|
האזינו לכתבה
Getting your Trinity Audio player ready...
|
"בוא נעלה על ווסטים – לזה אנחנו רגילים" – הוא אולי ה-ציטוט שמייצג הכי טוב את סהר קורן ב'המירוץ למיליון 2024'. המקום: גדת נהר צר ורדוד בוויאטנם. האיוונט: תחילתו של דו קרב שיט בתונג ווי – סירות סל קטנות המשמשות את המקומיים לדייג. הנמען: יפתח רמון, שותפו המקועקע והשרירי אף הוא, למירוץ. את המשימה הזאת הם לקחו. בטח לקחו.
לא בדיוק מרכז קלור
קורן ורמון היו "נערי הפוסטר" של התוכנית, שפרק הסיום שלה שודר בסוף ספטמבר, בה דיגמנו עד כמה שירות צבאי קרבי וחברות שנוצרת בתנאים האלו יכולים להיות לעזר כשמנסים לחצות במשך חודש 12 מדינות, לצלוח כמעט 60 אלף קילומטרים ולעשות את זה לפני 12 זוגות אחרים. במקרה של השניים זה לא היה כור ההיתוך הצה"לי המפורסם שחיבר ביניהם (כי הם צמד הומוגני ביותר) אלא יותר ה-mindset המשותף לשניהם – ערכים של הסתערות על היעד, גישה חיובית ועמידה טוטאלית במשימה עם אפס קיטורים בדרך. מעמיסים שקי פולי קפה כבדים במעלה ובמורד מדרגות לולייניות, מנסים לחבר בין עשרים צלוחיות ריבות מגה מתוקות לבין הפירות ההזויים מהם נרקחו או מתזזים ברחובות קוריאניים בלבוש ואיפור של זמרי קיי פופ – הם היו תמיד חמודים ובמצב רוח מעולה, עם אדרנלין שיא ונכונות להשאיר אבק ליתר.
בעוד שרוב הזוגות ניצלו את הדקות הנדירות שהיו להם במוניות במעבר בין היעדים כדי לצאת זה על זה ולסגור חשבונות שנותרו פתוחים מפאת חוסר זמן, קורן ורמון חלקו מחמאות נוסח "אחי", "טיל", "פגז", "אח שלי אתה תותח!" ונגזרותיהן, עד לרגע בו המונית עצרה והם ירו את עצמם החוצה – שלא לומר כמעט עקרו את הדלת מציריה – ושעטו אל היעד הבא. הם בלטו, כאמור, מההתחלה, ואף זכו בפרק העשירי, בנקודת הסיום שלאחר משימת הקסטות בשוק המרוקאי, למחמאה "אתם יותר מדי טובים!" מהמנחה יהודה לוי, שניסה לבדוק איפה מצויים הסדקים הפוטנציאליים בבונדינג. הוא הפסיק מיד.
ולכן, בשל הזוגיות ההדוקה וההרמות התמידיות, פלוס היכולות הפיזיות, הניסיון בניווטים והרעל בעיניים, במובנים רבים הפתיע שקורן ורמון לא הצליחו להגיע לגמר. בהיותם אלו שהתיישבו על משבצת הגברים הטסטוסטרוניים הקלאסיים שאף זכו בתוכנית לכינויים 'ההרקולסים', 'הקומנדואים' ו'מלח הארץ', עקב אכילס שלהם היה דווקא המשימות שדרשו כישורים אחרים. במאמץ רב הם הצליחו לייצר קוביות ופל מיקרוסקופיות שעמדו בסטנדרט האוסטרי של אנשי לואקר, אבל ירקו דם, למשל, במשימה בגרנדה, ספרד, בה היו צריכים להרכיב ציור של פאבלו פיקאסו, יליד המקום, ממספר לוחות זכוכית מצוירים.
"כל השנים הייתי ספורטאי ומאוד מאוד תחרותי" מנתח קורן, 31, מאמן אישי בעברו ובהווה מלווה לקוחות דרך בניית תפריט תזונתי ואימוני כושר, בן כפר הנשיא. "רואים שני בנים צעירים ובוגרי יחידה קרבית ואומרים שהם יכולים לעשות הכל. אנחנו באמת מאוד פיזיים, אבל מה שמיוחד במירוץ הוא הגיוון במשימות. אם זה היה רק פיזי, זה לא היה כל כך מעניין. ידענו שלא נעצור עד שנצליח, גם אם זה ייקח שעות. לא היו לנו נקודות שבירה ולעולם לא ישבנו בצד עצבניים".
-תקן אותי אם אני טועה, אבל במשימה ב-Hun Theater – שלרגע אמליץ לקוראים לחפש אותה אונליין כי מדובר בצפיית חובה – הייתם צריכים לבצע ריקוד מונגולי בלבוש מסורתי, ואתה ישבת בצד לרגע די עצבני.
