איך שומרים על תפקוד, שגרה וחוסן נפשי
גם כשהעולם סביב מתערער?

"ריפוי בעיסוק הוא לא רק מקצוע טיפולי. זוהי דרך לאפשר לאדם להשיג שליטה, משמעות ויכולת לבחור איך הוא מתנהל בעולם, גם כשסביבו כאוס ואי ודאות",  מסבירה ד"ר שרון זלוטניק, ראשת החוג לריפוי בעיסוק באקדמית צפת. לדבריה, שגרת חירום יוצרת פער בין הצרכים האנושיים הבסיסיים כמו ביטחון, שליטה, אוטונומיה ושייכות, לבין המציאות בפועל. ילדים עשויים להראות נסיגה תפקודית, קושי במשחק או קושי בוויסות רגשי. מבוגרים מדווחים על שיבוש שינה, ירידה בריכוז ועומס רגשי. אצל קשישים מתעצמת הסכנה לירידה קוגניטיבית ופיזית. "אנחנו כמרפאים בעיסוק יודעים לזהות את השינויים התפקודיים הקטנים ולעזור בהתאמה מחודשת בין מה שהאדם רוצה או צריך  לבין מה שהמציאות מאפשרת", היא מדגישה.

ברמה הפרקטית, ריפוי בעיסוק מציע שורה של כלים לחיזוק תחושת השליטה והמסוגלות בשעת חירום: שיקום שגרה מותאמת, גם אם מצומצמת, סדר יום פשוט שעוזר לארגן את היום ולייצר יציבות; וויסות חושי ותנועה, במיוחד לילדים, אך גם למבוגרים – תנועה, משחק מובנה, מגע ועצירה לנשימה מרגיעה; מיינדפולנס או כתיבה כאמצעים לשחרור רגשי ועיבוד חוויות; הצבת מטרות קטנות, בנות השגה שמייצרות חוויה של הצלחה.

"המטרה שלנו היא לעזור לאדם לעבור ממצב של קיפאון  לתנועה, גם רגשית וגם פיזית", אומרת זלוטניק. "זהו ההבדל בין תחושת חוסר שליטה לבין נוכחות פעילה".

ד"ר זלוטניק מבדילה בין תגובות של ילדים ומבוגרים. מבוגרים עשויים לשמור הכול בפנים, מה שמוביל לכאבי ראש, עייפות, עצבנות או חרדה. חלקם ידווח על חוסר סבלנות או התפרצויות; חלקם דווקא יגייסו כוחות שלא הכירו קודם לכן וירגישו מועצמים. ילדים, לעומת זאת, "מדברים" עם העולם דרך משחק ותנועה. "חלקם  מציירים טילים, בונים מחסה או מחקים אזעקות, זוהי הדרך שלהם לווסת את עצמם. זו לא סיבה לדאגה, להיפך". מבהירה זלוטניק. "אל תמהרו להרגיע. הקשיבו. תנו שם למה שהילד מרגיש ושמרו על טקסים קטנים של שגרה  כמו סיפור לפני שינה, לוח יומי ויזואלי שיתופי, או זמני פעילויות קבועים".

ד"ר זלוטניק גם מספקת מעט טיפים להתמודדות עצמית וקהילתית עם המצב:

כעוגן לעצמכם:

• שמרו, או מצאו עיסוק אחד מחזק ביום, לא מתוך חובה, אלא מתוך בחירה.
• תנועה, נשימה ומגע הם לא מותרות, אלא הבסיס להחזקה עצמית.
• תנו לעצמכם להיות גם וגם – רגועים וחרדים, ממוקדים ומפוזרים, יש מקום לכל אלו.

כעוגן לאחרים:

• הקשיבו לפני מתן עצה.
• עזרו לקשישים ולאנשים עם מגבלות לארגן שגרה מחודשת.
• הציעו עשייה משותפת קטנה: בישול, משחק, סדר, כל מה שמחזיר נוכחות.

לסיום משתפת ד"ר זלוטניק במשפט שהיא אומרת גם לעצמה בימים אלו: "שום דבר הוא לא לנצח, לא הטוב, לא הרע, וגם לא מלחמה".