהוועדה מתקשה לסייע בקידום תהליכים ובמציאת פתרונות רלוונטיים. אל המציאות הזאת הגיע יגאל צרפתי, היו"ר החדש (והסוף סוף קבוע) של הוועדה, שמביא עימו תקווה אמיתית להתנהלות מסוג אחר.

כדי להבין את הרקע לתחושות התסכול, יש לבחון תחילה את מבנה הוועדה ומנגנון קבלת ההחלטות בתוכה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בגליל העליון היא ועדה מרחבית המשותפת למועצות הגליל העליון ומבואות החרמון. חברים בה שבעה בעלי זכות הצבעה: ראשי שתי המועצות, שני נציגים מכל אחת מהמליאות, ונציג ציבור נוסף מטעם מועצה אזורית הגליל העליון, הגדולה יותר. קול נוסף מחזיק יו"ר הוועדה. לצד חברי הוועדה משתתפים גם גורמים מקצועיים רבים, בהם מהנדסי המועצות, נציגי איכות הסביבה, משרד החקלאות, גופי מים וקולחין ואחרים. אלו לוקחים חלק קבוע בישיבות הוועדה, אך תפקידם מתמצה במתן חוות דעת מקצועיות ואין להם זכות הצבעה.

בהתאם לתקנות משרד הפנים, במבנה הנוכחי של הוועדה, בו אין לאף אחת מהרשויות רוב מובהק (80% לכל הפחות), לא מתאפשר למי מראשיה לשמש בה כיו"ר, ולכן מתחייב מינוי חיצוני של משרד הפנים. בעבר, כשיחסי הכוחות היו שונים, שימשו ראשי המועצות גם כיושבי ראש הוועדה, אך עם שינוי האיזון נלקחה מהם זכות זו, מה שסימן את תחילתו של משבר שרק הלך והחריף עם השנים. כך הפכה הוועדה בעשור האחרון לשם נרדף לעיכובים ולחוסר נגישות.

לא מונה יו"ר קבוע והתיקים נערמו

תפקידה של הוועדה רחב בהרבה מהנראה לעין: היא אמונה על כל סוגיית ההיתרים, התוכניות, התב"עות והאכיפה בתחום התכנון והבנייה. מצד אחד היא פוגשת את האזרח הקטן – זה שמבקש לבנות בית פרטי או להוסיף ממ"ד. מצד שני, היא מתנהלת גם מול גורמים עסקיים, פרויקטים תיירותיים, אזורי תעשייה ויזמות קיבוצית. היא הגוף שמעניק היתרי בנייה ותעודות גמר, מטפל בהיתרי עסקים, עוסק באכיפת בנייה בלתי חוקית ודן בתוכניות פיתוח מרחביות – מהסדרת ייעודי קרקע ועד לשכונות מגורים חדשות. למעשה, כל יוזמת פיתוח ביישובי הגליל העליון ומבואות החרמון – פרטית, יישובית או אזורית – תעבור בשלב כלשהו דרך הוועדה, שהיא הסמכות הסטטוטורית המחייבת. אלא שבפועל, וחרף היקפי אחריותה, התקשתה הוועדה בשנים האחרונות למלא כראוי את משימותיה.

תפקוד הוועדה הושפע, בין היתר, מהיעדר רציפות ניהולית, שהיה לאחד האתגרים המרכזיים בתקופה זו. לאחר עזיבתו של יהודה וולמן, לא מונה יו"ר קבוע ובמקום זאת התחלפו מספר ממלאי מקום זמניים, שמונו על ידי שר הפנים, בכל פעם לתקופה של חצי שנה. ההשלכות היו דרמטיות: כשהסתיים מינוי ולא חודש מיד, נותרה הוועדה ללא מורשה חתימה. ומכאן ששום אישור לא נחתם – לא היתרי בנייה שכבר אושרו, לא תעודות גמר, לא מסמכים חיוניים להמשך תהליך. תיקים נערמו, עבודות נעצרו, והייאוש בשטח גבר.