"וואו, זה היה נורא (צוחק). אני חושב שזאת הייתה המשימה הכי קשה מנטלית במירוץ. את רואה, לא הייתי ב'מרכז קלור'. זה היה רגע שבו מאוד התכנסתי בתוך עצמי".
-בתוך עצמך ובתוך המגפיים האדומים עם השפיץ שנעלת.
"שהיו קטנות עלי בחמש מידות ולחצו לי. אבל גם שם לא נשברנו. כל הזוגות התפוצצו אחד על השני, אבל ידענו ששנינו עושים את המקסימום, ולהתעצבן אחד על השני לא יעזור. זה גם בזכות השירות הצבאי, כי יצא לנו לעבוד יחד במצבי לחץ. אם כל אחד מאיתנו היה רץ עם בן זוג אחר סביר להניח שזה היה אחרת".
-לכל הזוגות יש אינטרס לנצח וכל אחד יודע שהשני עושה את המקסימום שלו, אבל זה לא תמיד עוזר בנקודות רתיחה, כשאתה מת מחום, לא התקלחת שלושה ימים והנהג שלך מתברבר באותו רחוב כבר 40 דקות".
"נכון, השאלה גם איך אתה מוציא עצבים החוצה. אצלנו כשאנחנו מתעצבנים – כל אחד מאיתנו שומר את זה לעצמו בפנים ולא יוצא על השני".
אן ולי מדהימות
אל המירוץ, שצולם באמצע מאי 2023, הוא הגיע באופן עקיף ובשל אילן היוחסין המפורסם של יפתח רמון – חברו הצמוד מאז השירות בצנחנים – שטרם התפרסם קודם לכן בשום מדיה. "לא ממש צפיתי בעונות הקודמות וזה פחות או יותר נפל עלי מהשמיים. ההפקה פנתה ליפתח והוא סירב כמה פעמים. המלהקת שאלה אותו עם מי הוא היה רוצה לרוץ היפותטית, והוא אמר שאיתי".
ואז היא התקשרה אל קורן. "צהריים, אני נוסע באמצע דיזנגוף, מקבל שיחה ממספר שאני לא מכיר. הנשימה שלי נעתקה. אמרתי שאשמח להשתתף אבל שלא אלחץ על יפתח, כי אני יודע שהוא לא רוצה להתפרסם ולחשוף את הסיפור המשפחתי שלו", הוא מספר. "יום אחרי זה כבר היינו במשרדים של 'קשת'. זה היה חודש לפני היציאה למירוץ. יש אנשים שנמצאים בתהליך הזה ארבעה-חמישה חודשים. אמרתי למתאמנים שלי שאני טס למקסיקו לחודש, כי אי אפשר להגיד מראש שאתה משתתף בתוכנית לפני השידור. עברנו את הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות, אבל בגדול זה היה תהליך די מהיר".
-מה אנחנו לא רואים כצופים או לא יכולים להבין כמה שהוא משמעותי בזמן אמת?
"רעב, לחץ ועייפות. יכול להיווצר מצב שישנת שעה-שעתיים בלילה. בגלל שיש לו"ז של טיסות, הזמנים מאוד מאוד צפופים. לחץ הוא אולי הגורם הכי משפיע שם".
-מי הזוג שהכי הפתיע אותך לטובה?
"כמובן שאן ולי (האחיות שזכו במקום הראשון, ע"ט). את אולי לא היית מופתעת כי ראית את התוכנית הערוכה והן באמת היו זוג מאוד חזק, אבל בתור מי שהתחרה בזמן אמת – אתה רואה שתי בנות קטנות מצפון תל אביב, שנופלות ישר לסטיגמה. אבל הן כל כך פייטריות ובאמת כל כך מגיע להן. הן נתנו עונה מדהימה".
אתם הזוג שהגיע במקום ה…
-איפה הצלחת הכי ליהנות?
"אני חושב שבוויאטנם ובאיסלנד. היו שם משימות שגרמו לי להרגיש ביום כיף. באיסלנד המשימות היו מאוד פיזיות והיינו בפער מטורף על שאר הזוגות. בוויאטנם התחלנו במקום האחרון אבל לאורך כל היום הובלנו. באיסלנד יש נופים כל כך יפים וזאת הייתה ההתרגשות של ההתחלה. בוויאטנם הייתי בטיול משפחתי לפני שלוש שנים והיה כיף לחזור, יש שם הרבה מים וצמחייה, אני אוהב את זה".
