אם נוסעים בתקופה זו של השנה על כביש 90 צפונה באזור שאחרי צומת יסוד המעלה, הכול די צהוב ויבש, אבל בשבילי זו פאלטת צבעים גלילית לא פחות יפה מהירוק הגלילי שבדרך כלל זוכה ליותר כותרות. יש לצהוב כמה גוונים, ויש חום, ויש בז', וזה מרגיש לי שכל הקיץ ושלל מכותיו מונחים כאן בעמק כמו שהם – חם כאן, קשוח, יבש, אכזרי. עכשיו תתמודדו. בלי האוויר והרוח של המפונקים מההר או מהגולן, ובלי הנחלים הקרירים של החבר'ה הפריווילגיים מצפון העמק (ברור לכם שזה מקנאה).
אחרי שעוברים את אגמון החולה מימין ממשיכים עוד קצת ישר, ואז פונים שמאלה בצומת כ"ח, ועוד פעם שמאלה. עכשיו הגעתם לכיכר גדולה, אז תהיו איתי רגע – אל תפנו שמאלה למתחם של ארומה, כי די, שתיתם את האייס קפה הזה כבר מיליון פעם. במקום זה, בכיכר קחו ימינה ואז תמשיכו ישר, ואז שמאלה ואז ימינה, ואז ישר עד הסוף, אבל ממש עד הסוף, סוף במובן של תשאירו הכול מאחוריכם ותתמסרו לחוויה. כי בדיוק ברגע הזה – תגיעו למארג מבואות חרמון: מקום עם קפה ואנשים מיוחדים.
אם נשארתם מבולבלים, פשוט תשימו WAZE. הטכנולוגיה קיימת.
מארג מבואות חרמון זו "חיה מרובת ראשים", אופרציה מטורפת עם מטרה מקודשת. הוא מופעל על ידי עמותת 'כוכב הצפון' ומאפשר לאנשים עם מוגבלויות שונות להגיע למסגרת יומית שלא רק מאפשרת להם תעסוקה או טיפול, אלא גם את האפשרות להתפתח – אישית ומקצועית. יש בו סדנאות יום שונות (קרמיקה, הדפסים, טקסטיל, אריזות, שיפוץ רהיטים – שהיא הסדנה הכי טובה כי אני משוחדת), גלריות לכלי בית, לילדים ולבגדי יד שנייה מהממים, בהן נמכרים מוצרים שמיוצרים בסדנאות היום במארג מבואות חרמון או במארג כפר ורדים, וגם בית קפה עם המזגן הכי טוב בגליל העליון – מה שכבר נותן להם קרדיט עצום בתקופה של "טראקיזציה" כאן באזור (ותכל'ס, בישראל בכלל), בה משאיות אוכל הן הדיבור והדבר; ובאמת שזה נפלא וזה מרגיש לרגע כאילו אנחנו בחו"ל, אבל חבר'ה – לא להגזים, כי אנחנו ממש, אבל ממש, חייבים פה קצת מזגן.
אז אחרי שהעלינו על נס את המזגן, אפשר גם לדבר על אחלה קפה ועוגיות ביתיות, נוף גלילי ועיצוב פנים יפה של המקום, שירים של לאה גולדברג על הקירות וגם תפריט שיעביר לכם בוקר בכיף (מאפים, סלטים, כריכים, פיצות ופוקצ'ות, ויש גם ארוחת בוקר זוגית). אבל אחרי כל אלה, יש בבית הקפה של מארג מבואות חרמון הרבה יותר מזה. יש משהו אחר באוויר. יש בו נשמה.
הפורמט של המארג (אם אפשר לרגע לשאול מושג מעולמות הריאליטי, כדי להסביר בפשטות) מאפשר "שילוב הפוך" – במקום שבעלי מוגבלויות ישולבו בסביבה שלנו, אנחנו מגיעים אליהם, ל"בית שלהם". מפגש בלתי אמצעי שאולי לא היה מתקיים במקומות אחרים, ומאפשר לכולנו חוויה אחרת, הוליסטית וטבעית יותר (וממוזגת יותר, אוחחח – עדיין לא נרגעת מהמזגן העילאי שלהם ומכמה שהיה לי נעים וצונן).