הבשורה האמיתית: מדיניות הדלת הפתוחה

כעת, אחרי תקופה ארוכה של תסכול והיעדר יציבות, נושבת רוח חדשה בוועדה. את הרוח הזו מביא עימו יגאל צרפתי, שנכנס לתפקיד יו"ר הוועדה במאי האחרון, עם רזומה עשיר וניסיון ניהולי מרשים.
צרפתי צמח במינהל הפיתוח של משרד החינוך, שם עסק בפן הפיזי והתכנוני של מוסדות חינוך ושימש כסמנכ"ל. בשנת 2013, עת כיהן גדעון סער כשר הפנים, מונה לתפקיד מנכ"ל המשרד, ובהמשך נבחר לעמוד בראש מועצה תעשייתית מגדל תפן. לאחר תקופה ממושכת בזירה המקומית, חזר לתפקידים בזירה הארצית ושימש כמנהל מינהל אזורי התעשייה במשרד הכלכלה, תפקיד במסגרתו עסק בהקצאת ובפיתוח קרקעות, פיתוח אזורי תעשייה ומתן סבסוד לפיתוח בפריפריה ובאזורי עדיפות לאומית. בתום קדנציה מלאה עבר לשמש כיו"ר ועדה מרחבית ברכס הכרמל, ובהמשך מונה למנהל מערך התכנון הארצי של חברת 'מקורות'.
לצד הרקע המקצועי העשיר, מחזיק צרפתי גם בשלושה תארים מתקדמים: תואר שני בתכנון ערים וגיאוגרפיה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני בניהול מקרקעין מהטכניון, ותואר במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. כל אלו מעניקים לו ראייה רחבה ומעמיקה לא רק על מדיניות תכנון, אלא גם על הפעלת מערכות ציבוריות מורכבות.

התקופה בה נכנס צרפתי לתפקיד יו"ר הוועדה היא מהמורכבות שידע האזור. "הרבה תושבים פונו, עסקים קרסו ונסגרו, וחבל ארץ שהיה שוקק חיים ותיירותי הפך, לצערי, לחבל ארץ מוכה", הוא אומר; זאת גם אחת הסיבות בגינן החליט לקחת על כתפיו את האחריות הכבדה. "אני חושב שלוועדה שלנו תפקיד מרכזי בהחייאת האזור, כלומר, בייצור מנגנונים מקצרי בירוקרטיה, גם לתושבים שרוצים לחזור, גם לאלו שרוצים לבנות או להרחיב בתים, וגם לעסקים. תפקידנו לראות איך אנחנו לוקחים כל אחד מהם יד ביד כדי שהדברים הללו יקרו מהר ובצורה כמה שיותר טובה, אמפתית ומסייעת".

הרקורד המקצועי של צרפתי מוכיח שלקצר תהליכים הוא יודע; "בין 2013 -2014, בעקבות המחאה החברתית, הקמנו 2,700 כיתות גן ברחבי הארץ לגילאי 3-4. פרויקט ענק בהיקף של כמעט שלושה מיליארד שקלים", הוא מספר. "זה היה אתגר מטורף, והיו דברים שבצורה אחראית ושום-שכל החלטנו לקצר בהליך הקבוע, ובכך לאפשר לרשויות המקומיות 'מסלול ירוק' של אישור מהיר ויעיל של הדברים".

איך התרשמת ממצב הוועדה ביום כניסתך לתפקיד?

"בסך הכול מצאתי שם צוות טוב, מקצועי ומסור. האנשים יודעים את עבודתם, אבל אני חושב שצריך להיפתח קצת יותר לקהילה. אני מסתובב המון, שומע אנשים וחי את המקום, ואני רוצה שמי שזקוק לשירותי הוועדה ירגיש פה יותר רצוי. אלו תהליכי התעוררות שלוקחים קצת זמן, אבל אני רוצה שחלק מהתרבות של התנהלות הוועדה תהיה 'מדיניות הדלת הפתוחה'".

גם צרפתי רואה בהיעדר הרציפות הניהולית את אחד הגורמים המרכזיים לקשיים בתפקוד הוועדה בשנים האחרונות. "העובדה שלא היה פה יו"ר קבוע במשך תקופה ארוכה, ושהאנשים שעשו זאת מונו לַתפקיד בנוסף לתפקיד קיים, מקצועיים ככל שיהיו – לכפל העבודות הזה היה מחיר. זה לא המקרה איתי. אני מגיע לחמש שנים, שזאת תקופה ארוכה וטובה לחולל שינוי. העובדים צריכים לראות שיש פה 'בעל בית' שמנהל את הוועדה, ואנחנו עובדים כדי לגבש את זה. אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון".

ומה הופך, לדעתך, ועדה מקומית לשירותית ונגישה?

"הדברים הפשוטים: מענה לטלפונים, קבלת קהל משביעת רצון. הייעוד שלנו הוא לתת שירות לתושב ולהיות נגישים בעבורו. הטלפון שלי נמצא באתר, וגם אם מישהו בא ויש לי ישיבה עוד רגע, אקדיש לו חמש דקות ואקבע איתו פגישה".

"ההצלחה תהיה פרי שיתוף פעולה וראיית האינטרסים המשותפים"

צרפתי מתמצא היטב גם בעבודה מול גופים מקומיים. "המועצה עצמה היא מועצה לתפארת", הוא משבח. "עבדתי גם עם שני ראשי המועצה הקודמים ואני מכיר את כל הרשויות המקומיות בישראל על בוריין, לרבות המועצות האזוריות והערים הגדולות, ואני חושב שהאופן בו המועצה הזאת מתנהלת ראוי לכל שבח. אני שמח שדבר לא התקלקל ושהרמה הגבוהה מאוד נשמרת. אני נחשף לבעלי התפקידים השונים ומאוד משמחת אותי הדבקות במטרה. במובן הזה זכיתי, וזה גם מגדיל את האמביציה שלי; אתה רוצה לעזור למי שרוצה לעזור לעצמו. ההצלחה שלנו פה היא פרי שיתוף הפעולה והראייה של האינטרסים המשותפים".