בוויאטנם המירוץ הסתיים בשבילם, אחרי משימה "סופר נשית" בהגדרה, שדרשה מהם לאתר פרח מלאכותי אחד בתוך עשרות דליי זרי פרחים צפופים להפליא. ה'הרקולסים' הגיעו לשוק ראשונים ובילו בו לבדם שש (!) שעות במאמץ עילאי למצוא את הפרח, שהנשים בשאר הזוגות בודדו די בקלות. כשכבר הצליחו, אחרונים, הגיעו אל יהודה לוי לקבלת הבשורה העצובה אך הברורה. כשלוי אמר להם עד כמה נהנה מהשתתפותם, זה נשמע אותנטי.
-ה'מירוץ' הוא אחת התוכניות הפופולריות, גם לצפייה משפחתית. הפכת מאלמוני לסלב, ואתה גר במרכז תל אביב.
"זה מטורף כי כמויות האהבה וההערכה שאנחנו מקבלים ברחוב, והילדים שרצים אלינו וההורים שלהם שאומרים שאנחנו משמשים דוגמה לילדים שלהם – זה כיף לא נורמלי. לפני שידור 'המירוץ' יפתח ואני רצינו להפוך לשותפים לדירה, כי ידענו שתהיה שנה מגניבה של שידורים (המתמודדים רואים את התוכנית יחד עם הצופים בבית, ע"ט), השקות ואירועים ושיהיה כיף. זה עוד משהו שעברנו וצלחנו יחד בצורה טובה וכייפית עם הרבה רגעים מרגשים. זאת חוויה של פעם בחיים, זה באמת היה מדהים".
להיוולד בקיבוץ זה הדבר
קורן נולד כאמור בכפר הנשיא, למשפחה של חמישה אחים – הסטנדרט הקיבוצי בימים ההם. אביו מתחזק את פינת החי המקומית (שמכונה "משק ילדים"), מה שגרם לקורן לבחור ללא היסוס במשימת ה"צומת" באיסלנד באופציה של כינוס כבשים מקומיות לתוך מכלאה. זה עבד היטב למרות שטרם תורגל בגליל. "אני קיבוצניק בנשמה שלי. יש לנו בבית סוסים, עיזים, כבשים", סיפר בריאיון בתוכנית. "כל מה שקשור בבעלי חיים – אני מאמין שאדע מה לעשות איתו". את האזכור השני בתוכנית קיבל הגליל העליון במשימת זריקת הפפאיות בוויאטנם, בה קורן ניסה (והצליח) לקלוע פפאיות לסל בעיניים מכוסות וממרחק של שני מטרים. הוא סיפר שם שבסוף היסודי היה קפטן נבחרת הכדורסל של חולתה ("אם זאת הייתה המשימה האחרונה בוויאטנם ולא הראשונה – אני מאמין שהיינו בגמר").
אחרי השירות הצבאי טס לארצות הברית אבל חלה בקוליטיס ונאלץ לשוב ארצה. הוא טופל, עבד קצת כמדריך רפטינג בירדן ועבר לתל אביב. "אני חושב שלהיוולד בקיבוץ כשכל המשפחה המורחבת מסביבך, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הכל פתוח וחופשי ואתה עצמאי וזה פשוט מדהים. פה בתל אביב אם אתה לא רואה את הילד שלך לדקה – הדופק שלך מאיץ ל-200".
הוא בעיר כבר תשע שנים, ועדיין – למרות המצב – מגיע לקיבוץ לסופ"ש בכל שבועיים. "קשה לחוות את זה מהצד. אני רואה את ההורים שלי וכמה קשה להם. יש להם עכשיו ארבעה ילדים בצבא (קורן עצמו קיבל פטור משירות מילואים בשל הקוליטיס, ע"ט). זה היה ככה גם ב'צוק איתן' וכל מערכה כזאת מורידה להם – כמו להרבה הורים – כמה שנים טובות מהחיים. יש לי חברים מהצפון שמפונים למרכז ואני חושב שאחד הדברים הקשים הוא חוסר הוודאות, אבל אחרי הכל אין כמו הגליל. גם עכשיו אני כל כך אוהב לבוא להסתובב, לפגוש אנשים, ללכת לפינת חי. זה המקום השקט שלי. בגלל זה בתחילת המלחמה התנדבתי בחקלאות בדרום והייתי מוציא אוטובוסים של מתנדבים לסייע לחקלאים בעוטף וזה עשה לי מאוד טוב. הרגשתי שאני חוזר הביתה".
-עכשיו כמתבקש יפתח ואתה גם הפכתם לדוגמנים ואתם הפרזנטורים של חברת האופנה "טוונטי פור סבן".
"נכון, ויש עוד קמפיינים שיעלו בקרוב. זה הבונוס של ההשתתפות ב'מירוץ למיליון' ואני מאוד מודה עליו. עכשיו בזכות התוכנית גם הגיעו אלי חבר'ה מהצפון והרבה צמחונים וטבעונים שרוצים שארכיב להם תפריטים ואימונים. זה העסק שלי וזאת העבודה. כל השאר זה בונוס".