המפגש הזה הוא חשוב ומיוחד ומייצר דברים יפים, למשל, כמו שאמרו לי כמה מאנשי הצוות – שמשום מה רובם לא רצו להצטלם, כנראה שמי שעובד בעבודה עם לב הוא גם צנוע – העובדה שיש הרבה יותר טולרנטיות או סבלנות ל"פאלטות", או טעויות שקורות. טעויות שקורות בכל בית קפה, כי אתם מתחכמים עם ההפוך ללא קצף, פושר, חלב סויה בצד שלכם, אבל אם בבית קפה רגיל יש מי שיתלוננו ויצקצקו על טעות כזו, כאן במארג זה אחרת; כולם סבלניים יותר, וזה קורה בין השאר כי חלק מהעובדים בבית הקפה הם לפעמים חברים (זה הכינוי של המשוקמים, ממקום של כבוד, ממקום של חברות), וכי יש אווירה קדושה במובן של כבוד וסבלנות בין איש לרעהו.
הסבלנות או הטולרנטיות הזו היא לא ממקום של רחמים, אלא ממקום שלו ומכיל שהמארג מוציא מכולנו, ואני יודעת את זה כי גם אני הרגשתי את זה, מין תחושה שאתה במעין שמורת טבע, רגע מחוץ לחיים האמיתיים בהם כולנו לא סבלניים, וטרודים, ועייפים, וכאובים, ומרוטים, וחבוטים וצופרים אחד לשני בכביש – להמשיך?
המארג הוא מקום של הרמוניה, של סבלנות, של הכלה; בשבילי הוא היה גם מקום של ריפוי.
וקצת על הגלריות במקום: אני עדיין מנסה ליישב את הדיסוננס בין מה שחשבתי שזה – סדנאות יום בהן עושים יצירות מסוג היצירות שהילדים מביאים מהגנים או מהבלתי פורמלי (בלי להעליב את הגנים והבלתי פורמלי), לבין מה שראיתי בפועל. צ'מעו – זה מוצרים ברמה הכי גבוהה שיש, שלא נופלים מאף חנות למוצרי בית וכו'. מצרפת כמה תמונות ותגיעו לראות ולקנות לקראת ראש השנה. לא רק שתזכו במוצרים מדהימים, זו גם דרך עבור כולנו לתמוך בריפוי ושיקום; גם של החברים במארג, אבל לדעתי – של כולנו.
כחברה – אנחנו חייבים שמקום כזה, מקומות כאלה, ימשיכו להתקיים.
ועוד מילה על דו-קיום, או פשוט קיום: גם בקרב החברים והחברות וגם בקרב העובדים והעובדות אפשר למצוא אנשים מכל קצוות החברה הישראלית. בתור מישהי שעבדה מהבית ב-4,503 השנים האחרונות ודיברה לעצמה במקרה הטוב ולכלב במקרה הרע, בכל פעם שאני נכנסת והולכת במסדרונות של המארג על קומותיו השונות, אני נטענת מהאנרגיה של העובדים והחברים, שלכולם יש התמודדות לא פשוטה, אבל עדיין אוהבים לקום כל יום בבוקר ולראות אחד את השני, לשמוח האחד בשני, לשמוח בשמורת הטבע שלהם. אהבה, מאור פנים, מלא חיוכים. שותפות גורל של כל האנשים שם, עובדים וחברים, רקמה אנושית אחת, על מלא.
ביטוי נוסף של הדבר, ועוד לא החלטתי אם זה טוב כי זה מאוד לא טוב לגזרה שלי, זה שלל תופינים שאני מקבלת כל יום מהחברות בעבודה – בסבוסות ועלי גפן מאימאן, שמן זית ביתי מדהים משהרזאד או קוסקוס עם דג מרוקאי חריף מאיילת.
יצא הרבה יותר מכמה שורות, אבל שורה תחתונה – תתחילו לנסוע לכיוון, עם נכונות לפרק מלא כסף על המקום המדהים הזה – להכין לכם קפה?