הוא דוגל בהיכרות עמוקה עם השטח, ומקפיד להגיע לאזור שלוש פעמים בשבוע, לעבור קיבוץ-קיבוץ ומושב-מושב, להיפגש עם ראשי הקהילות כדי לשמוע על האתגרים והבעיות שלהם, להיפגש עם יזמים שנתקלו בחסמים או רוצים להציף סוגיות. "אין כמו מראה עיניים", הוא מסביר; "חשוב לי לראות, למשש, להבין". אל צרפתי מתלווה סגנית יו"ר המועצה וחברת הוועדה, זוהר ליפקין, "וגם עם אסף לנגלבן פיתחנו מערכת יחסים נפלאה של שיתוף פעולה", הוא מספר. "אני רואה את עצמי חלק מהאורגן של המועצות האזוריות. אני לא עומד מהצד, למרות שאני מינוי חיצוני; אני שותף למה שהן מובילות". ובמקביל להתחזקות הקשר בין הוועדה המקומית והרשויות, מתהדק עוד יותר גם שיתוף הפעולה בין שתי המועצות האזוריות – הגליל העליון ומבואות החרמון, מתוך הבנה שהאתגרים הדמוגרפיים, התכנוניים והקהילתיים משותפים לשתיהן. "קודם כל צריך להגדיל את האוכלוסייה ככל האפשר, להאיץ תוכניות להרחבת יישובים, לייצר מצב שהאטרקטיביות של האזור תגרום לאנשים לרצות לגור פה", מפרט צרפתי. "צריך לדאוג גם לעסקים שרוצים לשוב הנה, לחזור לפעילות מלאה. ויש גם מוסדות חינוך ומבני ציבור שהם בעדיפות עליונה. בקיצור, יש לייצר תנאים לגידול ולטפל ולבסס את הקיים".

ולמה אתה מצפה מהציבור? איך הקיבוצים יכולים לשתף פעולה באופן שיקדם תהליכים?

"אני רוצה שנציגי הציבור ירכזו את הפניות והבעיות של התושבים שלהם מול הוועדה, כדי שנוכל לזהות נושאים רוחביים החוזרים על עצמם, וכך אולי לייצר פתרונות מערכתיים שיקדמו לא רק יישוב אחד, אלא את כולנו יחד. יש כמובן אתגרים ייחודיים לכל קיבוץ. למשל, הייתי באיילת השחר וראיתי שם מבנים משנת 1923, כולל ביקור ב'סנדלריה'. אלו פנינים היסטוריות שיש להן גם ערך תיירותי, וככל שיידרש נשמח לסייע גם בהן. מדובר בהתמודדויות מול רשות העתיקות והרשות לשימור מבנים, וככל שיש גורמים ממשלתיים רלוונטיים – אנחנו נרתמים לעניין".

ביקרת ביישובי הגדר. חלק מהמשימה הוא גם שיקום נזקי המלחמה וההיפר-בנייה הממוגנת שהאזור, כולל בתי הספר, עוברים עכשיו.

"בהחלט. זה בנפשנו ואנחנו נכונים לאתגר. כששימשתי סמנכ"ל משרד החינוך נפל בחלקי האתגר של טיפול במוסדות החינוך בעוטף עזה, ועבדתי בצמוד עם פיקוד העורף. בהתחלה דיבר קונספט המיגון על תוספות לא אסתטיות לבתי הספר – כמו קירוי או תוספות פלדה שלא נראו טוב. במהלך הזמן הבנו שלא ייתכן שילד יוציא את הראש מהחלון ויראה מולו קיר מתכת מאיים, ולכן החלטנו לוותר על חלק מהמשאבים שהוקצו וללכת על הקמת בתי ספר חדשים וממוגנים. זה היה קונספט חדשני לחלוטין. היינו צריכים לפתח קודקס חדש של מיגון, לעבוד מול מכון התקנים, להחליט לאן יפנו החלונות ומה יהיה עובי המיגון – ועסקנו בכך ימים כלילות. הניסיון הזה יעזור לי מאוד להתמודד עם האתגרים כאן. בכל הנוגע למבני ציבור באזור – עוד לא נדרשתי לסוגיה בפועל, אבל זה יקרה בקרוב ונוכל להביא את כל הידע והתמיכה שלנו. אני מניח שעוד כחצי שנה יהיה לי הרבה יותר מה לספר בנושא".