שדה החלומות

רכז הגינה הקהילתית של שדה נחמיה, יואב פינטו, הוא בכלל קבלן תשתיות עצמאי – אדם שעבודת כפיים אינה זרה לו, אך היא בדרך כלל מגיעה עם מחפרון או מפתח צינורות, לא מגרפה. אבל כמו שקורה לעיתים קרובות בעתות של טלטלה, גם בתוכו זז משהו עם פרוץ המלחמה.

כחודש אחרי שפרצה החל יואב, נשוי ואב לשלושה, בפרויקט הגינה הקהילתית, תוך כדי ניהול צוות החירום ביישוב. "לאחר שירדו טיפה הלחץ והפאניקה, הבנתי שיש מענה חירום לדברים שהיו דחופים באותה התקופה", הוא מספר. "הודעתי שאני מסיים את תפקידי בצח"י ויוצא לדאוג לפרנסה לביתי. באותו הזמן אשתי והילדים שהו בקיבוץ אשדות יעקב, ליד הכינרת. רובן הגדול של החנויות והמכולות היו סגורות, וגם באלו שהיו פתוחות לא הייתה סחורה טרייה".

מהמקום ההוא, מתוך תחושת חוסר האונים, נבט לו רעיון פשוט, אבל מהפכני: לגדל ירקות. בהתחלה למען הבית, אחר כך למען מי שנשאר, ולבסוף – למען כולם.

מה הוביל אותך להתחייב לתפקיד הזה?

"היו כמה סיבות. הראשונה הייתה חוסן תזונתי. המרכולים פשוט היו ריקים. הסיבה השנייה – תחזוקת הנפש. הסיבה השלישית הייתה סוג של שליחות למען חברים שאינם. והסיבה החשובה מכולן הייתה להחזיר את הילדים והנוער לעשייה ערכית ומועילה. זיהיתי חוסר מעש, שעמום אצל בני הנוער והילדים. לא היו מסגרות פעילות, הייתה הרגשה של תסכול. כל הסיבות הללו יצרו אצלי צורך לעשות וליצור מרחב צמיחה קהילתי לכל מי שמחליט לחזור ליישוב וצריך מקום מפלט ועשייה בונה".

אז יואב התחיל לחפור, לשתול, להשקות. הילדים הצטרפו, גם שכנים, גם פנסיונרים, או בני נוער שלא מצאו את מקומם. וכמו שקורה לפעמים עם אדמה טובה – זה תפס. היום הגינה נמצאת בלב הקיבוץ, מסמנת שיבה הביתה והתחלה חדשה.

איך משתלב התפקיד הזה עם העבודה "הרגילה" שלך?

"השילוב הוא לא פשוט, אבל אפשר למצוא זמן. חד משמעית – מי שבאמת רוצה לעשות ולהשפיע, ימצא זמן".

אילו כישורים שלא ידעת שקיימים בך גילית מאז שנכנסת אליו?

"הובלה, מנהיגות, ערכי קהילה כמו שיתוף והכלה ואפילו קצת פוליטיקה…".

מה אתה הכי אוהב בתפקיד – ומה הכי פחות?

"אוהב הכול מהכול! גיליתי שאני יודע גם לטפל בעצמי ולדאוג לריפוי הנפש והתמודדות עם קשיים, וגם ליצור חיבורים בין אנשים וערכים בריאים של עבודת אדמה, אהבת חינם, נתינה. הבנתי שיש אפשרות לעזור לאחרים, לתת  מקום לכל אחד – מהצעיר למבוגר".

מה למדת על בני אדם דרך הגינה הקהילתית, שלא יכולת ללמוד בשום מקום אחר?

"למדתי שאין הרבה אנשים שיעשו למען אחרים ללא אינטרס אישי, ולדעתי זו השליחות שלי – ליצור חיבורים בין-אישיים, ללמד שאפשר לראות אחרים ללא אינטרס אישי, ממש להחזיר עטרה ליושנה. ליצור קהילה בריאה ומטופלת של אנשים שרואים אחד את השני. לצאת מהמרוץ לרגע, לטפל בקשיים ולהסתכל בעיניים. זה ממש ממכר".

מה קורה לאנשים כשהם מתחילים לעבוד עם הידיים באדמה?

"זה עושה טוב לאנשים, ממלא את הנפש. להצמיח ולגדל זאת ההתעסקות הכי בריאה שיש. זה עיסוק מלא בקסם".

את מי הכי מפתיע אותך לראות מגיע לעבוד בגינה?

"ילדים שבאים. אני בעננים. וגם פנסיונרים שממלאים את זמנם אצלנו בגינה. אלו דברים נפלאים וממש לא מובנים מאליהם. יש גם בני נוער שלא מוצאים את עצמם ובוחרים לשבת אצלי בגינה, ולאט-לאט מתחילה גם מערכת יחסים איתם. ממצב של פורקן וונדליזם, נוצר כבוד הדדי ושמירה אחד על השני. יש לנו כל כך הרבה מה לעשות ולשפר".

אם מישהו מהקיבוץ שואל אותך "אבל מה יש לי לחפש שם?" – מה אתה עונה לו?

"נתחיל מזה שיש מקום לשבת ולנקות את הראש, נמשיך לעבודת האדמה, לחברותא. יש לי פרויקטים לכל תחום ולכל גיל".

ספר לנו על הפעם האחרונה שמישהו צעק בהתרגשות – "תראו מה צמח פה!!!".

"וואו, כל גידול זאת התרגשות. הקהילה נהנית מתוצרים איכותיים שהיא לא תראה על שום מדף. אנשים ממש מתרגשים שיש חלוקה של ירקות או עלים, יש תגובות כמו – וואו כל-כך טעים וטרי!".

מה הדבר הכי פשוט שכל אחד יכול לבוא ולעשות בגינה הקהילתית – כבר מחר?

"לנכש עשבים, לנקות, לסדר. יש מרחב מוצל ומטבחון להכין קפה או תה צמחים, אז פשוט לבוא ליהנות, לשטוף את העיניים. כל דבר שיעזור לאותו אדם באותו רגע נתון. כולם מוזמנים!".

איזו תובנה מהגינה היית רוצה לקחת איתך גם לחיים שמחוץ לה?

"תשקה, תטפל בסבלנות ותצמח. אם תנסו מספיק – בסוף תמיד תצליחו".

איך נראית בעיניך הצלחה בתפקיד שלך?

"כשרואים בעיניים של מישהו את השינוי – זה הרגע שבו אני יודע שהצלחתי."

אם הגינה הקהילתית הייתה יכולה לדבר – מה היא הייתה אומרת?

"שכפל אותי בכל יישוב בבקשה!".

ולסיכום – מסר שחשוב לך להעביר בעניין הגינה הקהילתית?

"אני והגינה פה בשבילכם".