יְדִידוּת אמת

כחלק מקשרי הידידות האמיצים של מועצה אזורית הגליל העליון עם מחוז לודוויגסבורג שבגרמניה, משתתפים יוצרים גליליים משלנו ביריד המסורתי המתקיים שם בכל נובמבר. בשנה שעברה, עם פרוץ המלחמה ומסיבות ברורות, לא נשלחה נציגות גלילית ליריד; השנה טסו לגרמניה שתי יוצרות מהגליל העליון – רננה קול חייט (44) מכפר הנשיא, בעלת הסטודיו לעיצוב 'רני', מאיירת, מעצבת גרפית ובונה אתרים; ועדי להב (35) משמיר, מעצבת פנים וציירת.

יחסי הידידות בין מועצה אזורית הגליל העליון לבין מחוז לודוויגסבורג שבגרמניה החלו להירקם עוד במחצית שנות השמונים; את הקשר יזם לודוויג בץ, שבשנת 79' הגיע כמתנדב לקיבוץ שמיר, ומאז קשר את גורלו בגורל ישראל והגליל העליון. עם שובו לגרמניה שקע בץ, בנו של חבר המפלגה הנאצית וחייל בוורמאכט, בלמידה אינטנסיבית של תולדות יהדות גרמניה, ובמהרה החל פועל במרץ לקידום שיפוצו של בית הכנסת העתיק בעיירה פרוידנטל שבמחוז לודוויגסבורג, אשר נהרס בליל הבדולח, החליף ידיים ובעלויות, ויועד להריסה. בעזרת ידידים ותושבי האזור הקים בץ את 'האגודה לקידום ולאחזקת בית הכנסת של פרוידנטל', ובינואר 85' נחנך בית הכנסת המשופץ, ובו מרכז חינוכי גרמני-ישראלי הפועל למען סובלנות ודיאלוג, ואתר זיכרון למורשת היהודית בעיירה.

בד בבד פעל בץ לקידום קשרי הידידות בין מועצה אזורית הגליל העליון למחוז לודוויגסבורג שבמדינת באדן-ויטמברג. קשריו עם אברהם ברושי, חבר קיבוץ שמיר וראש המועצה דאז, ועם יו"ר מחוז לודוויגסבורג, ד"ר הרטמן, סייעו לו למנף את הקשר, וכך נחתם בשנת 85' הסכם הידידות בין שתי המועצות. שנה אחר כך יצאה מהגליל העליון משלחת התלמידים הראשונה אל המרכז הפדגוגי-תרבותי, בכדי לטפל ולנקות, יחד עם בני נוער גרמנים, את בית הקברות היהודי של פרוידנטל, ובשנת 88' יצאה לפרוידנטל משלחת המורים הראשונה מהגליל העליון, שכללה שישה מורים מ'עינות ירדן' וארבעה מרצים ממכללת תל-חי.

עם השנים הפכה הידידות בין שתי הרשויות למערכת קשרים ענפה, הכוללת חילופי משלחות נוער מבתי הספר התיכוניים, מפגשי מורים וסמינרים משותפים וגם השתתפות ביריד המסורתי – Spätlingsmarkt – המתקיים שם מדי נובמבר. "היריד הוא רק אחד מבין דברים משותפים רבים שאנחנו עושים עם מחוז לודוויגסבורג", אומרת עידן שגיא, מנהלת קשרים בינלאומיים במועצה. "הקשר העמוק והוותיק שלנו (40 שנים!) הוכיח שוב ושוב – ובמיוחד בשנה האחרונה בה זכינו לתמיכה והתעניינות מתמדת מצידם – כמה הוא חזק ומשמעותי". ביריד המסורתי משתתפים יוצרים מקומיים יחד עם יוצרים מכל השותפויות שיש למחוז לודוויגסבורג בעולם, שמציגים ומוכרים בו את יצירותיהם. "היריד הרב-גוני מאפשר לאנשים לפגוש את היוצרים ולדבר איתם", מוסיפה שגיא, "ובמקרה שלנו זה כמובן יותר משמעותי השנה כי אנחנו מייצגים את ישראל בתקופה לא פשוטה. אנשים באים, שואלים ומגלים תמיכה רבה, כך שיש כאן מימד נוסף של הסברה". היוצרות השנה נבחרו בשיתוף 'מעברים אצבע הגליל', ולאחר קול קורא שמזמין יוצרים מהגליל להשתתף ביריד.

"הגענו ליריד קצת חוששות מתגובות האנשים", משתפת רננה קול חייט, שהציגה ביריד הדפסים של ציורי השמן שלה, וגם נעליים וז'קטים מעוטרים באיוריה. "אחרי הכל אנחנו במצב לא פשוט ודגלי ישראל קישטו את כל הדוכן. אבל מהר מאוד גילינו שרבים מתומכי וחובבי ישראל רוצים לדבר איתנו, לשאול שאלות על המצב, וגם אנחנו היינו צמאות לדבר, להסביר, לספר את הצד שלנו, האישי והמדיני. בסופו של דבר החוויה הייתה מאוד חיובית, העוברים ושבים החמיאו על האומנות וגם רכשו, ואנחנו הרגשנו קצת שגרירות של ישראל. דיברנו עם דיפלומטים מגרמניה ומחוצה לה ועמדנו בגאווה אל מול כל השאלות הנוקבות והמורכבות".

"זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת", מוסיפה עדי להב, שציורי האקריליק על קנבס שלה, מהם יצרה גם הדפסים על חולצות, תיקים וגלויות, מציגים את נופי הגליל העליון ורמת הגולן. "קיבלו אותנו בלבביות ובחום, אנשים רבים הרגישו צורך לגשת אלינו ולהביע תמיכה, נוצרו לא מעט שיחות מעניינות וחשובות על החוויה שלנו כתושבי צפון ישראל – על הפחדים, הצרכים והתקווה לתחושת ביטחון. שמחתי מאוד על ההזדמנות להציג ולמכור את האומנות שלי, שמדברת על הצפון שלנו ועל הרצון לשמור על אופטימיות לעתיד".

לפני פתיחת היריד זכו עדי ורננה לבלות שלושה ימים עם מארחיהן הגרמנים. "מרגע הנחיתה היה ברור שאנחנו בידיים טובות", מספרת רננה, "המארחים שלנו איזולדה והובה עשו הכל כדי שנרגיש בבית ופינקו אותנו בארוחות בוקר, מסעדות מקומיות מיוחדות, יין מקומי והרבה עזרה ותשומת לב לפרטים כיאה לגרמנים".

וזהו, כאמור, רק ביטוי נוסף של ידידות נפלאה, שנראה שתישאר איתנה גם בארבעים השנה הבאות.