בקצה העלייה

בקצה העלייה, אחרי שהסדיר קצת נשימה, התיישב על אבן בזלת בגודל בינוני שישבה שם צמוד לציר הנפט, והפעיל N12 חי בטלפון. טל ואברה בדיוק עמדו על בימת הביזוי השבועית.

112 דקות קודם הוא יצא מהבית. שבת קרירה קצת מהרגיל. 3 מעלות לפי מד הקרחת, אבל בהחלט לא משהו שמצדיק לקרוא לו בשם של מדריכת פילאטיס, כאילו זאת סופת הוריקן בדרגה 5. הירוק מסביב ירוק. הפריחה מסביב פריחה, אבל נראית כאילו אנחנו כבר בסוף אפריל, ולא בחצי השני של פברואר. שנה לא קלה הולכת להיות לחקלאים. יומיים אחרי, יצבע רכס רמים השרוף למשך 12 דקות שלמות בלבן חלק, נקי ומסתיר. אחר כך תצא שוב השמש.

המשיך לעקוב במסך עוד כמה דקות.

שלשום ולילה קודם חזרו 4 ארונות.

מאחוריו כתובת על אבן מזכירה את מוקדי ובן ארצי שנשארו כאן ב-67'. 10 מ' ממנו שלט קטן מזהיר שהדרך עלולה להיות מסוכנת. לא יכול היה להשתחרר מהמחשבה על כמות האנדרטאות הכתומות שמוקמות בימים האלה, וכמה עוד כאלה מוקמות בכלל בעקבות השנה וחצי האחרונות.

יום לאחר השבת הזאת עתיד פיקוד העורף להודיע על סיום המלחמה בצפון. ההנחיות יגידו לאזרחים לחזור לשגרה מלאה. בעוד שבוע, מבחינת המדינה, כל המפונים חוזרים הביתה. חוץ מזה שאין אחד שמבין מה הולך לקרות עם האירוע הזה, הכול בסדר. האם התחלנו לספור את הדקות למלחמת לבנון 4?

טל ואברה עברו עכשיו לרכבים של הצלב האדום. סגר את השידור, עלה על מעיל רוח, כובע פליז לאוזניים, וירד חזרה הביתה להספיק להצגה השנייה. עוד ארבעה בדרך הביתה.

במדינה שלנו לא צריך לטפס בעלייה, כדי שנצטרך להסדיר נשימה.